לא ישן כל הלילה- מה דינו בנטילת ידים, בברכות השחר ובברכות התורה לשיטת הרמב"ם?

השאלות המרכזיות:

• האם אדם שלא ישן כל הלילה חייב בנטילת ידיים עם עלות השחר?
• האם הוא חייב לברך על נטילת ידיים?
• האם הוא חייב בברכות התורה?
• האם הוא חייב בברכות השחר?

דעת המרי"ץ (כפי שהוצגה בקטע):

המרי"ץ בעץ חיים קובע כי אדם שלא ישן כל הלילה חייב ליטול ידיים עם עלות השחר ("יקון לקראת אלוהיו להתפלל תפילת שחרית בכוונה וברוח חדשה ויזהר מלישן באמצע תפילתו... וטול ידיו לתוספת טהרה שלוש פעמים כבשאר הימים"). עם זאת, הוא סובר שאין לברך על נטילת ידיים במקרה זה ("אמנם לא יברך על נטילת ידיים"). כמו כן, הוא מציין שלא יברך את ברכת "המעביר שינה" מכיוון שלא ישן. לגבי ברכות התורה, המרי"ץ סובר שיש לברך, שכן הברכה של הלילה הקודם פותרת רק עד אור השחר של היום הבא ("ולעניין ברכת התורה כבר כתבנו לאל בסדר תפילת השחר שצריך לברך דברכה של אמש פותרת עד אור השחר של יום ב'").

דעת רבנו (הרמב"ם) כפי שמבוארת בקטע:

הדובר מציג את שיטת רבנו ככזו החולקת על המרי"ץ במספר נקודות.

• נטילת ידיים: רבנו מחייב נטילת ידיים בשחר גם אם לא ישן כל הלילה, ובניגוד למרי"ץ, הוא מחייב גם ברכה על נטילת ידיים ("חייב ליטול ידיים בשחר ובברכה ובברכה על נטילת ידיים למרות שלא ישן כל הלילה"). הנימוק לכך הוא שנטילת ידיים של שחרית קשורה הן לסיום הלילה והן לתפילת שחרית, ויש לה מקבילה לקידוש ידיים ורגליים במקדש בתחילת היום. הדובר מצטט את רבנו מהלכות תפילה פרק ד' הלכה א' ("חמישה דברים מעכבים את התפילה אף על פי שהגיע הזמנה. טהרת הידיים...") ופרק ד' הלכה ג' ("אבל שחרית רוחץ פניו, ידיו ורגליו ואחר כך ואחר כך יתפלל"). הוא גם מקשר זאת לדיני קידוש ידיים ורגליים במקדש (הלכות ביאת המקדש פרק ה'). "הנה אנו רואים שאף על פי שלא ישן כל הלילה חוזר ומקדש ידיו ורגליו למחרת ביום משעל עמוד השחר זה יום חדש."
• ברכת המעביר שינה: רבנו מסכים עם המרי"ץ שבמקרה שלא ישן כל הלילה, אין לברך ברכת "המעביר שינה" ("אינו מברך המעביר שינה כמו מעריץ"). הסיבה היא שלא התרחש שינה, ולכן הברכה אינה רלוונטית ("כי הרי הוא לא ישן כל הלילה אז לא יברך המעביר שינה... אין לו מברך אשר יצר").
• ברכות השחר התלויות במעשה: רבנו סובר שברכות השחר התלויות במעשה מסוים (כגון "מלביש ערומים", "שעשה לי כל צרכי") לא יברכו אם האדם לא עשה את הפעולה המתאימה במהלך הלילה או הבוקר ("ברכות השחר שתלויות במעשה הוא איננו מברך כי חסר את המעשה"). לדוגמה, אם לא ישן ולא היה ערום, לא יברך "מלביש ערומים".
• ברכות השחר שאינן תלויות במעשה: ברכות שאינן תלויות במעשה ("שלא עשני גוי/אישה", "שמע ישראל") יברכו כרגיל ("וברכות שאחר שאינם תות ממעשה יברך").
• ברכות התורה: רבנו סובר שיש לברך ברכות התורה מחדש עם עלות השחר, גם אם למד כל הלילה ("וחייב לברך ברכות התורה"). הנימוק הוא שתחילת היום יוצרת חיוב חדש בלימוד תורה ("אבל מאחר בחובתנו ללמוד גם ביום וגם בלילה אז מה עשו חכמים אמרו אנחנו ניתן לך חובה לברך פעם אחת והוא כשאתה קם בבוקר כי לעניין זה אף על פי שהלילה הולך היום הולך אחר הלילה... כך לעניין לימוד תורה הלילה הולך אחרי היום והגית בהן יומם ולילה. אז עדיין החובה של היום יומם ולילה. אבל נגמר הלילה בין אם ישנת בין אם לא ישנת אתה עכשיו מברך ברכה מחדש"). זהו חיוב מתחדש ("חובה מתחדשת") המתחיל עם תחילת היום.

סיכום שיטת רבנו (כפי שהוצגה):

• חייב ליטול ידיים בשחר עם ברכה, גם אם לא ישן כל הלילה.
• אינו מברך "המעביר שינה" אם לא ישן.
• חייב לברך ברכות התורה עם עלות השחר, גם אם למד כל הלילה.
• ברכות השחר התלויות במעשה לא יברכו אם המעשה לא התבצע.
• ברכות השחר שאינן תלויות במעשה יברכו כרגיל.

הדובר מדגיש את ההבדל בין שיטת רבנו לשיטת המרי"ץ בעיקר בנוגע לברכה על נטילת ידיים במקרה שלא ישן כל הלילה. רבנו, בניגוד למרי"ץ, מחייב ברכה זו לאור הקשר של נטילת ידיים של שחרית לתחילת יום חדש ולדמיון לעבודת המקדש