האם אבל פטור מאמירת הלל?

שאל השואל ואמר היום יום ראש חודש כיצד ינהגו העבלים ביום ראש חודש זה האם כשיבואו המתפללים להתפלל אצלם בביתם האם יאמרו הלל או לא יאמרו הלל האם העבלים רשעים במידה והציבור יאמרו הלל לומר יחד איתם או לשתוק או שמה הם אפילו צריכים לפנות את המקום וללכת לחדר אחר או לדירה אחרת. מה הדין במקרה זה? ובכן באמת בתלמוד אין שום זכר לכך שהעבל פטור מאמירת הלל. אם נפטר לו מת בחול המועד סקות שחובה לומר הלל שלם. על כל יחיד ויחיד, כל חג הסוכות וכן אם נפטר לו מת בחול המועד פסח שמנהג לומר הלל בדילוג, אין זכר שהוא פטור מכך. וכן אם נפטר לו מת בימי חנוכה שיש חובה על כל יחיד ויחיד לומר את ההלל כולו בברכה. אין שום זכר בתלמוד על פטור של ה אבל שלא יאמר הלל באחד מהזמנים האלה וכן אותו דבר אין זכר לכך שבראש חודש לא יאמר הלל והועיל ובתלמוד אין זכר לכך אין זכר לכך גם בדברי רבנו ומשום כך שתיקת התלמוד ורבנו בדבר שהוא כל כך שכיח כל כך מצוי ולא דנו בו ולא בעיה בו היא מלמדת אותנו שעת לכל אמר כהלת את להתאבל ואת להתפלל את להצטער ואת להודות ולשבח לשם כך אנו עבדי השם אין אנו עובדים את השם לפי מצב רוחנו אלא לפי גזרות מלכו של עולם והועיל והגיע יום של שמחה אף שהוא בא הוא ממשיך באבל כמו בימי החנוכה יש חובה לומר הלל שלם ובברכה והיא חובה מותרת על היחיד ומי פתר אותו הרי אף אחד לא פתר אותו כשם שגם הוא גומר לקבור את מתו מיד נכנס לליל הפסח לליל הסדר הוא רק ישב שעה אחת עדיין הוא בכב הגדול המר אוכבר הוא מתייצב בליל הסדר לפני בורא עולם ואומר לפני בורא עולם שעה אחת לפני כן ברכתי דיין האמת שעה אחת לפני כן עבדתי אותך מתוך הכנאה עכשיו אתה ציווית אותי בברך שהחיינו אתה ציווית אותי לומר הלל לומר הגדה בשמחה אני עושה רצונך לא עושה רצוני אלא רצונך זו העבדות האמיתית, זוהי שיטת התלמוד וזוהי שיטת רבנו. אולם חכמי האשכנזים, מבית המדרש האשכנזים שהיו גדולים כמו ראשי והרוקח ועוד, סברו שיש לפתור את העבל מאמירת הלל ועשו כל וחומר. שהרי אין אנו אומרים הלל בראש השנה. כי אמרו חז"ל, אפשר ספרי מתים וספרי חיים פתוחים לפניו יתברך ואנחנו נאמר הלל ולכן הם עשו קל וחומר אם בראש השנה או אפילו הקש דווקא קל וחומר אם בראש השנה אנו לא אומרים הלל בגלל זה ספרי מתים וספרי חיים פתוחים בפניו יתברך כל שכן או אותו דבר בזמן שנפטר מישהו והכאב הוא גדול וקברו את הנפטר כיצד יאמר האבל הלל כשעדיין הוא שרוי בצערו בהבלו בשקו בתעניתו אבל אחרי בקשת המחילה אם לדין יש תשובה שהרי ראש השנה הוא יום דין של כל העולם כולו של כל הבריאה כולה ועוד שהעבל זה דין פרטי ואין להשוות בין דין פרטי לדין שכל העולם כולו. דבר שני, מי הם אלה אשר פתרו אותנו מלומר הלל בראש השנה? אנשי כנסת הגדולה, סנהדרין אלה הם אשר קבעו לומר הלל בימים טובים. ואלה הם אשר אמרו שבראש שנה ביום הכיפורים אין אומרים הלל. הם הם שאמרו כלום. אנחנו האדיוטות נוכל מדעתנו לבוא ולפתור מאמירת הלל על בסיס של הקשים או כל וחומר. למרות שאנחנו כולנו מתבטלים כלפי כל חכם וחכם אשכנזי או ספרדי וכל שכן רש"י. אם בכלל ספר הפרדס הוא ממש באמת לרשי אבל לא משנה אנחנו ודאי ודאי מכירים בגדלות אבל אם נדין י תשובה איך אפשר על בסיס הקשים או כלחומ שאנחנו דנים בעצמנו נפתור מחובת אמירת הלל יתרה מזו הרוקח אומר שאין אומרים הלל בבית האבל בגלל זאת אומרת לא רק שהאובל לא אומר הלל אלא שהמתפללים בבית האבל הן אומרים הלל לדעת הרוקח מדוע משום שזה דבר שמ ויש בזה לועג לרעש. למה לועג לרעש? שהנשמה עוננת שם. כלומר, הנשמה של נפטר משוטת שם. ואיך יאמרו? לא המתים מה? הללויה. וזה מעליב אותה, מעליב את הנשמה. ולכן אפילו שהאובל לא אומר הלל לפי שיטתם, גם שאר המתפללים לא יאמרו כי זה לועג לראש ושוב אחרי בקשת המחילה אנו שואלים רק מהפסוק הזה לא המתים מהללויה זה לועג לרעש אם הנשמה משת משוטת שם כפי הבנתו של הרוקח אסור אם כן להתפלל בכלל בבית העבלים כי הרי היא לא יכולה להתפלל לא רק לא לומר הלל אלא היא לא יכולה להתפלל במתים חופשי כיוון ש אדם מת פטור מןמצוות ואם כן כל עצמה של התפילה שם היא בבחינת לואג לרש ולו דווקא הלל לכן אחרי בקשת המחילה קשה מאוד להבין את הדברים האלה באמת אה תוצאה מהדעות הללו שנשנו בבית מדרש חכמי אשכנז החינו האשכנזים פתרו את האבל מלומר הלל וכמובן הורו שלא לומר הלל בבית האבל. כשזה הגיע לאחנו הספרדים שהיו קרובים לאשכנז. אז הם קלטו את המנהג הזה שהאבל לא אומר הלל. אבל לגבי המתפללים אמרו שאמרו הלל ואז הורו לעבל לצאת. מן החדר כרי הוא שומע דבר שמחה ואסור לו לשמוע אפילו דבר שמחה אבל החנו האשכנזים הספרדים דהיינו לא חשו לטענה הזו שהנשמה עוננת אלא קלטו את חצי המנהג שעבל לא צריך לומר הלל בגלל שזה דבר שמחה ושוב אחרי בקשת המחילה המנהגים הללו על כל ה שינויים שבהם הנה המגן אברהם שהוא אשכנזי אומר אף על פי שבאמת אין העבל צריך לומר הלל ואין המתפללים צריכים לומר הלל בביתו בבית האבלים בגלל שהנשמה עוננת לפי המנהג אשנזי אבל אם מדובר בחנוכה לעבדים מראש חודש ההלל בראש חודש הוא מנהג ויחיד אינו אומר אותו רק בציבור כך אומר רבנו אבל חנוכה חובה לומר הלל על כל יחיד ויחיד לומר את כולו בברכה לכן אומר המגן אברהם שהבל בחנוכה יאמר הלל לבד כשהוא יחיד לא יחד עם כולם למה כי הוא הבין שאיך אפשר לפתור מחובה את האבל מולר הלל עד כאן מה שהתפתח אצל אחנו האשכנזים ואחנו הספרדים הרעיונות האלה והדברים האלה הגיעו לתימן אפילו שתילי זתים בסימן קל שם נאמר שאין אומרים תחנון בבית האבלים אזי בסעיף כן יא הוא מביא את העניין הזה שלא לומר שהעבל לא אומר הלל וכן לא לומר הלל בביתו משום שהנשמה משוטטת וכולי אבל ראו הנה אומר מכוח מה נפתור אותו צריך גם עבל לומר הלל ודאי שגם המתפללים שם אומרים הלל כי האבל חייב בכל המצוות כלומר מריץ הבין את השיטה התלמודית לשיטת רבנו ולא נטה לאמץ את המנהג הזה למרות שהוא אמץ מנהג אחר שלא ליפול את החנון, לא ליפול ע על פניהם, לא לעורר את הדינים. כני שמעריץ ראה בזה שני דברים. א' מנהג יותר כלוש שאפשר לוותר עליו ובלבד לא לעורר מחלוקת. ב' כיוון שהתובנה היא שנפילת פנים מעוררת דינים, אז יש כאילו יש יותר חשש. ולכן אמר שלא לפול על פניהם בבית העבלים. אבל לגבי הלל הוא לא הסכים שלא יאמרו הלל אלא שיאמרו הלל לרבות האבל. וכן הוא אמר כלום לא יאמרו שירת הים בבית האבל. ובאמת יש כאלה שנמנעים מלומר שירת הים ויש כאלה שנמנעים מלומר פיתום הקטורת בבית האבל ואין לה דברים סוף ומריץ קבע לא לומר זה כלומר צריך לומר ובאמת בצנעה במקומו של שילי דתים אפלו רב צוברי בסידור כנסת הגדולה אומר שאומרים הלל בבית האבלים והאבל אומר הלל בראש חודש או בחנוכה כלומר אפילו הללו שנהו ופסקו כמו שליזתים לא אמצו את העניין הזה שאבל לא יאמר הלל ולא יאמרו הלל בבית האבלים אבל בכל זאת נמצאו כמה קהילות בתימן שכנראה נמנעו מלומר הלל בבית האבלים כי הגיעו סידורים בכל מקום מקום לפי מידת השפעתו אבל ברמה העקרונית או אולי אפילו מעשית יהדות תימן מנקודת ראות של יהדות צנאה נשארה נאמנה לקו התלמודי ולקו של רבנו שצריכים להתפלל בית העבלים לפי כל לפי כל התפילות בלי שום הבדל לרבות אמירת הלל הן על ידי הציבור והן על ידי ה האבל עצמו ולא רק הלל של חנוכה אלא אפילו הלל של ראש חודש אומרים אותו בית האבלים וגם על דעבל עצמו רבי חני ברגש