מה מקור מנהגי הדלקת המדורות בהר מירון ומהם הנזקים הרוחניים שיש להישמר מהם בארוע המוני זה?
המתנגדים להעתיק את המדורות ליום א', כיצד יגיבו לדרישת אחים שאינם שומרי מצוות לקיים ארועי ימי הזכרון במועדן כולל מוצ"ש?
וכי חשיבות מנהג ההדלקה גדול ממצוות הנישואין שעליה גזרו חכמי ישראל שיש לדחותה משום חילול שבת?
השנה יחול ל"ג בעומר במוצאי שבת. והנה כידוע שיש שמחה בל"ג בעומר והטעימו אותה חכמי הסוד בטעמים שונים מדוע נוהגים שמחה בליל ל"ג בעומר ויום ל"ג בעומר.
בין כך ובין כך, אחד הדברים שנהגו בהם במסגרת המנהגים של ל"ג בעומר, הוא העליה לציון של קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. ראוי לציין שהמנהג הזה שנהגו לעלות לציון של קבר רשב"י בל"ג בעומר, בעבר לא היה כרוך דווקא בליל ל"ג בעומר ובהדלקת מדורה. ורק מאוחר יותר כשנהג מי שנהג לבוא עם איזה שהוא אור, עם איזה שהיא אש כדי לסמל דברים שהוא חושב שיש ביום הזה כדי לסמל. אט אט התחיל להתפתח המנהג עד לכדי מדורה מקודשת שמדליקים בליל ל"ג בעומר, בהר מירון בסמיכות לקבר הרשב"י.
יש לציין כי אין זכר בשולחן ערוך לכל מנהגים אלו, כי אלו מנהגים שהתפתחו מאוחר יותר. כשאני מתכוון בעיקר לעניין של המדורה והדלקת האש. אבל, היו נוהגים בעיקר אנשים מיוחדים, מקובלים, חסידים, פרושים אשר הנהיגו לעצמם הרבה הנהגות על פי תורת הסוד.
בימינו שלנו המנהג לעלות להר מירון בסמיכות לציון של קבר הרשב"י הפך להיות מנהג המוני מאוד מאוד, כשבמיוחד הדוקים בו שני גורמים: אחינו מצפון אפריקה, ואחינו החסידים האשכנזים. אחינו מצפון אפריקה בהמוניהם, אנשים, נשים וטף. ואחינו האשכנזים, בעיקר הגברים החסידים אשר עולים להר יחד עם האדמורים שלהם, מדליקים מדורה, שרים ורוקדים ושבים לבתיהם.
מניסיון השנים הקודמות, פועלים כוחות הביטחון בהיערכות אדירה לקליטת ההמונים המגיעים למירון. הואיל ומדובר בעשרות אלפי בני אדם שלנים בהר ועוד רבבות רבבות שמגיעים בלא ללון במקום. לכן נצרכים כוחות משטרה וכוחות בטחון ועזרה ראשונה רבים בכל הסביבה, ובוודאי ובוודאי בהר כדי להבטיח את ביטחונם של המגיעים לשם.
בכל שנה כשליל ל"ג בעומר חל במוצאי שבת, נגרמים מכך חילולי שבת גדולים מאוד על ידי כוחות הבטחון. זה דבר ברור מאליו שהם לא יכולים להפקיר את ביטחונם של המגיעים לשם. ולא אחת, עלתה הסוגייה ביחס לדחיית המדורה, הדלקת המדורה ליום ראשון ביום לא בלילה כדי למנוע חילולי שבת. כמו כן מדובר הרבה פעמים בחילולי שבת מצד הרבה מן העולים שאינם בדיוק יודעי תורה ושומרי תורה בדקדקנות. יש לומר, שללא כל קשר עם חילולי שבת, נתגלו תופעות חמורות מאוד בעינייני בינו ובינה, וכן בכשרות מאכלים ובשרים ששוחטים שם, ועוד.
לכן לא פעם עלתה הסוגיה הזו לדיון בין תלמידי חכמים, מה לעשות בנסיבות כאלה?
הרב עובדיה יוסף זצ"ל נלחם ע"מ שידחו את המדורות ליום ראשון
לפני רבות בשנים, בהיותי בחור, כשזכיתי ולמדתי בישיבת חברון בירושלים עיר הקודש, הייתי הולך לשמוע שיעורי תורה מפיו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שדרכו היתה לדבר בלשונו העממית והפשוטה, תמיד ירד הוא אל העם על מנת לדבר בלשון העם כדי שהעם יבין אותו ויקבל את הדברים. הוא אמר, אני לא עולה להר מירון בל"ג בעומר. אבל, בגלל שחל ל"ג בעומר במוצ"ש וכדי למנוע ולדחות את הטקסים במוצ"ש אני מוכן לנסוע עם קבוצה ביום ראשון, ובלבד לידע ולהודיע שצריכים מאוד מאוד להיזהר לא לגרום למכשולים הגדולים שמתרחשים בהר בגלל המאורע.
גם בנו הביא לידי ביטוי את עמדתו זו, הרב יצחק יוסף בילקוט יוסף והוא כותב: יום ל"ג בעומר הוא יום שמחה וחדווה לכבוד התנא רשב"י ויש לזה סימוכין בפוסקים. ולכן נוהגים לערוך לימוד בליל ל"ג בעומר במניין. וללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בש"ס ובזוהר הקדוש. ויש נוהגים ללכת על קבר רשב"י במירון, וההולכים למירון יתרחקו מקלות ראש וכדומה. ובמקום גילה שם תהא אעדה, ובזמננו טוב יותר לבקר אצל קבר רשב"י בזמן אחר, לא בל"ג בעומר, בזמן אחר. כי בעוונותינו המרובים בזמן האחרון אין הצניעות נשמרת במקום זה בל"ג בעומר. ומלבד כל זה יש נוהגים לשחוט שם בהמות ולאכול, מבלי לבדוק אם השוחט הוא בר סמכא. וגם רבו המכשולות בעניין הניקור מחלב דאורייתא שהוא איסור כרת. ושומר נפשו ירחק משם ביום זה. והנה פטירת שאר צדקים אינם כימי שמחת יום ל"ג בעומר, אלא הם ימי תענית וצער.
הוא לא זכר בילקוט יוסף את עניין המדורה, וכאמור לא זכר את עניין של שבת. כל שכן בעניין של ל"ג בעומר בשבת. שכאמור אני בעצמי שמעתי את דברי הרב עובדיה יוסף.
מנהיגות במבוכה מול מנהיגות עוצמתית
אנחנו במועצת הרבנות הראשית לישראל דנו בעניין מספר פעמים בשנים הקודמות וגילינו דעתנו שצריך לדחות את זה ליום ראשון. השמעתי שם בקול עוז את מה ששמעתי מדברי הרב עובדיה יוסף. אך לצערי הרב, הרבנות שהיתה בדעה שצריך לדחות לא היה לה אז את האומץ לעשות זאת ואמרה את הדברים בצורה רופפת וכתוצאה מכך בסופו של דבר בשנים שעברו גם הדליקו במוצ"ש את המדורות וגם הרבנים הראשיים הגיעו לשם. לאחר מכן יותר התחזקו בדעה שצריך לדחות, עדיין קצת התמהמהו כי חששו מי ישמע לנו. ואני שוב חיזקתי אותם שזה מה שמתבקש, אבל לצערי הרב קצת התמהמהו.
רק כשהרב עובדיה יוסף באחד משיעוריו בשנת תשע"א תקף בצורה חריפה את העניין ודרש להעביר את המדורה ליום ראשון. אז הזדעזעו אמות הסיפים והבינו שהפעם הרב עובדיה יוסף איננו מסתפק אך ורק בהתקפה בשיעור, אלא דורש דרישה מנהיגותית לפרסם ולהכריז ולכן הרבנות הראשית לישראל הכריזה על דחיית המדורה ליום ראשון, כדי למנוע חילולי שבת. לצערנו הרב, לא כולם שמעו לכך. ועשו סקרים וראו שהרוב כנראה לא ישמעו, אבל בכל זאת, התגבש כבר אחוז גדול שישמעו ויעשו זאת ביום ראשון.
היה אדמו"ר, אחרי בקשת המחילה, שהוא נוהג וקנה לו חזקה להדליק את המדורה ראשון בליל ל"ג בעומר. כשהוא ראה את העוצמה של ההתנגדות של הרב עובדיה יוסף, אז הוא אמר שהוא בירר עם המשטרה ואמרו לו שכ- 4 שעות לוקח להם להיערך על ההר. אז הוא אומר לכן יבואו ב-12 בלילה כדי לא לגרום לחילול שבת. אבל אחרי בקשת המחילה מכבודו, הרי אנחנו כולנו יודעים שיש כבר המונים על ההר ואז ממילא ללא כל קשר עם ההדלקה שלו וזמן ההדלקה שלו, כבר כוחות הביטחון מחללים שבת בגלל ההמונים הללו.
כמו כן הרי גם כש-4 שעות לוקח להיערך על ההר כמה זמן לוקח ההיערכות הלוגיסטית לפני שעולים להר, בטלפונים, בפלאפונים, במכוניות, כל נקודת משטרה שולחת את הכוחות שלה וכו'.
אנחנו צריכים להתפלל שהקדוש ברוך הוא יעלה רוח ממרומים כדי שגדולי ישראל יעמדו כחומה בצורה במקרה הזה ויגלו מנהיגות רוחנית וידאגו לסילוק המכשלה הזאת.
כל חולשה גוררת חולשות גדולות יותר
צריך לראות, אם הצלחנו לשכנע את המדינה לדחות את יום השואה וכן את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות,כדי שלא יהיה חילול שבת. כאשר אצלם ימים אלו קדושים מאוד מאוד, והצלחנו לאחר מאמצים רבים לשכנע אותם. ועכשיו, אנו בל"ג בעומר כשנדרשים לאותה בעיה, האם לא יכולים להזיז דבר שהוא מיסודו מנהג, בסה"כ להזיז אותו ליום ראשון מן הלילה, ע"מ למנוע חילול שבת? ה' יצילנו איזה קטרוג יהיה לנו בשמיים בעניין זה.
במיוחד שמחר מחרתיים חס ושלום, יבואו אחינו הלא דתיים ויגידו אם ככה אנחנו רוצים לקיים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ביומו, תוך חילול שבת, מה אז נאמר? מה אז נדבר?
מעשה שהיה רבותי לפני כמה שנים שהדליקו מדורה אחינו הלא דתיים, ביום שבת. זה היה ליד בית כנסת "אמונה ודעת" ועדיין השמש בשמיים, ממש אור, והדליקו מדורה גדולה כי פחדו שמא יקדימו אותם אחרים בבחינת זריזים מקדימים. מה ניתן להאשים אותם? הם אינם מבינים בדברים האלה.
גזרו חכמים לדחות מצווה עשה מהתורה מפני חשש לחילול שבת
צאו וראו הלכה מפורשת היא בפרק עשירי מהלכות אישות פרק י הלכה יד "אין נושאין נשים, לא בערב שבת ולא באחד בשבת גזירה שמא יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודתו". כלומר, שנמנעו מלקיים נישואין ביום שישי או באחד בשבת כי שמא אולי בגלל טרדת הסעודת מצווה יגלוש לשבת, מיום שישי לשבת. או מיום שבת חלילה, יכין סעודה לקראת מוצאי שבת. ולכן אסרו.
המגיד משנה הביא מחלוקת בעניין, עד כמה הקפידו ועד כמה לא הקפידו בעניין הזה. וגם מו"ר הרב יוסף קאפח, כותב שבאמת גם בצנעא ככה הוא אומר, בתימן, החלו בתקופה האחרונה להינשא בשישי והיו באים לידי חשש חילול שבת, בסמוך לכניסת השבת כאשר באים המתפללים בבית החתן ועדיין אודי האש בוערים תחת דודי הבשר. וסבי זצ"ל מחה נגד מנהג גרוע זה, והצליח לבטלו. ובימינו כמעט לא היה מי שנשא בשישי, אלא בודדים ונדירים ביותר. הוא מדבר רק על יום שישי, הוא לא מדבר על מוצ"ש.
מרן השולחן ערוך, באבן העזר סימן סד סעיף ג, כתב: יש אומרים שאין נושאים נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת, גזירה שמא יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה, ויש מתירים. וכן פשט המנהג, לישא נשים בערב שבת והוא שיטרח בסעודת הנישואים 3 ימים קודם.
והרבנות הראשית לישראל תיקנה לאסור להתחתן ביום שישי אחה"צ, רק עד חצות, לא יותר, כדי שאולמות לא יחללו שבת כתוצאה מכך. והיא אוסרת לקיים את הנישואים במוצ"ש בגלל חשש לחילול שבת.
ובכן, הגיעו בעצמכם אם כבר בימי חכמי המשנה והתלמוד, גזרו שלא יתחתן בערב שבת ולא במוצאי שבת, למרות שאנו יודעים שמצוות הנישואים היא מצווה כל כך חשובה ושאין לדחות את מצוות הנישואים. וכל הזריז הרי זה משובח, ועד כדי כך אם אדם עומד לו מישהו למות, הוא מתחתן מיד, ואחר כך אם האבא שלו נפטר או האמא שלו נפטרת, הוא מסיים את שבעת ימי השמחה ואחר כך מקיים את האבל. עד כדי כך מרוב חשיבות מצוות הנישואים. או אם חתן וכלה עוברים ברחוב, ולוויה של מת עוברת ברחוב, מקדימים את הליווי של החתן וכלה לפני הליווי של המת, מרוב שיש חשיבות גדולה מאוד למצווה הזאת. למרות הכל, ביקשו חכמים להקדים או לדחות ובלבד לא לגרום לחילול שבת.
מה נאמר ומה נדבר שכל מה שאנחנו מדברים הוא רק במנהג, חשוב ככל שיהיה, אבל מרוב שהוא המוני הרי יש בו עברות כפי שהרב עובדיה יוסף ציין, מכשולים רבים. וכל שכן, כשהוא מתקיים במוצ"ש.
אנחנו כמנהיגים חובתנו לגלות מנהיגות, כמו שעשינו על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יום העצמאות ויום השואה, לדחות את מנהג זה ליום ראשון ובלבד לא לגרום לחילול שבת המוני.
מקור: תמליל קטע שמע "110520hy.mp3" (להלן: המקור)
תאריך: 16 במאי 2024
נושא מרכזי: הדילמה ההלכתית והציבורית סביב קיום מנהגי ל"ג בעומר, ובפרט הדלקת המדורות, כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי שבת, והחשש הגדול לחילול שבת המוני כתוצאה מכך.
נקודות עיקריות:
- מקור מנהגי ל"ג בעומר: המקור מציין כי השמחה בל"ג בעומר מיוחסת לטעמים שונים בחכמת הסוד. המנהג המרכזי הוא העלייה לציון קבר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בהר מירון.
- "והנה כידוע שיש שמחה בלג בעומר והטאימו אותה חכמי הסוד בטעמים שונים מדוע ליל לג בעומר ויום לג בעומר נוהגים בו שמחה בין כך ובין כך הדברים שנהגו בהם במסגרת המנהגים שלג בעומר הוא העלייה לציון של קבר רשבי..."
- התפתחות מנהג המדורות: העלייה לקבר רשב"י בל"ג בעומר לא הייתה כרוכה מלכתחילה בהדלקת מדורות בלילה. מנהג זה התפתח מאוחר יותר, כסמל או ציון לדברים הקשורים ליום זה.
- "...וכשהמנהג הזה שנהגו לעלות לציון של קבר רשבי בלג בעומר בעבר לא היה קרוך דווקא בלילג בעומר ובהדלקת מדורה ורק מאוחר יותר כשנהג משנהג לבוא עם איזשהו אור, עם איזשהיא אש כדי לסמל דברים שהוא חושב שיש ביום הזה כדי לסמל, עד טעט התחיל להתפתח המנהג עד לפדי מדורה מקודשת שמדליקים בליל לג בעומר, בהר מירון..."
- המקור מדגיש כי "באמת אין זכר בשולחן ערוך לכל אלו, כי אלה מנהגים שהתפתחו מאוחר יותר. אני מתכוון לעניין של המדורה."
- היקף העלייה למירון והמאפיינים של העולים: המנהג לעלות להר מירון הפך להמוני מאוד, במיוחד בקרב יהודים מצפון אפריקה (כולל נשים וילדים) וחסידים אשכנזים (בעיקר גברים) העולים עם אדמו"ריהם, מדליקים מדורות, שרים ורוקדים.
- "בימינו שלנו המנהג לעלות להרון בסמיכות לציון של קבר הרשבי הפך להיות מנהג המוני מאוד מאוד ובמיוחד הדוקים בו שני גורמים אחנו מצפון אפריקה ואחנו החסידים האשכנזים אחנו מצפון אפריקה בהמוניהם אנשים נשים ותף ואחנו האשכנזים בעיקר הגברים החסידים אשר עולים להר יחד עם האדמורים שלהם מדליקים מדורה שרים ורוקדים ושווים לב הם..."
- ההערכות הביטחוניות והלוגיסטיות: בשל מספרם הרב של העולים לרגל (עשרות אלפים), נדרשות הערכות אדירות של כוחות הביטחון כדי להבטיח את שלומם. הערכות אלו מתחילות עוד לפני ליל ל"ג בעומר.
- "והנה עינינו רואות ולא זר ש ההערכות לקראת העלייה להר מירון היא אדירה הואיל ומדובר בעשרות אלפי בני אדם שהולכים אפילו לישון בהר ומתכוננים ליום הזה שנקרא ליל לג בעומק ולמחורתו יומלג בעומר ואז כתוצאה מכך יש הערכות של כוחות ביטחון כמתבקש כנדרש במיוחד שיש גם כאלה שמגיעים בלא ללון במקום אז כוחות משטרה וכוחות ביטחון רבים בכל הסביבה וודאי וודאי בהר כדי להבטיח את בטחונם של המגיעים לשם..."
- הבעיה של חילול שבת כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי שבת: נקודה מרכזית היא שכשליל ל"ג בעומר חל במוצאי שבת, נגרמים חילולי שבת בהיקף עצום על ידי כוחות הביטחון, שאינם יכולים להפקיר את ביטחון ההמונים. בנוסף, ישנם חילולי שבת מצד חלק מהמבקרים שאינם מקפידים על הלכה.
- "והנה מורי ורבותיי, כשיש לנו ליל לג בעומר במוצאי שבת, כתוצאה מכך, נגרמים חילולי שבת מסיימים גדולים מאוד מאוד על ידי כוחות הביטחון. וזה דבר ברור מאליו. הם לא יכולים להפכיר את בטחונם של המגיעים לשם, אבל ממש חילולי שבת בהיקף עצום..."
- המקור מזכיר גם בעיות כשרות ובצניעות הנובעות מההתקהלות ההמונית.
- הדיון על דחיית הדלקת המדורה: עלתה לא אחת הסוגיה של דחיית הדלקת המדורה ליום ראשון כדי למנוע חילולי שבת.
- "...ולא אחת עלתה הסוגיה ביחס לדחיית המדורה הדלקת המדורה ליום ראשון ביום לא בלילה כדי למנוע חילולי שבת..."
- עמדות רבנים בנושא:
- הרב עובדיה יוסף זצ"ל: עוד לפני עשרות שנים הביע את נכונותו לנסוע עם קבוצה למירון ביום ראשון כדי למנוע חילולי שבת בליל מוצאי שבת.
- "הרב ודו יושר שזכיתי ביות בחור ולמדתי בשבט חברון בירושלים עיר הקודש והייתי הולך לשמוע מפיו שיעורי תורה ושמעתי מפיב כבר לפני עשרות ושנים שהוא אמר שונו העממית והפשוטה כי הוא תמיד ירד אל העם על מנת לדבר בלשון העם ושהעם יבין אותו ואמר אני לא עולה להר מירון בלג בעומר אבל בגלל שזה חל במוצאי שבת אוכדי למנוע שלא יערכו ב בליל לג בעומר מוצאי שבת אני מוכן לסוע עם קבוצה יום ראשון כך אמר אז..."
- הרב יצחק יוסף: הביא את עמדת אביו ב"ילקוט יוסף", לפיה ל"ג בעומר הוא יום שמחה, אך הזהיר מהתנהגות קלות ראש במירון והמליץ לבקר בקבר רשב"י בזמן אחר, לא בל"ג בעומר, בשל חוסר הצניעות והמכשולים הכשרותיים. הוא תקף בחריפות את קיום המדורות במוצאי שבת ודרש להעבירן ליום ראשון.
- "...וגם בנו הביא לידי ביטוי את עמדתו זו הרב יצחק יוסף בילקות יוסף והוא כותב יום לג בעומר הוא יום שמחה וחדוה לכבוד הקנה רשבי ויש יש לזה סימוכין בפוסקים ולכן נוהגים לערוך לימוד בליל לג בעומר במניין וללמוד שבחי רשבי המפוזרים בשס ובזוהר הקדוש ויש נוהגים ללכת על קבר רשבי במירון וההולכים למירון התרחקו מקלות ראש וכדומה ובמקום גילה שם תאר עדה ובזמננו טוב יותר לבקר אצל קבר שבי בזמן אחר, לא בלג בעומר, בזמן אחר. כי בעוונותינו המרובים בזמן האחרון אין הצניעות נשמרת במקום זה בלג בעומר..."
- "...אז נסתעזעו אמות הסיפים והבינו שהפעם הרב יוסף איננו מסתפק אך ורק בהקפה בשיעור אלא דורש גישה מנהיגותית לפרסם או להכריז. ולכן הרבנות הראשית ליש ל הכריזה על דחיית המדורה ליום ראשון כדי למנוע חילולי שבת."
- החלטת הרבנות הראשית והאתגרים ביישומה: הרבנות הראשית לישראל הכריזה על דחיית הדלקת המדורות ליום ראשון כדי למנוע חילולי שבת. למרות זאת, יש חשש שרבים, במיוחד "קנאים", לא ישמעו להוראה זו.
- "ולכן הרבנות הראשית ליש ל הכריזה על דחיית המדורה ליום ראשון כדי למנוע חילולי שבת. לצערנו הרב, לא כולם ישמעו לכך. וכבר עושים סכרים ורואים שהרוב קנאי לא ישמעו."
- ניסיון עקיפה של ההוראה: אדמו"ר מסוים, הנוהג להדליק ראשון את המדורה, הודיע שיגיע ב-12 בלילה כדי "כאילו לא לגרום לחילול שבת". המקור מביע ספק בכך, מכיוון שההמונים כבר יהיו בהר וכוחות הביטחון יחללו שבת ממילא כתוצאה מההערכות הלוגיסטיות המקדימות.
- הצורך במנהיגות רוחנית: המקור קורא לגדולי ישראל לגלות מנהיגות רוחנית ולפעול לסילוק המכשלה של חילול שבת המוני. הוא משווה זאת להצלחת שכנוע המדינה לדחות את יום הזיכרון ויום השואה כדי למנוע חילול שבת.
- "ולכן באמת אנחנו צריכים להתפלל שהקדוש ברוך הוא יער רוח מרומים כדי שגדולי ישראל יעמדו במקרה הזה ויגלו מנהיגות רוחנית וידאגו לסילוק המכשלה הזו ומה אם הצלחנו לשכנע את המדינה לטחות את יום הזיכרון לחלם מערכות ישראל כדי שלא יהיה חילול שבת ואת יום השואה כדי שלא יהיה חילול שבת ואצלהם ימים אלו קדושים מאוד מאוד וצריך לשכנע אותם ועכשיו אנחנו ולג בעומר לא יכולים להזיז דבר שהוא יסודו במנהג בסך הכל להזיז אותו ליום ראשון מן הלילה ליום ראשון כדי לנוח חיל שבת השם צילנו איזה קטרוג יהיה לנו בשמיים בעניין זה..."
- השוואה להלכות נישואין: המקור מביא דוגמא מהלכות אישות, שם נאסרו נישואין בערב שבת ובמוצאי שבת מחשש לחילול שבת הכרוך בהכנות לסעודה, למרות חשיבות מצוות הנישואין. זה נועד להדגים את העדיפות של שמירת שבת גם על פני מנהגים חשובים.
- "סיעור הוא הלכה מפורשת היא בפרק עשירים מהלכות אישות הלכה יד מותר לאדם ליסע בכל יום חול ואפילו בשעה באב בשעה ואב רק מתערסים ולא נושעים אבל זה עניין אחר כאן בין ביום בין בלילה. אבל אין נושעין, כלומר נישואים. לא בערב שבת, כלומר ביום שישי, ולא באחד בשבת, לא ביום ראשון. גזרה שמע יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודתו..."
- "ובכן הגאוו בעצמכם אם כבר בימי חכמי המשנה בתלמוד גזרו שלא להתחתן בערב שבת ולא במוצאי שבת. למרות שאנו יודעים שמצוות הנישואין היא מצווה כל כך חשובה, כל כך חשובה ושאין לדחוט מצ את מצוות הנשואים..."
- תקדים של חילול שבת על ידי לא דתיים: המקור מזכיר מקרה בו לא דתיים הדליקו מדורה בשבת בבוקר, ומצביע על החובה של המנהיגים למנוע חילול שבת המוני גם במקרה של ל"ג בעומר, כפי שעשו בנוגע ליום הזיכרון ויום השואה.
- "מעשה שהיה רבותיי לפני כמה שנים שהדליקו מדורה אחנו הלא דתיים ביום שבת בכיוון ש באבזה היה להיות בית כנסת אמונה בדעת ועדיין השמש בשמיים ממש אור שמש בשמיים והדליקו אותם דורה מדורה גדולה כי רצו לפני שיתפסו להם אחרים ולפני זה מבחינת זריזים מקדימים מה מה ניתן להשים אותם הם אינם יודעים בין אם נם בן ספורם בדברים אלה אבל אנחנו כמנהיגים חובתנו לעשות הכל כמו שעשינו על יום הזיכרון אנחנו ישראל ביום השואה לגלות מצידנו מנהיגות ולדתחות את זה ובלבד לא לגרום לחילול שבת המוני..."
סיכום:
המקור מציף סוגיה הלכתית וציבורית רגישה הנוגעת לקיום מנהגי ל"ג בעומר כאשר הוא חל במוצאי שבת. הדגש הוא על החשש הכבד לחילול שבת המוני כתוצאה מההיערכות הביטחונית והלוגיסטית העצומה, כמו גם ממעשי חלק מהעולים לרגל. המקור מציין את התפתחות מנהג המדורות, את היקף ההשתתפות העממית בעלייה למירון, ואת העמדות של רבנים מרכזיים, בראשם הרב עובדיה יוסף ובנו הרב יצחק יוסף, שקראו לדחות את הדלקת המדורות ליום ראשון כדי למנוע חילולי שבת. למרות החלטת הרבנות הראשית לדחות את המדורות, קיים חשש שרבים לא יישמעו להוראה. המקור מסיים בקריאה למנהיגות רוחנית נחושה שתפעל למען שמירת השבת ולמניעת חילולה ההמוני בהקשר של מנהגי ל"ג בעומר