נתבשר שמת אביו לפני למעלה מ-30 יום, כיצד ינהג בדיני אבלות?

שאל השואל בעניינו של יהודי אשר לא עלינו שכב תקופה ארוכה מחוסר הכרה או שעה שהוא התעורר וברוך השם כבר החלים אז הודיעו לו על הסתלקות אביו ואביו נפטר לפני למעלה מ-30 יום כלומר כשהוא ורר או שהוא החלים הוא שמע לראשונה על הסתלקות אביו לאחר שכבר חלפו 30 יום מאז הקבורה מה דינו של אותו יהודי לעניין האבל בהנחה שאכן באמת הודעה לא על הפטירה ומנהגי אבל לא יפגעו בבריאותו רק מתוך הנחה כזו יוצאים מה הדין ובכן נאמר בהלכה בפרק שביעי מלכות אבל הלכה ראשונה מי שבא עלו שמואה שמת לו קרוב אם בתוך 30 יום הגיעה שמואה אפילו ביום 30 עצמו הרי זו שמועה קרובה וחייב לנהוג שבעת ימי אבלות מיום שהגיעה השמואה וקורע ומונה 30 יום לאחר התספורת עם שאר הדברים. כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה. כלומר ההלכה מבחינה בין שמואה קרובה ובין שמואה רחוקה. שמועה קרובה כל שהגיעה אליו בבסור רעה בתוך 30 יום ואז דין יום שמועתו כיום הקבורה ומאז שהוא שמע מתחיל לגלגל את כל דיני אבל לכל דבר ועיקר עומד וקורע ומברך ברוך דין האמת כי זו פעם הראשונה שהוא שמע וכן יושב באבל שבעה וכן נוהג שלושה בעל אביו 12 חודש קוצו של דבר יום שמועתוה קרובה כיום הקבורה כך גם מרן פסק ויורד דע סימן תב סעיף א' ממשיך רבנו בהלכה ב' ואומר אבל אם הגיעה לו השמואה אחר ה-30 הרי זו שמואה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד בלבד ואינו קורח אוכילו יום השמואה הוא יום שביעי ויום 30 ומקצת היום כחולו ובאמת אומר רבנו שמי שהגיע אליו השמואה לאחר 30 יום אז ה זה נקרא שמואה רחוקה ואינו נוהג אלא יום אחד והפוסקים אמרו שעה אחת והפוסקים אמרו שעה קלה לאו דווקא שעה מלאה קצת מקצת נשאה נוהג אבל ובזה הוא גומר אבל רבנו הוסיף ואמר ואינו קורע ורבנו בפרק שמיני מהלכות אבל הלכה ו' כתב ועל אביו בעל אמו אפילו לאחר שבעה קורע כל 30 יום משמע לפי רבנו ששמועה רחוקה גם על אבי ועל אמו אינו קורע כי זה אחרי 30 יום אבל יש נגאונים שבעל הלכות גדולות שאמר שגם אחרי 30 יום אם זה על אביו ועל אמו קורע וכן כתב רמבן והראש וכך אולי נראים גם דברי הריף ולכן מרן השולחן ערוך פסק ביורי דע סימן תב וסעיף ב' וכן ויורד א סימן שמ סעיף יח שאחרי 30 יום קורע על אביו ועל אמו שנה שלמה דהיינו מהלך 12 חודש לעולם זה נקרא לעולם ואילו רבנו אחרי 30 יום אינו קורע כך יוצא איפה ש מי שנוהג על פי השולחן ערוך ואותו אדם אם הוא נוהג על פי השולחן ערוך הרי יקרא הועיל במדובר ב אביו למרות שזו שמועה רחוקה והועיל וזו פעם ראשונה שהוא שמע יעמוד ויקרא ויברך ברוך דיין האמת כאן המקום לציין שברוך דיין האמת איננה ברכה על הקריאה אלא על השמועה על השמואה הרעה אלא כיוון שמעיקר הדין קוראים בשעת חימ בשעת חימום היא שעת השמועה הרעה. לכן דיין האמת היא על השמועה בעת הקריאה. זה וזה עולים כאחד. אבל אם אדם שמע שמועה רעה ואמר ברוך אתה השם אלוקינו מלך עולם דיין האמת אבל לא קרע ומוחר יותר הוא קרא בתוך השבעה. שכח לא ידע הוא חייב לקרוע בתוך השבעה אבל איננו ברך גם אם לא ברך דיין האמת בשעת השמועה הועיל עיקרה של דיין האמת זה על השמואה והועיל והוא כבר מופלג מן השמועה הוא קורע בלי ברכה כאן על אותו אדם ששב לחיים אחרי שהיה מחוסר הכרה מדובר ש זהו זמן השמועה שלו ולכן עומד וקורע ומברך ברוך דין האמת אבל כאמור לפי מרן לעולם דהיינו כל 12 חודש ולפי רבנו רק עד 30 יום אחרי 30 יום אין קריאה לפי רבנו עכשיו לא מצאנו בדברי מהריץ או שתילי זתים או מכמי תימן שבעניין זה הוא כתב כמו מרן ולכן מאחרודי תימן בדרך כלל פוסקים כמו הרמבם, הרי שאם הוא מיהודי תימן הוא איננו חייב לקרוע ולא עוד אלא בוודאי ובודאי שניתן לומר ליהודים יהודי תימן הלועיל ומרן מחייב ורבנו פותר הלך אחר המקל בעבל מילא הללו אשר פוסקים כמו מרן לכל דבר בעיקר אז לא שיך להגיד הלך אחרי המקל באבל כי אין להם ספק יש להם הלכה ברורה אבל כל מי שנסתפק בעניין הזה במנהג תימן בעניין זה א' חזקה שוודאי נהגו כמו הרמבם ב' יש לך ספק אז הלך אחר המקל בעבל משום כך אם הוא מודים מידי תימן נראה שהוא פטור מלקרוע. כאן המקום להעיר ולומר אף על פי ששמועה רחוקה נוהג בה רק שעה קלה של אבל ולא יותר. הרי פסקו הפוסקים שעל אביב ועל אמוסתפר 30 יום. למה? הואיל ועל אביו איננו מפסיק את התס איננו מסתפר אחרי 30 יום אלא עד שיגערו בו חבריו. אם כן, האיסור התספורת על אביב בעלמו זולג, עובר מעבר ל-30 והוא והוא זולג מעבר ל-30 עד יום הגערה. אז לעניין זה לא בתאבלות. לעניין זה הוא יצטרך להתעבל, להסתפר, שלא לספר ואז לפחות 30 יום אלא אם כן באמת היה מקום לגעור אז יכול עדיין להנות מן הספק אבל כאמור ניתן צריך לחייב אותו לכאורה שלא להסתפר לפחות 30 יום רבי חנגש אומר