האם מותר להתחתן בימי הפורים?

שאל השואל ואמר האם מותר להתחתן בימי הפורים ביום 14 ביום 15 או לא? אלבד אמת הלכה מפורשת היא בדברי השולחן ערוך סימן תרצו סעיף ח שבו הוא כתב מותר סה אישה בפורים והרמה כתב הגהה בין 14 בין 15 ולכאורה ולשאלה מה זה עושה אבל כבר האחרונים הערערו על הלכה זו שבדברי מרן המגן אברהם אשר נטה להחמיר ולאסור להתחתן בימי הפורים וכן הפרי חדש ועוד ולכן יש מקום לשאלה לאור ערעורם של האחרונים על מה שנפסק בשולחן ערוך ומאחר ואנחנו רגילים ש כשיש מחלוקת יש כבר המלצות שונות כגון להתחתן בערב פורים ולשעות הסעודה בליל פורים כשזה ליל פורים אין חובה לסעוד את סעודת הפורים ואם סעד בלילה את סעודת הפורים לא יצא ידי חובה כי סעודת הפורים היא ביום ולא בלילה וכאמור ישנן המלצות מהמלצות שונות לכן מן הראוי להתייחס לשאלה ולראות מה עמדת רבנו בעניין זה לפני כן נעיר ונאמר שברור שהשנה שיום 14 וביום ראשון אין הכוונה להתחתן בליל פורים מוצאי שבת כי אין מתחתנים מוצאי שבת מחשש לחילול שבת בגלל ההכנות שעלולות לזלוג ולהיות מוקדמות בשבת לכן אין מתחתנים במוצאי שבת אבל אם אנו מתייחסים לשאלה באופן כללי בכל ליל פורים או אפילו ביום פורים שלנו ביום ראשון כי אפשר להתחתן ביום דווקא בלילה כן או בהחתן אם הוא ירושלמי ורוצה להתחתן בליל 15 מה הדין ומשום כך כאמור נתייחס לשאלה ושוב נחזור ונאמר שב בך כלל, אם רבנו לא אומר דבר, סימן שהתלמוד לא אמר דבר, בשתיקה של רבנו ושל התלמוד, בדברים מאוד מאוד שכיחים. שתיקה כזו היא כאמירה. לא לחינם אנחנו תמיד אומרים אין בתלמוד, אין בדברי רבנו. אנו נוהגים לומר את הדבר הזה בדברים שכיחים מאוד שהשתיקה של התלמוד והשתיקה של רבנו הם כמו אמירה ויש לזה משמעות על אחת כמה בכמה שבמקרה הנדון יש לרבנו אפילו אמירה לא רק שתיקה אלא אמירה שהרי רבנו בפרק עשירי מהלכות אישות הלכה א טז הלכה יד כתב את הדברים הבאים מותר לאדם ליסע בכל יום חול ואפילו בתשעה באב ונעזוב רגע את העניין הזה של נשואין בתשעה באב בין ביום בין בלילה אבל אין נושעין כלומר אין נושעין אישה לא בערב שבת ושוב גם כאן יש לדון על המנהג שנהגו אבותינו לעשות סעודת מצווה ביום שישי אבל לא כאן המקום לדון אבל אין נוסעין לא בערב שבת ולא באחד בשבת כלומר ביום ראשון גזרה שמה יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן תרוד בסעודתו ואין צריך לומר שאסור ליסע בשבת ועוד רגע נראה למה עש לסע בשבת ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שבארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה כלומר גם בחולו של מועד אין מתחתנים לפי שאין מערבין שמחה בשמחה הוא לא אמר אסור כדרך שהוא אמר בשבת בשבת אמר אסור ליסע אישה בשבת ו אלו בחול עד אמר אין נושאין נשים כמו שבארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת וניתנה לך גם את זאת עכשיו נקשיב טוב טוב ושאר הימים מותר ליסע בכל יום שירצה והוא שיתרח בסעודת נשואין שלושה ימים קודם יום הנישואין. כלומר שאר הימים מלבד מה שהוא מנע, מה שרבנו מנע, מותר ליסע אישה בכל יום שירצה, רק שיתרח בשעת נשואין יקדיש ל תשומת לב שלושה ימים קודם יום הנשואין. לפי זה יש כאן אמירה מפורשת שמותר להתחתן בחנוכה, בפורים, בכל זמן שירצה. יש כאן אמירה מפורשת ולכן עליבה דרבנו מותר להתחתן במפורים ב-14 וב-15. מה אם כן ההבדל בין רבנו לבין מרן? הרי גם מרן כתב מותר, אבל המקור לדברי מרן הוא הרשבא. והרשבא בשאלות ותשובות חלק ג סימן רעו כתב עוד שאלת אם מותר ליסע אישה בפורים כיוון זה קיימן אין נוסעין אישה במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה והיה טעמהנמה שייך בפורים שמחה בשמחה היא בשמחה ומשתה קבילו על עלו כך שאלו את הרשבא תשובה נשים לב מסתברה שהוא מותר מסתבר כלומר אין דברי הרשבה ברורים כדברי רבנו אמירה מפורשת מותר מסתבר שהוא מותר ושמחת בחגך כתיבה בחגך ולא באשתך כלומר יש לימוד מיוחד בגמרא מועד זה צריך להיות קודש למועד שמחת המועד ועכשיו אל תרכיב עוד שמחה שאתה מחוייב בה והיא שמחה באישה ולכן אין מערבין שמחה בשמחה אבל בפורים מותר ולא כתב למה הרי אם אתה אומר שלא צריך להר שמחה בשמחה ואתה אומר מסתבר שמותר, פתחת פתח לאחרונים שבאו ואמרו רק רגע אם ככה גם בפורים אנחנו מצווים בשמחה משתה בשמחה קיבלו עליהו ואיל וקיבלו עליו בפורים משתה בשמחה איך תוכל לערב שמחה בשמחה שמחת הנישואין בשמחת פורים כלומר הדברים ש של הרשבא שנאמרו אחרי בקשת המחילה לא באופן חותך ונמרץ הם גרמו לאחרונים להסתייג מההוראה שלו ועוד אומר הרשבה דהב לה חד יומה ומשום חד יומה לא משנש נפשה תראו איך הוא מנסה לחזק את מה שהוא אומר מסתבר שמותר להתחתן אומן דאמר טעמה משום ביטול פריה ורביה ובעניינים אלו הולכים להם להקל דמרבנן הם בחג זה שבעה ימים להתבטל מפריה רביע שבעה ימים אז אה וכנדמר טעמה משום בטול רביה ובנינים הולכים בהם להקל דמרבן דהיינו בשבעה ימים אז באמת זה זמן רב אבל כאן בסך הכל מדובר ביום אחד ואם זה ביום אחד העם המשו ביטול בריה ברביה הדברים מאוד קשים אדרבה ואדרבה איפה יש חשש של ביטול בריה ברביה בחג שאני דוחה שבעה ימים או בפורים שאני דוחל אותו בסך הכל יום אחד ואחר כך הוא אומר ובעניינים אלו הולכים בהם להקל דמרבנן הם כלומר להבדיל מה מחול המועד בפורים זה מדרבנן ואפשר להקל בהם אופן ה ההנמקה של הרשבא כאמור גרמה למגן אברהם לפי חדש ועוד להסתי מההלכה הזו ולהציע להחמיר שלא תחתן בעוד שרבנו אומר שמותר אמירה מפורשת שאר הימים מותר ליסע בכל יום שירצה רק שידאג את רוח בסעודת הנשואין וכולי עכשיו עלינו להבין מה בין שיטת רבנו לבין שיטת רשבה שיטת רבנו היא כאמור תלמודית ואז הוא עושה חשבון בואו ונראה מה יש בשבת ומה יש במועד בשבת רבנו לא אמר אין מערבים שמחה בשמחה אלא רבנו אמר אסור למה אסור בגלל חשש לחילול שבת אם בערב שבת חששנו לחילול שבת אם ביום ראשון חששנו לחילול שבת כל שכן בשבת ש אנחנו חושים לחילול שבת בגלל ההכנות הם מתחתנים ממש ביום שבת ודבר נוסף מעשה קניין הרי סוף סוף בנשואים יש מעשה קניין יש קניינים ואם כן איפה אז בשבת יש איסור לא בגלל אין מערבין שמחה בשמחה הנה למשל נתאר לעצמנו שהאדם קידש את אשתו בבדיוק בזמן כניסת השבת לפני צד הכוכבים וגם מתייחד איתה לפני צת הכוכבים כלומר שהקידושין והחופה נעשו בדיוק לפני כניסה לפני צת הכוכבים הכל נעשה ביום ביום שישי עכשיו את סעודת המצווה הוא עושה בליל שבת האם אז נאמר אין מערבין שמחה בשמחה תשובה לא נאמר אין מערבין שמחה בשמחה אנחנו נאסור לכתחילה כדי שהכנות לסעודה לא יקרמו חילול שבת. אבל לא לא נאמר בגלל אין מערבים שמחה בשמחה. למה? כי אפילו שבת אין בה מצוות שמחה. בשבת יש גבר של עונג שבת, אבל לא שמחה. אבל בחג, בימים טובים ובכל המועד, יש ושמחת בחגיך. וזה בקורבנות. שלמי שמחה, קורבן חגיגה. כלומר הימים הם ימי שמחה, מהותם הם ימי שמחה ואנו מצווים בקום ועשה, בקום ועשה של עשיית שמחה. מה שאין כן בשבת, הסעודות נועדו לעונג ולא לשמחה. ועונג זה משהו אחר ושמחה זה משהו אחר. ואלה הם דברים דקים נדקים. ולכן בחול המועד אין חשש לחילול חילול קדושת המועד כי מותר להשל מותר לעשות הכל אלא מהם ערבים שמחה בשמחה עכשיו נסתכל לגבי פורים בפורים רבותיי כל השמחה בפורים היא על בסיס שלילי דהיינו אין מספידין ואין מטענים אין חובה לעשות משהו של סעודת שמחה והראיה אין חובה לאכול פת ובשר פת ובשר ויין ופורים אלא יש מה שנקרא מצוות משתי פורים בשר ויין אבל לא סעודה כיוון שהרי אם אדם שכח ולא אמר יעלה ויבוא בתוך בתוך הברכת המזון אינו הנסים בתוך ברכת המזון אינו חוזר כי אין חובת סעודה בפורים משתה ושמחה זה להרבות באכילת בשר בשתיית יין כדי להרבות בשמחה. אבל עצמו של היום איננו יום שמחה עצמו של היום הוא רק אסור בספד ותענית. מה שאין כן ימי החג, זמן שמחתנו עצמו של של היום הוא שמחה. ומשום כך, באנו למחלוקת מעניינת מאוד. מה קורה כשפורים חל בשבת? כגון 15, כי היום בימינו 14 לא חל בפורים 14 בשבת אבל 15 כן יכול לחול בשבת הנה רבנו כותב הלכה מפורשת בפרק אה ראשון מהלכות מגילה הלכה 14 כותב רבנו כך חל יום 15 להיות בשבת בני כרחים מקדימין וקורעין בערב שבת שהוא יום 14 מקדימין וקוראין בערב שבת שיום 14 אומר מורי בערה כט הערה נכונה מאוד מדברי רבנו נראה ברור שאין בני טו מקדימים ליום 14 אלא קריאת המגילה בלבד ומגזרת רבה שמה יוציאנה את המגילה ארבע עמות ברשות הרבים אבל כל שאר מצוות היום סעודת פורים משלוח מנות ל ומה נתנות לאביונים? הכל נעשה בשבת במקומו בשיעורו בניגוד למהרבח שאמר שיש פורים משולש דהיינו סעודת פורים מעשה ביום ראשון קריאת מגילה ביום שישי ובפורים בפורים יאמר על הנשיאים בשבת וכולי פורים משולש אין לרבנו פורים משולש אבל הוראנו לדעת שאין ניגוד בין הסעודה של שבת ובין שמחת הפורים היא יכולה להיות סעודת שבת אין שמחת פורים זה לא כמו הניגוד של שמחה באישה ושמחת החג כי השמחה באישה זוהי מצוות עשה מן התורה לשמח את האישה והשמחה בחגיא מצווה מצווה לשמוח בחג ולכן אין מערבים שמחה בשמחה אבל כאן אין שום סיבה בעולם שהסעודה של שמחת הפורים תהיה בשבת ואין אין סיבה בעולם שהסעודה של ה של החתן תהיה בסעודת הפורים אין בזה שום ניגוד אתה תביא ליזה ביטוי את שני הדברים ואין בזה גבר של עושים את המצוות חבילות חבילות כי שניהם מדרבנן ולכן מדרבנן הוא באכילה והשתייה אני מתכוון ואם כן איפה יוצא שבעצם אין לנו בעיה לקיים את את שמחת החתן ביום הפורים ולא כמו הללו שחמירו ואמרו זה יגרע מסעודת הפורים זה לא יגרע מסעוד הפורים זה יגרע מסעודת האישה החתן בקרה זה לא יגרע יכולים הם לנתן זה בזה כמו שאפשר לעשות את שמחת החתן בכלה ביום שבת אלמעלה ייסורים אחרים שגזרו עליהם ובגינם לסיכום באמת כבר הרבו יוסף העריך בחזון עובדיה בסימן רג עד רשן ודחה כל אותם אשר נטו להחמיר ואף כי הוא קצת קיבל איזשהי חומרה או לעניין הלכה מלבד מה שכתבנו שהמנת פשוט אצאנו להקל כוראת מרן שקיבלנו הוראותיו וכן הורו גדולי המורים להתיר הלכה למעשה בעבד עובדה אלא לפי מנהגנו כיום שכל החופות וסידורי הקודשים נעשים בלילה פשוט שיש להתיר לעשות נשואים בליל פורים דרכ מרן סעודת פורים ש סאה בלילה לא יצא את זה חובתו ואין ואין מצוות שמחה בלילה כך יש להתיר בפשיטות לערוך נשואין וסעודת הנשואין בלל פורים והדברים ברורים הנזכר וכולי למה אני אומר שמצד אחד הוא העריך ודחה את שיטות המחמירים מצד שני הגביל וסייג בל פורים ולפי ההלכה שאותה הצגנו כשיטת רבנו אפשר ביום פורים עצמו ללא שום פקפוק לקום ולהתחתן ביום פורים ואין בזה שום סתירה בין סעודת הנישואין ובין ובין משת שמחה של יום הפורים רבי חנן יש לו