מי נכלל בחזקת המאבד עצמו לדעת שההלכה קבעה שאין להתאבל עליו ולא להספיד אותו?
היש הבדל בדין המתאבד לדעת לבין דין המתאבד שלא לדעת אלא מתוך טירוף חושים?
היש להתחשב במצבים טרגיים שכאלו באבלים ולדון ברוב המקרים אף ניחום אבלים?