נתבשר שמת אביו לפני למעלה מ-30 יום, כיצד ינהג בדיני אבלות?

הבחנה בין שמועה קרובה לשמועה רחוקה:

הנושא המרכזי בהלכה הנדונה הוא ההבחנה בין "שמועה קרובה" ל"שמועה רחוקה" על פטירת קרוב.

• שמועה קרובה: מוגדרת כשמועה שמגיעה בתוך 30 יום מיום הפטירה, אפילו ביום ה-30 עצמו. במקרה כזה, דין יום השמועה כיום הקבורה, והאבל חייב לנהוג שבעת ימי אבלות מיום ששמע, לקרוע בגדיו, למנות 30 יום לאחר מכן להסתפר ולנהוג בשאר דיני אבלות. "כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה."
• שמועה רחוקה: מוגדרת כשמועה שמגיעה לאחר 30 יום מיום הפטירה. במקרה זה, האבל נוהג אבלות יום אחד בלבד ואינו קורע (לפי הרמב"ם ותחילת דברי הרב). "אבל אם הגיעה לו השמואה אחר ה-30 הרי זו שמועה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד בלבד ואינו קורע."

דינו של השומע לאחר 30 יום על פטירת אביו או אמו:

למרות שבשמועה רחוקה אין קריעה על שאר קרובים, קיימת מחלוקת לגבי אביו ואמו:

• דעת הרמב"ם (והרב בתחילת דבריו): גם בשמועה רחוקה על אב ואם אין קורעים. "משמע לפי רבנו ששמועה רחוקה גם על אבי ועל אמו אינו קורע כי זה אחרי 30 יום."
• דעת הגאונים (בעל הלכות גדולות), הרמב"ן, הרא"ש והשו"ע: גם לאחר 30 יום, השומע על פטירת אביו או אמו חייב לקרוע. "ולכן מרן השולחן ערוך פסק ביורי דע סימן תב סעיף ב' וכן ויורד א סימן שמ סעיף יח שאחרי 30 יום קורע על אביו ועל אמו שנה שלמה דהיינו מהלך 12 חודש לעולם זה נקרא לעולם."

המקרה הנדון - אדם שהתעורר לאחר 30 יום:

במקרה של האדם שהתעורר לאחר חוסר הכרה ורק אז שמע על פטירת אביו, זה נחשב ל"זמן השמועה" שלו. לכן, לפי מרן השולחן ערוך, הוא חייב לקרוע ולברך "ברוך דיין האמת", למרות שמדובר ביותר מ-30 יום מיום הפטירה, מכיוון שזו הפעם הראשונה שהוא שמע. "אבל כאמור לפי מרן לעולם דהיינו כל 12 חודש ולפי רבנו רק עד 30 יום אחרי 30 יום אין קריעה לפי רבנו עכשיו לא מצאנו בדברי מהריץ או שתילי זתים או מכמי תימן שבעניין זה הוא כתב כמו מרן."

ברכת "ברוך דיין האמת":

הברכה נאמרת על השמועה הרעה, ובדרך כלל נאמרת בשעת הקריעה, שהיא שעת השמועה. אם אדם שמע ולא קרע מיד, אך קרע בתוך שבעת ימי האבלות, הוא עדיין חייב לקרוע אך לא יברך שוב. עיקר הברכה היא על השמועה. "כאן המקום לציין שברוך דיין האמת איננה ברכה על הקריאה אלא על השמועה על השמואה הרעה אלא כיוון שמעיקר הדין קוראים בשעת חימ בשעת חימום היא שעת השמועה הרעה. לכן דיין האמת היא על השמועה בעת הקריאה."

מנהג יהודי תימן:

מחבר ההרצאה מציין שרוב פוסקי תימן נוהגים כדעת הרמב"ם. לכן, אם האדם השואל הוא מיהודי תימן, ייתכן שהוא פטור מקריעה במקרה של שמועה רחוקה על אביו. במקרה של ספק במנהג תימן, יש לנהוג כדעה המקילה באבלות ("הלך אחר המקל בעבל"). "ולכן מאחרודי תימן בדרך כלל פוסקים כמו הרמבם, הרי שאם הוא מיהודי תימן הוא איננו חייב לקרוע ולא עוד אלא בוודאי ובודאי שניתן לומר ליהודים יהודי תימן הלועיל ומרן מחייב ורבנו פותר הלך אחר המקל בעבל."

דין תספורת בשמועה רחוקה על אב ואם:

למרות שבשמועה רחוקה נוהגים אבלות קלה בלבד, הפוסקים פסקו שעל אב ואם אסור להסתפר 30 יום, משום שאיסור התספורת על אב נמשך מעבר ל-30 יום, עד שיגערו בו חבריו. לכן, האדם במקרה הנדון יהיה חייב שלא להסתפר לפחות 30 יום, אלא אם כן היה מקום לגעור בו קודם לכן. "אף על פי ששמועה רחוקה נוהג בה רק שעה קלה של אבל ולא יותר. הרי פסקו הפוסקים שעל אביב ועל אמוסתפר 30 יום. למה? הואיל ועל אביו איננו מפסיק את התס איננו מסתפר אחרי 30 יום אלא עד שיגערו בו חבריו."

לסיכום:

• ההלכה מבחינה בין שמועה קרובה (בתוך 30 יום) לשמועה רחוקה (לאחר 30 יום).
• בשמועה קרובה נוהגים אבלות מלאה מיום השמיעה.
• בשמועה רחוקה נוהגים אבלות יום אחד בלבד, ובדרך כלל אין קורעים.
• קיימת מחלוקת האם קורעים על אב ואם בשמועה רחוקה - הרמב"ם סובר שלא, והשו"ע סובר שכן.
• במקרה של אדם ששמע על פטירת אביו לאחר שהתעורר מחוסר הכרה, זה נחשב לזמן השמועה שלו, ולפי השו"ע הוא חייב לקרוע ולברך.
• יהודי תימן הנוהגים כהרמב"ם עשויים להיות פטורים מקריעה במקרה זה.
• גם בשמועה רחוקה על אב ואם, יש איסור להסתפר 30 יום