האם מותר בשבת לטאטא נחיל נמלים למרות שמקצתם עלולים להרג?

עצה שאנחנו יוצאים לרחובות ולשבטים ואנו רואים בכל מקום שרות שרות של נמלים עוברות במדרכות בכל מיני מקומות ואנחנו בשבת הולכים ודורכים עליהם האם הדבר הזה מותר או אסור וכן יש ואפילו בבית אדם משקים קום וכנראה בגלל שלא מספיק טיטו או לא מספיק ניקו לפתע יש לו אורחים בלתי רצויים ושארות של נמלים עוברות שם. האם מותר לו לטא? למרות שיש חשש שאגב הטיתוי יהרגו, יפלו בקרב הזה חללים חללים וזה בשבת. האם מותר או אסור? והתשובה כל שאיננו מכוון להרוג וכל שאפשר שיהיהו ואפשר שלא יהרגו, מותר לו לעבור בדרך מבלי כוון לדרוך עליהם אלא הולך לטומו בלי שום כוונה לדרוך עליהם. דרך דרך לא דרך לא דרך הוא לא צריך עכשיו להתחיל להתכפץ ולהתחיל לחפש לו מקומות נקיים ודברים כאלה וכן בבית מותר לו לטא במטת רך לא במטת קשיח אלא במטתי רך ואז אם מתו מתו לא מתו לא מתו והנימוקים לכך הם כדלקמן. באמת המלאכה האסורה מן התורה שחיטה. היו שוחטים אלים במקדש. אנחנו לא מדברים על הקורבנות אלא בייסוד המקדש כדי שהיו לוקחים מן הדם וצובעים צביעה. זו הייתה המלכה בייסוד בית המקדש. ולכן יש אב מלאכה שהוא שחיטה שהוא נטילת נשמה של ייצור חי. רבנו בפרק 11 מלכות שבת כותב השוחט חייב ולא שוחט בלבד אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה בין בנחירה בין ב הקיו החונק את החיה עד שימות הרי זה תולדת שוחט לפי כך היא מעלה דג מספר של מים והניחו עד שמת חייב משום חונק ולא עד שימות אלא כיוון שיבש בו כסלע בן סנפיריו חייו שעדיין אינו יכול לחיות הושיט ידו למאי הבהמה ודלדל עובר שמאי החייו כל הדוגמאות הללו לכאורה מתייחסות לנטילת נשמה של ייצור חי שהוא מעוניין בייצור החי הזה ולכן הוא נוטל את נשמתו ומשום כך יש לא רק איסור אלא גם חיוב רבנו המשיך וכתב רמסים שהם פרים ורבים מזכר ומקבה או נהבין מן העפר כמו הפראושין ההורג אותן חייו כורג בהמה וחיה רמסים שהביתן מגללים ומן הפירות שהבעישו בחיוצא בהן כגון תולעים של בשר ותולעים שבתוך הכותניות האורגן פטור הרשע שרבנו לכאורה מתייחסת לרמסים שהם פרים ורבים מזכר נו קבה והוא אומר חייב וכי מה יש לו ומה הוא צריך את הרמסים האלה כי לכאורה עצם נטילת נשמתן כבר מהבה איסור אבל יתכן שיש לו צורך בהם לכן ואילו הספע שכתב רבנו אבל רמסים שהביתן מן הגללים ומן הפירות שהבעישו בחי יוצא בהן כגון תולעים של בשר ותולעים שבתוך הכותניות האורגן פטור מורי חלק על הדבר הזה משום שהוא טוען שכל היצורים יסודם מזכר ונקבה אבל לא כאן המקום לעסוק בנקודה זו מה שחשוב הוא ההמשך המפלק כליו בשבת מולה לתקנים וזורקן ומותר להרוג את הכינים בשבת מפני שאין נזאה שוב לדעה שגם הכינים יסודם לא מנזאה אלא מזכר ומקבה אז גם יש איסור בהריגת הכינים השאלה אם גם אם חיוב או רק איסור חייב ורמס שהם נושכים ומתים ודאיגון זבוב שבמצרים וצרעה שבננוה בעקר שבחייו ונחש שבארץ ישראל וכלב שותה בכל מקום מותר להורגן בשבת כשיראו וכשיראו ושאר כל המזיקים אם היו רצים אחריו מותר לאורגן כלומר המזיקים בטוח מותר להרוג אותם כי זה פיקוח נפש חלל הוא שספק מזיקים ספק לא מזיקים אם הם רוטפים אחריך אז מותר לאורגן אם הם לא רצים אחריך אלא להפך בורחים מלפניו עשו לא אורגן מה לך תעסק בהן? ואם דרסן לפי טומו על מה? על אותם ייסורים שהם לעצמם לא רוטפים אחריך לא מאימים לא שום דבר עם דרסן לפי תומו בשעת הלוכו והרגן מותר ולכן נכון מאוד שהנמלים אינם מאימים ואינם מזיקים הם אוהבים את רד אבל אינם מאימים אלה הביתים מהבים את רד אבל מחר ואתה מטא טיטוי רך, לא מטא קשיח ויכול להיות שימותו, יכול להיות שלא ימותו. זה פסיק רשת. והוא ונראה לנו שסתם הריגת נמלים היא אינה אסורה מן התורה אלא מדרבנן. הרי פסיק רשע בדרבנן דלא ניחלה או דלא קפטלה. מותר במיוחד שהם מעבים מטרד בבית. נטאל לעצמנו יכנסו למאכלות יכנסו למשקאות וכולי ולכן אין צפק שאם אדם מטא ולא מתכוון להרוג אותם ואם זה טיטוי כאמור מתתרך מותר וכל שכן ברחוב שברחוב אין אדם נוגע בהם באופן מיוחד הוא הולך הולך לטומו יכול להיות שהוא דורך עליהם יכול להיות שהוא לא דורך מה כוחו תתחיל להסתובב ולחפש מקום נקי מנמלים אלא הולך טומו במחד בלילה לא מסתכל בא לשיעור משנה מוקדם בבוקר עוד לא רואים כלום הולך לטומו זה הולך לטומו אין בזה שום איסור אפילו שהוא דרך על נמלים ומתו יש לציין שבשולחן ערוך נאמר בסימן שטז סעיף ט פרעה שנקרא ברגות בלשון ערב עשו לצודו אלא אם כן הוא על בשרו בעוקצו ואסור להורגו הגאה ואף לא ימלננו שמה יהרגנו אלא יתלנו בידו ויזרקנו אבל כינה מותר להורגע והמפלה בגדיו מכינים לא יארגם אלא מולן בידו וזרקן אבל המפלה ראשו מותר להורגם ואומר א איך קוראים המשנה ברורה ואסור להורגות הברגות הזה הטעם דמחל קינן בין פרעוש לכינה הוא בכל מלאכות שבת משכן יפינן לה וילפינן מיטת כל בעלי חיים לחיוב משחיטת אלי מועוד דמים שהיו במשכן בשביל אורותיהם ול דווקא על זה שחיטה והוא הדין על דעקה וחניקה ונחירה וכל ככה היה גבנה כיוון שבא על ידי זה נטילת נשמה חייב ואמרינן מה אל דמים שפרים ורבים אף כל שפרים ורבים להפו כקינה בעם מזכר ומקבה אלא בעם נזאה לא חשיבה בריה אבל פרעוש אף על פי שגם הוא אין פריו ורבה מכל מקום כיוון שאבי נעפר יש בחיות עוד חילוק שהוא מחלק על כל פנים אנו רואים שיש איסור בהריגה לכתחילה אבל לעניין לטומו הנה גם הוא מביא את ההלכה הזו כל חיה וסעיף י ורמס שהם נושכים ומתים ודאי נהרגים בשבת אבל הם רוצים אחריו ושאר מזיקים כגון נחש ועקרב במקומם שאינם ממתים אם רצים אחריו מותר לאורגן ואם לאו אסור אבל מותר לדורסם לפי טומו מותר לדורסם לפי תומו אומר המשנה ברורה והוא הדין שקופע עליהם כלי אז אם כן אנו רואים שכאמור כל שזה לפי טומו אל ההם אין המעינים ואותו דבר גם כאן ואנו מתכוון וזו פסיק רש מותר כיוצא בדבר דנו הפוסקים בנוגע לריסוס לריסוס ב אם הוא מרסס ישר על היצורים ואז הם מתים זה אסור אבל אם הוא מרסס מסביב ונותן להם פתח מילות וגורם להם לברוח מותר למרות שאולי ייצור זה אחר ימות הועיל והוא לא מתכוון לכך והועיל וזה לא בטוח שיהיהרג כי הוא מרסס קצת מרחוק מותר הוה אומר אנו רואים שכל שלא בטוח שיהיהרגו אז רשי סות לנקוד באמצעים כאלה שלהרחיק את המטרד הזה ממנו רק שזה לא יהיה פסיק רשת מרגע זה לא פסיק רשע וועיל ואנקרים דווקא למיתם אלא עיקר לגרשם מפניו מותר רבי חניו בןגש