האם הנשים בזמן הזה חייבות במצוות ספירת העומר?

סיכום נושאים מרכזיים ועובדות חשובות מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מתוך קטעי הטקסט "הטקסט שהודבק", תוך שימוש בציטוטים מהמקור בעת הצורך. הטקסט עוסק בשאלת חיוב נשים במצוות ספירת העומר בזמן הזה, ובסוגיות הלכתיות נלוות הנוגעות למעמדן במצוות עשה שהזמן גרמן.

1. המחלוקת האם ספירת העומר בזמן הזה היא מצווה מהתורה או מדרבנן:

הדובר פותח בשאלה האם נשים חייבות בספירת העומר בזמן הזה, ומציין כי התשובה לשאלה זו תלויה בהבנה האם ספירת העומר היא מצווה מהתורה או תקנה מדרבנן.

• לפי שיטת רבנו (הרמב"ם), מצוות ספירת העומר גם בזמן הזה היא מן התורה ומאחר שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה, נשים פטורות ממנה, "ואין הבדל בין אז להיום זה אותו דבר".
• לעומת זאת, יש הסוברים שמצוות ספירת העומר בזמן הזה היא זכר למקדש ומדרבנן. אולם, גם לשיטתם, אין בבסיס התקנה דבר שיכול להצדיק שינוי במעמד הנשים כך שיהיו חייבות היום, שכן גם מצווה מדרבנן שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה, נשים פטורות ממנה. "אלא גם כשזה מצות עשה מדרבנן וזוהי מצוות עשה שהזמן גרמה פטורות ולכן גם הבחינה הזו אפילו לפי מרן שסובר שהספירת העומר בזמן הזה היא מדרבנן זוהי מצוות עשה שהזמן גרמה ואנשים פטורות אז והיום היינו אך אלא מה יש מחלוקת הפוסקים מעניינת למדי..."

2. מעמד אישה שרוצה לקיים מצוות עשה שהזמן גרמה:

קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם אישה הפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמה רשאית לקיימה ואם כן, האם היא יכולה לברך עליה.

• לפי רבנו (הרמב"ם) ומרן (השו"ע), אישה רשאית לקיים מצווה כזו כ"רשות" או כ"מתנדבת", אך אינה רשאית לברך, שכן אינה מצווה על כך ואינה יכולה לומר "אשר קידשנו וציוונו". "אבל אומר הרמב"ם ובעקבותיו גמרן היא איננה רשעית לברך ש כן היא לא יכולה לומר אשר קיצנו וציונו מייצוה אותה הרי היא פועלת כמתנדרת היא פועלת כרשות ולכן אנה איננה רשעית לברך וזוהי עמדתו של מרן כמו של רבנו בעניין הזה..."
• לעומת זאת, חכמי אשכנז סוברים שגם מי שפטור ממצווה ורוצה לקיימה כמתנדב, רשאי לברך, הן לגבי גברים והן לגבי נשים. "אבל חכמי אשכנז יש להם שיטה אחרת שגם אדם שפטור מןמצווה אם הוא פועל כמתנדב בקיום המצווה רשאי לברך כך לגבי הזכרים, כך לגבי האנשים ולכן בדבריהם אם אישה רוצה לספור ספירת העומר ובברכה היא רשאית ולדידנו אם אישה רוצה לספור ספירת העומר היא רשאית אבל בלי ברכה זה הבדל בין שתי שיטות..."

3. עדות המגן אברהם ומחלוקת האחרונים בנוגע למנהג הנשים:

המגן אברהם מציין כי במקומותיהם, נשים רבות נהגו לספור ספירת העומר בעדיקות, כאילו הייתה עליהן חובה. "במקומותינו הנשים לא אצלנו אצל יהודי תימן אלא במקומותינו דהיינו אצל אצל המגן אברהם שהוא כפי שהוא הבכיר רבים רבים כבר מהגו הרבה נשים לספור ספירת העומר ובעדיקות בעדיקות מרובע באופן כזה שזה כאילו אצלהם כבר חובה..."

אולם, המשנה ברורה חולק על תיאור זה ומעיד כי במדינותיהם הנשים כלל לא נהגו לספור. "הנה נראה במשנה ברורה סעיף קטן ג' הוא כותב ונשים ועבדים פטורות ממצווה זו דהב מצוות עשה שהזמן גרמה וחטב המגן אברהם מי הוא כבר שביה עליי הוא חובה וכמדומה אומר המשנה ברורה מדינות לא נהגן השי כלל ספור כלומר הנה אומר המשנה ברורה עד שהמגן אברהם מצלם מצב שנשים סופרות ספירת העו אומר בעדיקות מרובה כמו חובה הנה אצלנו אני מעיד כך אומר המשנה ברורה שאנשים בכלל לא סופרות אז וגם בשער הציון הוא מביא גם הפרי חדש כתב בפשיטות ונשים פטורות ולא הזכיר ממנהג דנשה בזה וכן חיי האדם השמיט מנהגה כלומר המשנה ברורה מעיד שאחרונים רבים אומרים במקומותנו לא ראינו שנשים מברכות ולא סופרות אם כן אי אפשר לבוא להגיע ולומר שזה כבר כמו חובה."

הדובר מסביר כי דברי המגן אברהם התייחסו לאופן שבו נשים במקומותיהן התנהגו בעדיקות כלפי המצווה, ולא לקביעה הלכתית חדשה המחייבת אותן. "ואנמרנו מה שאמר המגן אברהם זה מבחינת איך שאנשים במקומותיהם התנהגו בעדיקות כלפיהם מצת השיער. לא שחכמי ישראל נתכנסו וקבעו החל מהירון אנשים חייבות כי נשתנה משהו. לא שום דבר לא חל שום שינוי."

4. הזהירות הנדרשת בשינוי דינים הנוגעים לפטור ממצוות:

הדובר מדגיש את הצורך בזהירות רבה בבירורים הלכתיים הנוגעים למה שהתורה חייבה או פטרה. כאשר התורה פוטרת נשים ממצוות עשה שהזמן גרמה, יש לכך כוונה.

• הוא מעלה את ההשקפה כי ייתכן והטעם לפטור הנשים קשור להבדל בין עולמן של נשים לגברים מבחינת ההתייחסות לזמן ולמסגרות זמן קבועות. "אין אישה יכולה ורוצה להיות כבולה במסגרת של זמן, מסגרת דווקאית, אלא היא יותר בת חורין להיות משחררת לפעול בחופשיות ולא בקבילות של זמן. עכשיו שחרית, עכשיו ככה, עכשיו מנחה, עכשיו ערברית, עכשיו ככה. כמובן בכל כלל יש יוצא מן הכלל. אבל זה בדרך כלל זו בדרך כלל הגישה זה לא חיסרון האדם זקוק לשני דברים האדם זקוק לאור החיים הצבאי משמעת סדר כללים נושות והעולם באדם זקוק גם לאדם האזרחי לחופש צריך מזה ומזה תנחתך את לכך עד לכך בני אדם לכך בני אדם לכך זה טבעו של עולם זה הביטוי של השלמות..."
• הדובר מזהיר כי אמירה שהיום נשים חייבות בספירת העומר בניגוד לכך שהתורה פטרה אותן, ובלי שהתורה הניחה תנאי לשינוי זה, היא בבחינת "כפירה" ו"פגיעה באמונה בתורת השם". "אם אדם יבוא ויאמר היום אנשים חייבות בסירת העומר למרות שהתורה פתרה אותם ולמרות שהתורה לא הניחה ביסוד החיוב וביסוד הפטור איזשהו תנאי שעל בסיסו אתה אומר היום אנשים חייבות אלא אתה בא ואומר לא מתאים לנו ש אנשים לא חייבות אנחנו חושבים שזה משהו שמפלה אותה רעה זו כפירה זה פגיעה באמונה בתורת השם בצדק אלה בחוכמה האלוהית..."
• הוא מדגיש את העיקרון של "בל תוסיף", שאסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה. "זה אסור לא להוסיף לא לגרוע מן התורה..."

5. סמכות חכמים לתקן תקנות וגדרים:

הדובר מזכיר כי לחכמי ישראל יש סמכות לגזור גזרות ולתקן תקנות כדי לשמור על מצוות התורה ולחזק את האמונה. הוא מביא כדוגמה את קריאת מגילת אסתר, תקנה שנעשתה על ידי חכמים ונתקבלה על כל ישראל. "כך יש סמכות לחכמי ישראל לתקן תקנה וקום ועשה כדי לגדור גדר בעמוד האמונה שיש אלוהים משגיח בעולמו ואין זה מקרה ואין זה הפקר כנגד הדעה שכאילו עזב אלוהים את הארץ אז בג את הסתרות השגחה אלוהיית השמיים הנסתרת ונוסף על הנגלת על הנגלת זה גדר אחר..."

6. גישות פרשניות שונות בין פוסקים ספרדים ואשכנזים:

הדובר מצביע על הבדלים מהותיים בגישות הפרשניות וההלכתיות בין פוסקים ספרדים ואשכנזים, במיוחד בנוגע למצוות מנהג ולברכה עליהן. הוא מביא כדוגמה את המחלוקת לגבי ברכת נשים על מצוות עשה שהזמן גרמה שהן מקיימות כרשות. "אז קודם כל יש כאן גישות שונות במהות בין ה בין הפוסקים הסרדים בין הפוסקים האשכנזיים בעניינים אלו אבל בור הוא דק מן הדק שזה קשור מאוד לדרכי ההוראה, לדרכי פרשונות התורה ולהשקבת עולם."

7. הסתייגות מ"שאלות ותשובות מן השמיים":

הדובר מביא את דברי רבי יעקב ממרביש ששאל מהשמיים על נשים המברכות על לולב ועל מי שמברך להן על תקיעת שופר, וקיבל תשובה לכאורה מהשמיים המתירה זאת. אולם, הדובר מביא את דברי הרב יוסף (ככל הנראה הרב יוסף קארו) שאומר "לא בשמיים היא", כלומר הכרעה הלכתית נעשית בארץ לפי כללי ההוראה, ולא על סמך גילוי משמיים. "הרב יוסף ואומר לא בשמיים היא אין דבר כזה אדם שחכם גדול שבוא יגיד לי אמרו לי מהשמיים לא בשמיים היא תורה ניתנה מהשמיים אבל הכרעה כאן בארץ לפי כללי הוראה לא מן השמיים אבל דנים בדבריו לא כמיים אלא כסברות כמקור הרכתי אפשר לקבל דבריו אפשר לא לקבל דבריו אבל דנים בזה..."

הדובר מנתח את "התשובה מן השמיים" ומראה כי היא מתבססת על דרשות שונות, כגון ההקבלה לשרה אמנו והחיוב במגילה וחנוכה לנשים שהיו באותו הנס. הוא מביע הסתייגות מגישה פרשנית שכזו, שעלולה להביא לחיוב נשים בכל מצוות עשה שהזמן גרמה על בסיס דרשות בלבד, ובכך לבטל את כוונת התורה בפטור הנשים. "בקיצור רבותיי שיטה פרשנית והוראתית תאונה עיון גדול מאוד מאוד אם ככה אפשר את כל מצוות עשה שהזמן גרמה על בסיס של דרשות לחייב את האישה ואז כל מה שהתורה קבעה שאנשים פטורות מצותך הזמן גרמה בעצם זה לא מכוון זה לא מכוון חס וחלילה כביכול היה עלה לדעת דבר כזה שעל בסיס דרשות דרשות לפסוק הוא זכאי לחשוב כך אבל זה לא אומר שנקבל את הדברים שלו הוא ברור שאין אנו מקבלים את הדברים שלו הוא גדול הוא גדול אבל זה לא אומר לא מקבלים דרך הוראה כזו לא מקבלים סברה כזו כי אחרת עשית פלסטר מכל הכלל הזה שנקרא מצת עשה שז שהזמן גרמה כי כל דבר על בסיס דרשה תמצא חיוב נגמר הסיפור..."

8. טענה נוספת לפטור ספירת העומר מהגדרת "מצוות עשה שהזמן גרמה":

הדובר מציג טענה לפיה ספירת העומר אינה נחשבת דווקאית כ"מצוות עשה שהזמן גרמה", כיוון שהיא תלויה בעומר, שהוא דבר טבעי הנובע מהבריאה, ולא רק בזמן עצמו. "יש מי שטוען שספירת העומר היא לא מצוות עשה שהזמן גרמה במובן הדווקאי של המילה. למה? כיוון שהיא תלויה בעומר בדבר טבעי. בדבר טבעי והועיל וזה דבר תלוי בבריאה בטבע. אף על פי שזה מתרחש בזמנים מסוימים. אי אפשר לבוא להגיד שהזמן גרמה. אלא זה הטבע גרמו. הבריאה גרמה. והועיל וזה לא בדיוק הזמן אלא הצבע והבריאה לכן זה לא בגדר מצווה עשה שעה זמן גרמה טוב סברה סברה..."

הוא מסכם כי אם הגדרה זו תתקבל, אכן נשים לא יהיו חייבות בספירת העומר. אולם, אם תינתן הגדרה אחרת למצוות עשה שהזמן גרמה, הדבר יהיה תלוי בהגדרה זו. הדובר חוזר ומדגיש את הסכנה שבניסיון לשנות את דין הפטור של נשים על בסיס פרשנות חדשה, כאילו חכמי ישראל בדורות קודמים לא הבינו כראוי את הדברים. "אבל לבוא לומר שסביבת העומר זה צעשה שזמן גרמה ופעם הם היו חייבות והיום הם פעם היו פטורות והיום הם חייבות או עכשיו ניתן לפרש בפרשנות כזו וכזו באופן כזה לחייב את האישה כאילו חכמי ישראל של אז לא היה להם את הכושר לפרש כפי שאנחנו מפרשים הרי הדברים האלה צריך להרחיק אותם מדרכי הפרשנות ומדרכי ההוראה רבי חניה בנגש."