גביע אשל שרוקנו תכולתו, האם כשר לנטילת ידים או לקידוש?

שאל השואל, מהו הדין להשתמש בכוס פלסטיק חד פעמי לנטילת עדיין או לקידוש וכן גביע אעשל שהתרוקן מתכולתו האם מותר ליטול בו את הידיים וכן אם מותר לקדש בו התשובה מותר אולי זה לא הדר אולי זה לא נוי אבל מותר מצד ה דין הן לנטילה והן לקידוש. דברים אלו לכאורה הם פשוטים שהרי בשביל נטילת ידיים אחד התנאים שיש לנטילת ידיים שצריך להיות נטילה מתוך כלי והרי זה כלי קיבול. ולמה בכלל יש מקום לספק? וכן בשביל קידוש צריך להיות כ** והרי זה כ** אז מה מקום יש לספק ובכן ה ה הרב הבת ציון החכם הבד ציון שאול זכר צדיק לברכה נסתפק בדבר לפסול את הגביע האשל או את ה*** פלסטיק אחד פעמי מנטילה תוך שהוא סתמך על בדברי רבנו בפרק חמישי מהלכות כלים הלכה שביעית וב רבנו כתב את הדברים הבאים חותל של הוצים שמניחין בו הרוטב וכיוצא בו כלומר היו פירות דביקים שמכסים אותם בחותל של הוצים בכללי שעשו מ איך קוראים ענפים א שמניחים בוותיו יוצא בו אם הוא נותן לתוכו ונותן מתוכו מטמא כלומר אם זה עשוי כמו סל נצרים שנותנים לתוכו ונותנים נוטלים מתוכו אז אם באמת הוא כלי קיבול אז הוא מטמא ואם אינו יכול לטול מה שבתוכו עד שיקראנו או עד שהרא או שחשב לאכול מה שבתוכול זורקו צהור וכן הקרן שהוא משתמש בה הוא משליכה אינה מקבלת טומאה כלומר שימוש חד פעמי בקרן אינו נחשב כלי לעניין טומאה אומר החכם בן ציון הבא שאול זכר צדיק ברכה אומר אם ככה גם כלי חד פעמי לא מקבל טומאה וממילא שאינו כלי בשביל נטילת ידיים אבל אחרי בקשת המחילה, אם לדין יש תשובה, שהרי בהלכות נצילת ידיים כתב רבנו את הדברים הבאים, פרק שישי, הלכה יב. וכל הכלים נותנים לידיים אפילו כלי גלים, אוכלי אדמה. ואומר החסם משנה, תוך שהוא מביא את המשנה מסכתי ידיים, נאמר שבכל הכלים לאטלים לידיים אפילו בכללגל אבנים אוכלי אדמה. כלומר אף על פי שכלי גללים אין מקבלים טומאה וכן כלי אדמה והם כלי חרס שלא עוסקו בכבשן וגם הם אין מקבלים טומאה נוטלים לידיים כלומר בשביל לטלת ידיים צריך להיות שיש כלי קיבול עמיד אבל לא בהכרח מקבל טומאה גם כלי שאינו מקבל טומאה אם הוא כלי כיבול ועמיד אפשר לתורבות הידיים וכן כתב בשולחן ערוך אין נוטלים לידיים אלא בכלי וכל הכלים כשרים אפילו כלי גללים וכלי אבנים אוכלי אדמה וזה בסימן קנט אור החיים סעיף א' וכתב המשנה ברורה סעיף קטן ג היינו אף בכל אלו אינם חשובים כלי כלל לעניין קבלת טומאה אפילו מדברי סופרים על כל פנים כלים הם אוכשרים לעניין נטילת ידיים כלומר המשנה ברורה מבחין הבחנה ברורה בין כלי שאינו נחשב כלי לעניין קבלת טומאה והוא יכול להחשב ככלי לעניין תילת עדיין ובאמת שהחכם בן ציון הבא שאול חש בכך והוא התחיל לבדוק אם יש גדר של כלי לשעה לעניין שבת וראה שלכאורה אסור לעשות כלי לשעה ביום שבת אף על פי זה לא כלי לעולם אלא כלי לשעה אבל חכם בן ציון הבא שאול דחת הראיה בטענה ששם האיסור הוא מדין מתקן מענה לא מדין בונה אלא מדין מתקן מענה מלחם מלעתם העיקר זה נקרא כלי מת כן מנה ואם כן זה נחשב כלי לעניין שבר יתרה מזו נשאל את חכם בן ציון בשא שאול באפך מסתברה לא צויר שיש לי גביע אשלכנו את תוכנו האם אסור לטלטלו בשבת מדין מוקצה בטענה שהוא לא כלי בוודאי שלא כי כיוון שיכולים להשתמש בו אז עדיין אין עליו תורת מוקצא ו כל שכן כלים חד פעמיים שקונים אותם לכלים חד פעמיים כלום יש עליהם תורת מוקצא בגלל שהם כלים חד פעמים לא בוודאי שלא כי הם ראויים לשימוש ולכן אין צל של ספק שאף על פי שיש כלים חד פעמיים שאינם נחשבים לכלים מבחינת קבלת טומאה אבל הם נחשבים לכלים לעניין שבת שאינם נחשבים מוקצה לעניין התקנתם בשבת שעשו מדי תקן ננה לעניין נטילת ידיים שהם ראויים לנטילת ידיים ומכאן לעניין של קידוש האגרות משה הר משה פינשטין זכר צדיק לברכה באור החיים חלק ג סימן לטן בדבר כוסות מנייר עם כשר לקידוש והוא נותן ואומר שכוס של קידוש כמו כ** של ברכה צריך להיות שלם וכולי נכון אלה דברים נכונים אבל מה שחשוב הוא להבחין בין כ** מנייר ובין כ** מפלסטיק כ** מנייר הרבה פעמים כשהוא מתרטב אז גמרנו כבר אי אפשר להשתמש בו תצא רכו ישו לעדמתו השתמשתו במים נרתב גמרנו כבר א אי אפשר להשתמש בו שנית נמאח וכולי על כגון אלה ניתן לומר שאינם כלים כי אין להם יכולות עמידה וקיום אבל בכלי פלסטיק לא מבעיה כלים חד פעמיים שמשוקים בשוק כללים חד פעמיים אלא גם גבי אש לך יוצא בזה הם פלסטיק ועמידים ויכולים להתקיים הרבה זמן ובאמת יש בני אדם שמשתמשים בהם העניין של חד פעמיות הוא לא משום שאין לו יכולת להחזיק מעמד אחרי שימוש ראשוני, אלא משום שרוצים לעודד את היצור ולעודד את העצלות, שלא לנקות, לגמור, להשתמש בו ולזרוק. אבל אין שום סיבה בעולם שהם שתיתי בכוס חד פעמי מים שבכלל לא נתלכלך כלל אוכלל כלל ועיקר והוא חי וקיים, יותר חזק ממני, יותר עמיד ממני. איך אין שום סיבה שאני לא אשתמש בה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ולכן תמוה האישה של המחמירים למרות גדלותם ענקית בתורה של שני אלה שהזכרנו ממש גדולים היו בתורה ובהוראה אבל תמים הספקות שלהם בעניין הזה עד כדי כך שבגללם נטו להחמיר ולומר הם מתי התירו לטול ידיים בכלי חד פעמי או בגביע של אעשל רק אם הוא מתכוון להשתמש בו עוד פעם אבל אם הוא לא מתכוון להשתמש בו עוד פעם לא מה זה תלוי במחשבה שלו מסתכלים רבותיי באיכות שלו בכוח העמידות שלו ולכן הוא נחשב כלי לעניין זה אף שוא איך קוראים בגלל חד פעמיות שלו הוא א איך קוראים א כבר איננו כלי עניין קבלת טומאה הוא כליל עניין זה וחוששני שהקרן שעליה דיברו שמשתמש באחד פעמי וזורק אותה משום שהיא נמאסת אבל כלים חד פעמים שלא נמאסים אז יכול להיות שאפילו מדין קבלת טומאה מקבלים טומאה שלא לומר שכאמור כבר ראינו כלי גללים כלי אבנים שהם אינם מקבלים טומאה ולמרות הכל הם רואים לנטילת ידיים יוצא איפה לסיכום מותר לטול ידיים בכלים חד פעמיים או בגביעי של שכבר הם התרוקנו מתכולתם, גם אם איננו חושב לעשות בהם שימוש חוזר. בוודאי וודאי שהם ראויים לכוס קידוש אלא שוודאי וודאי של כ** קידוש אנחנו משתדלים להתנאות במצוות ולהתדר במצוות. ולכן כל שאפשר לו לאדם לקיים את הקידוש בגביע לא יקדש בכל פשוט. ולא בגלל שיש איסור בדבר, אלא להתנאות במצוות. ואם באמת יש לו כלי שהוא קבוע וכלי חד פעמי, שתמש בו בכלי הקבוע. כי זה יותר נוי, זה יותר הדר מאשר כלי חד פעמי. אבל זה לא סרך של איסור, זה שרך של גדרי נוי והדר ולא מעבר לכך. רבי חני בגשמ