"וספרתם לכם", האם בדווקא או יוצא י"ח אף בשמיעת הספירה ממי שכבר קיים מצווה זו?

חברנו רבי חיים דרין שאל אם אדם ברך וספר את ספירת העומר לעצמו כי הוא היה בנסיבות שהוא היה לבד וכמובן שהוא ברך רק לחרסת הכוכבים הכל בסדר האם יכול אחר כך להוציא אחרים בברכה ובספירה אם הוא נקלע למשל לאירוע שיש שם בני אדם אשר הם לא כל כך מחוברים לשורשים ומבקשים ממנו לספור להם את ספירת העומר האם הוא יכול לחזור או לברך ולספור והאם הם יצאים ידי חובה רק על ידי שמיעה בלבד מתוך כוונה לצאת או שמה בגלל שכתוב וספרתם לכם, זאת צריכה להיות ספירה אישית על ידי כל אחד ואחד. והראיה שאנחנו בספירת העומר, רק הרב מברך וכולם עונים אמן. אבל הספירה, כל אחד סופר בגלל ספרתם לכם, אז האם זה לעיכוב שכל אחד יספור לעצמו? או שמה על י שהוא מתכוון לצאת והוא שומע הוא יוצא גם אם הוא לא ספר לעצמו הנה למשל מצאנו בארבעת המינים ולקחתם לחמש שלכם וכל אחד ואחד נוטל את ארבעת המינים הוא בפני עצמו אין הוא יכול לצאת בחובה בנטילת ארבעת מינים עד לשליח ציבור לכולם אלא כל אחד ואחד עצמו. זוהי השאלה והתשובה. אף על פי שנחלקו הפוסקים בשאלה זו, כפי שעוד מעט נאמר את השיטות השונות, אבל נראה לנו דעתנו שלפי רבנו אפשר שאדם יחזור ויברך על הספירה, על ספירת העומר ו לאחרים והם ישמעו ויתכונו לצאת והם יצאו בשמיעה גם בלי ספירה. אתה ניתן הנימוקים לדבר אבל לפני כן נציין שבאמת רב השיטות בשאלה הזו יש אומרים שרק בברכה יוצא אבל לא בספירה כלומר רק בעניין ברכה יכול אחד לברך והשאר חייבים לספור את ספירת העומר בפני עצמם ויש אומרים שיוצא גם בברכה וגם בספירה כמו שאמרתי כעת ויש אומרים רק בדיעבד אם שמע משליח ציבור יוצא ידי חובה ויש אומרים שכל אחד יברך ויספור לעצמו עובדי ד אם שמע מאחר וכוון לצאת יחזור ויספור לו ברכה עכשיו נראה מדוע אמרנו שלפי רבנו נראה שאפשר לאדם שכבר ספר קיימת מצוות ספירת העומר בזמנה וברך לחזור ולברך ולספור לאחרים שאינם יודעים לא לברך ולא לספור הנה רבותיי רבנו בספר מצוות כותב לספור כל איש ואיש שבעה שבועות מיום עקרבת העומר. אז לכאורה הניסוח במצווה הוא שכל אדם ואדם חייב לספור את ספירת העומר. זה נכון. א אבל רבנו למרות שבספר המצוות קסא כתב ודע שכמו שחייב בית דין לספור שני יובל שנה שנה ו שמיטה שמיטה כמו שבארנו רעל כך חייב כל אחד ואחד ממנו לספור ימי העומר אז למרות הכל רבנו לא הגדד את הדבר הזה בהלכה בפרק שביעי מהלכות תלמידים מוספים הלכה כב ואלך מצוות עשה לספור שבע שבתות מימות מיום הבעת העומר שנאמר וספרתם לכם מחורת השבת ומצווה למנות הימים מהשבועות וכולי ולא חידד את זה ש אכן באמת וספרתם לכם כל אחד לעצמו בהלכה כד הוא כותב מצווה זו על כל איש מישראל בכל מקום ובכל זמן ונשים ועבדים פטורים מספירת העומר הוא בא להפוקה על הפטורים עוד אין מכאן חוזק לדייק שיש כפידה על כל אחד ואחד וזה ברור שזה מצווה על כל אחד ואחד אבל השאלה היא עד כמה לעקובה ולכן נראים הדברים שלא תהיה ספירת העומר שונה מברכת המזון ברכת המזון היא חובה מדאורייתא על כל מי שאכל מי שלא אכל לא יכול לברך ברכת המזון מי שאכל כי זה חיוב אישי ואף על פי כן רבנו כותב שאחד מברך לכולם דהיינו אם עונים אמן אז אחד מברך לכולם והנה בפרק חמישי מהלכות ברכות הלכה ב שלושה שאכלו פת כאחד חייבים לברך ואחר כך מתחיל ואומר ברוך אתה השם הזן עד שגומר ארבע ברכות ואין עוני אמן אחר כל ברכה וברכה אז משנה אומר עונים אמן כדי שיצאו ידי לחובה והליבה דאמת זה העניית אמן היא כדי לגרום וזה מה שמורי מאיר שם שגם בלי אמן יש צריכים מצד חובה אבל עניית אמן היא לא רק בשביל מצווה לשמוע אמן כפי שאומר הקסם משנה שזה דבר נכון שהוא אמיתי שלעצמו אלא ליתר ביטחון כדי שאם המברך חייו מדרבנן והשומע חייב מדאורייתא יוכל השומע לצאת זה חובה רק בשמיעה ועלמה כי דרגות החיוב שונות אבל ואז הוא צריך להגיד אמן כדי לצאת די חובה אבל אם המברך חייב מדאורייתא והשומע מדאורייתא או מדרבנן בשמיעה בעלמה גם בלי עניית אמן יוצא ידי חובה אבל בין כך ובין כך הוראנו לדעת שברכת המזון שידוע רייתא ויבדי חיוב אישי לפי האוכל כי מי שלא אכל לא חייב ולמרות הכל בשמיעה יוצאים די חובה כיוצא בדבר בקידוש זה חובה אישית של כל אדם ואדם הדבר פשוט לקדש את השבת בדברים ואף על פי כן מישהו מקדש בשביל כולם וכולם שומעים מתכוונים לצאת ויוצאים די חובאה לכן ספירת העומר אינה וונה אף על פי שכתוב לכם נכון לכם שכל אחד יספור לא פחות מברכת המזון שכל אחד יברך לא פחות מקידוש שכל אחד יקדש אבל אם התכוון לצאת יכולים לצאת נכון שהמנהג המתגלגל בידינו הוא שאחד מברך לכולם ברמעם דת מלך וכל אחד מברך סופר לעצמו ו זה תומך יותר לכאורה בכפידה בהקפדה שהקפידו אבותינו שכל אחד יספור לעצמו כי בספירה לא שייך להגיד ברוב עמד מלך בברכה שייך להגיד ברוב עמד רבי מלך אבל בספירה הרי בהחלט שכל אחד יכול וצריך לספור לעצמו אבל כאמור אם יש שעת דוחק כגון שבני אדם אין אינם מלומדים ואינם יודעים יכול האדם לברך ולהתכוון להוציא אותם ידי חובה וגם אם כבר ברך יכול לחזור לברך שהרי רבנו כתב בפרק ראשון מהלכות ברכות הלכה י' כל הברכות כולם אף על פי שברך ויצא ידי חובתו מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן כדי להוציאן חוץ מברכת ההניה שאין במצווה שאינו מברך לאחרים אלא אם כן נהנה אמהן אבל ברכת ההניה שיש בה מצווה כגון אכילת מצה בלילה הפסח וקידוש היום הרי זה מברך לאחרים ואוכלים ושותים אף על פי שאנן שאינו אוכל ושותהמהן הנה כן כל המצוות להבדיל מברכות הנהנים אף על פי שיצא חוזר מוציא. שמעתי כל שופר בברכה. עברתי דרך בית חולים לאנשים סעודיים. אני לוקח שופר מברך בשבילהם ותוקע בשבילהם. אף על פי שיצא מוציא כך וכל ברכות המצוות. אלא מה? כאן עלינו להבחין בין מצווה בגופו ובין מצווה בתודעתו בליבו. בפיו מצווה בגופו אין אפשרות על ידי שמיעה ולא על ידי שליח ולכן בלולב לא בגלל שכתוב ולקחתם לכם חייב כל אחד ואחד לקחת לו לאב ההוא עליכם בא לומר שלא יהיה גזל שיהיה מ שלו ביום הראשון אבל סוף סוף זה מצווה בגופו שהוא יטול בידיו בגופו וזה אין אפשרות על זה ש מיעה על דכוונה על דשליח אין שליח למצוות בגופו כלום יכול אדם לקיים מצוות פריה ורבייה על ישליח בוודאי שלא וזו דוגמה קיצונית בכוונה שאני נותן אותה כלום אדם יכול לקיים הנחת תפילין על ידי שליח בוודאי שלא צריך את ידו צריך את ראשו שלו אז יש מצוות שהם בגופו של האדם שאין אשרות על ידי שליח אבל המצוות של דיבור, שמיעה לב. זה יכול האדם לקיים על ידי שהוא שומע מאחרים מתכוון לצאת. אלא שהדרו בספירת העומר שכל אחד ספור לעצמו. ואצנו הדירו לברך ברכה אחת לכולם בבע מלך והדרו כל אחד ספולה לעצמו. אבל כאמור, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שאם אינם יודעים שישמעו ויכונו לצאת והוא ישמיע ויכוון להוציא עם ואפילו שהוא כבר יצא ידי חובה רבי חנאמן