האם מותר לסופר סת"ם להעתיק מספר תורה של אחרים הנמצא ברשותו?

חברנו הדר שאל מאחר והוא עובד כסופר ויש שברוך השם כבר השלים ספר תורה וממתין שבעליו יבוא ויתלו ומאחר והוא כותב ספר תורה שני האם מותר לו להעתיק מתוך הספר הראשון שטרם נלקח על ידי עליו להעתיק לספר תורה השני. כלומר, במקום תיקון סופרים ישמש לו הספר הזה כתיקון סופרים. האם הדבר הזה מותר או אסור? ובכן, אנחנו צריכים לדעת קודם כל האם מותר להשתמש בנכס של חברו והתשובה היא שומר אשר שומר על הנכס של חברו. אסור לו להשתמש בנכס לצורך עצמו. ואם משתמש בנכס לצורך עצמו, הרי הוא נקרא שולח יד. ואז דינו כמו גנב וחייב באונסין. כלומר אם הוא היה ברמה של שומר חינם או שומר שכר, הרי מן הרגע שהוא שלח יד בנכס, דהיינו השתמש בנכס לצורך עצמו, אף שלא הפחיט אותו, אף שלא קלקל אותו, הוא נקרא שולח יד ודינו כגנב וחייו באונסין. למדנו מזה שהדבר הוא צור אסור לשומר להשתמש בפיקדון שלא ברשות הבעלים ואם משתמש כאמור הוא מיד הופך להיות כמו גנב וחייב באונסיים אבל ישנם נכסים שהם בעצמם טעונים ההוב וזה חלק משמירתם למשל שטיח אם כל הזמן הוא יהיה מקופל, יכול להיות שהוא יתקלקל, יעלה עובש ומשום כך השומר את השטיח יש והוא צריך לפתוח את השטיח, לאורר אותו לצורך השטיח. וזה עדיין במסגרת תפקידו כשומר. ואז אם הוא נהנה בזמן שהוא שותח את השטיח, אם זה לצורכו לצורכה, לצורך השטיח ולצורך עצמו שהוא נהנה בשטיחת השטיח, מותר. אבל אם זה לצורכו ולא לצורכה אסור דהיינו אם הוא נצל את ההזדמנות ושתח את השטיח ותלהע אותו על הקיר כי יש לו אירוע וזה לא לצור של השטיח כי השטיח לא מזמן אה רוענן הרי במקרה הזה אסור ויש לו דין של שולח יד כיוצא בדבר ספר תורה שהוא בפיקדון אם הוא פותח את הספר תורה כדי להורר אותו זה חלק משמירתו של הספר תורה ואז מותר אבל אם הוא פותח את הספר תורה וקורא בספר תורה אדי אם זה לצורכו לצורך הספר תורה ולצורך עצמו מותר ואם לא אסור דהיינו שוב מן הרגע שאדם משתמש בספר תורה של חברו לצורך עצמו ולא לצורך הספר תורה הדבר נחשב כשהול יחיד והוא נחשב לגנב ומתחייב אפילו באונסים. למרות שלכאורה יכול האדם לומר לעצמו הרי מה עשיתי בסך הכל. רק קראתי מהספר רק העתקתי מהספר והרי הדברים האלה לכאורה כל ומראה אין בהם משום ממש. וכי חיסרתי אותו את הסבר תורה לא חיסרתי אותו דבר וכל מראה אין בהם ממש ואין בהם שום מעילה על כך אנו משיבים שמאחר והספר תורה היה טעון פתיחה הכוונה למקום מסוים זה נקרא מעשה וכל שאדם עושה מעשה אז הדבר אסור משום גנבה. כבר נתנו דוגמה. אם למשל האדם נמצא בדירתו שלו ויושב במרפסתו ובדיוק למרגלות הבית שלו יש אצטדיון ושם יש אירוע הצגה של קדושה שמי שצריך להיכנס לראות אותה משלם כרטיס מותר לו לשבת בביתו שלו כי הם לא יכולים למנוע ממנו את ההנאה של ביתו ואיננו צריך להפנות עורף לצד ולהיות מוגבל איך לההנות בנכס שלו כדי שלא יהנה דרך אגב מן ההצגה. אבל אסור לאדם לקחת סולם ולעלות על הסולם. ולצפות מעבר לחומה של הצדיון בהצגה. כי כאן הוא עושה מעשה. אף על פי שכל הוא מראה וריח אין בהם משום מעילה. אבל כאן הוא עושה מעשה. אותו דבר כשהספר תורה הוא מרונן והוא פותח את הספר תורה כדי לקרוא ממנו או כדי להעתיק ממנו. מאחר וזה נקרא מעשה. אסור לו לעשות מעשה. כדי לקרוא ממנו או כדי להעתיק ממנו. הדברים האלה בארו בגמרא מסכת וסיעה כט עמוד ב ורבנו בהלכות שאלהו פיקדון פרק שביעי הלכה ד' וכן בשולחן ערוך חושפט רצב סעיף כ אבל אנחנו מוצאים בשולחן ערוך הגאה תרמה מרן אומר המפקיד ספר תורה אצל חברו גוללו פעם אחת ל-12 חודש ואם כשו גוללו פתחו וקרע בו מותר אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא והוא הדין שאר ספרים ואם פתח וקרע וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפיקדון ונתחייב אונסין וזה ההלכה שרבנו פסק בפרק 70 חות שלה ופקד הלכה ד' הרמה הוסיף וכתב הגאה אוכמו שאסור לקרות ממנו כך אסור להעתיק ממנו אות אחת והן מילה בעם הארץ אבל תלמיד חכמים שאין לו ספר כיוצא בזה מותר לקרות ולהעתיק ממנו כי בוודאי הדעת הדעה אח הפקיד אצלו ובמקום ביטול תורה שאין ספרים נמצאים יכולים בית דין לחוף לאחד להשאיל ספרו ללמוד מהן ובלבד שישלמו לו מה שהתקלקלו הספרים כאן המקום להעיר שגם כשהאדם משתמש בספר תורה המופקד אצלו לצורכו ולצורך הספר תורה מילה כשהוא משתמש בו בזהירות כדי שלא יקרע, כדי שלא יבלה תוך כדי השימוש. אבל אם חלילה הוא משתמש בו ברמה כזו שיכול או עלול להקרע או להתקלקל, הדבר אסור. עכשיו, מכאן ניגש לעניין של קריאה מן התורה או העתקה. הרמה אומר? אסור לאדם לקרות ב ספר תורה מופקד אצלו או לעתיק ממנו אם אם הוא עושה את זה לצורך עצמו ולא לצורך הספר תורה אבל אם מדובר בתלמיד חכמים הרי יש יסוד להניח שהבעלים לא היו מקפידים שהתלמיד חכמים יקרא בספר תורה שלהם או יעתיק ממנו. כיוון שזה צורך של לימוד תורה הוא יודע שתלמיד חכמים יש לו את הצורך הזה ולא תמיד יש לו את האמצעים הללו. ולכן הרמה בונה על בסיס ההיתר הזה שאנחנו שכנראה בעל הספר תורה לא מקפיד שתלמיד חכמים יקרא בספר תורה. הנחנו שגם אם יש מחסור בספרי קודש קופים בדין קופים על בעלי הספרים להעמיד את הספרים לש מוש לציבור כמובן תוך זהירות שלא יתקלקלו בגלל שהם נועדו בשביל ללמוד תורה ואם כן יוצא איפה שבעצם סופר שמחזיק ספר תורה דינו כאומן והוא שומר על הספר תורה כי כל עוד לא קיבל את כספו הספר תורה מעבצו כערובה, כמשכון והוא כשומר שכר ולכאורה אסור לו להשתמש בספר תורה של בעל הספר. אם כבר הספר הוא של בעל הספר, כגון שעשה מעשה קניין והכלפים שלו והכל שלו, אז אף בגלל שהספר תורה הוא של ה של בעל הספר הרי יש לצופר דין של שומר ואז לכאורה אסור לו לקרוא או להעתיק מהספר תורה כי יש בזה גניבה אם אמנם אין זה לצורך הספר תורה כי כל שאין זה צורך סבר תורה יש בזה לכאורה גניבה כאן המקום מציין שאומן אשר מודיע לבעל הכלי, לבעל הנכס, בוא וטול את הנכס. שלמתי אותו. אם אמר לו, תן מעותיי ובוא תול את הספר תורה, הרי גלדעתו שהספר ממושכן אצלו עד שיקבל מעותיו. ואם אמר, בוא תול את הספר ותן מעותיי, גל דעתו שבכל מקרה הוא יתן את הספר לבעל ספר למרות שהוא לא ישלם מידית. במקרה כזה הוא כבר לא שומר שכר אלא שומר חינם. האומן שומר חינם כי הוא ויטר על היות הספר כערובה כמשכון למען החוב. אבל למרות שהוא שומר חינם גם שומר חינם אסור לשלוח יד בנכס ראהו. ואם הוא שתמש בו, הרי יחשב כגנב ויתחייב באונסים. למרות שהוא שומר חינם. אבל כאן המקום להעיר שכמו שיש הנחת יסוד שהערמה מניח אותה, שאם מדובר בתלמיד חכמים, מותר לתלמיד חכמים ל לקרוא בספר תורה המופקד בידו, כי אנו מניחים שבעל הספר הפקיד את הספר אצל תלמיד חכמים דעת כן שתלמיד חכמים ישתמש בו תוך זהירות שלא יקלקל אותו דומה שמי שנתן לסופר א את המנדט לכתוב לו ספר תורה הרי הוא הניח אותו על דעת גם שהשתמש בו תוך זהירות מה גם שככל שהסופר משתמש בספר תורה בזהירות קורא מעתיק ממנו הרי הוא מגיעו יותר ויותר מגו ואיל וזה נחשב לצורכו של הספר תורה גם לצורקו הדבר הזה מותר לסיכום יוצא איפה אדם הידיות שקיבל ספר תורה בפיקדון והוא לא תמיד חכמים הוא עם ארץ הוא לא מסוגל לחזור שניים מקרב ואחד תרגום מתוך הספר תורה אסור לו לקרוא מתוך הספר תורה בלי רשות הבעלים, אלא אם כן זה לצורך הספר תורה ואז גם דרך אגב לצורכו אבל כל שעדיין לא עבר זמן ואין צורך בלרענן את הספר תורה כי אם רוחנן ועומד אסור לשומר להשתמש בספר תורה לוחן תלמיד חכמים לפי ההוראה של מר הרמה ולכן סופר לפי מה שאנחנו מסיקים בדברי הרמה לעניין סופר שאנו מניחים שוודאי ודאי הבעלים היו מסכימים שהתלמיד חכמים או הסופר יקרא ויעיין תוך שמירה שלא יקלקל כי זה גם טובת הספר עצמו רבי חניה סב