כיצד ינהגו היחידים באמירת י"ג מידות של רחמים?

יהודי תימני שהיה בדרכו בימים אלו לעמירת השמורות יחד עם חבריו המתפלים מבני עדתו נעצר בדרכו ונתבקש על ידי מניין מטפלים ספרדים שישלים להם מניין הצטרף אליהם והם עדיין היו באמירת סליחות אבל גם איתו עדיין לא היו עשרה רק תשעה והמתינו עדיין לעשירי והגיעו ל-13 מד של רחמים ואז הם הורו לומר את ויעבור כקוראים בתורה הם הטעמים כקוראים את הפסוקים האלה בתורה הם הטעמים שלהם והוא נבוך אם לומר כ רגיל אם לומר כמותם עם הטעמים אם לומר מסופס מסופס קד מה לעשות ולכן הוא מאחר ויש סיכוי שעוד פעם יתפסו אותו להשלים מניין אז נפשו בכפו הוא שואל כיצד הוא ינהג בתשובה אכן השאלה היא שאלת חכם וראויה לעיון ונסביר במי דברים אמורים כבר נגענו בכך בעבר שנחלקו ה הגאונים והראשונים עם אמירת ויעבור 13 של רחמים היא בגדר קדושה או לא בגדר קדושה. חלק מהגאונים, רב עמרם גאון ורב נתן גאון, החידו שהיחידים לא אומרים 13 מידות של רחמים כיוון שמתייחסים אל ה-13 מידות של רחמים כאל קדושה. וזאת על שומה. כיוון שמסכת ראש השנה נאמר שהקדוש ברוך הוא אחריח את העגל ואחרי דברי הרצוי והפיוס של משה רבנו ואחרי ההתעוררות לתשובה והתחילות נגלה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו במראה נבואה ואמר לו בשביל לעורר את הציבור לתשובה ולהביא אותם לסליחה מחילה וכפרה אזי ראה אותי וכן תנהג ונגלה אליו הקדוש ברוך הוא כביכול כמו שליח ציבור עטוף בטלית. ומכאן למדנו שלא יעלה על הדעת ששליח ציבור לא יהיה עטו בטלית. כי אם כך אומרים על הקדוש ברוך הוא, כל שכן אנחנו עטו בטלית. ואמר לו עוד 13 מידות של רחמים כדי שמשה ילמד וילמד לאחרים. שכל הציבור, כל אמת שכל הציבור אומרים 13 מידות של רחמים אז חוזרים בהן והקדוש ברוך הוא חוזר בו ו מרחם עליהם, סולח ומחל להם ומרחם עליהם. ולכן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, כך תעשה בכל צרה שתהיה לישראל, בצורת, מלחמה, מגפה, תכנס את הציבור לתפילות ויאמרו 13 מידות של רחמים וכן ביום הכיפורים, שהוא יום סליחה ומחילה וכפרה. מכאן דיקו אותם גאונים ממה שהוא אמר שהציבור אומרים משמע של ציבור ולא יחידים אבל אחרי בקשת המחילה אין הכוונה ציבור דווקא עשרה אלא ברוב עם דר מלך כדי שבאמת העוצמה של החזרה בתשובה תהיה יותר גדולה אבל מה יהיה אם יש לנו יישוב שאין בו עשרה ורק בשבת הוא נוסע או מגייס אנשים שהיו לו עשרה אבל בסתם יום של חול אין לו מה אז יעשה האם לא יאמרו והרי במסכת מגילה שמנו את הדברים שהם בבחינת דברי קדושה קדושה קדיש ברחו על התורה כל הדברים האלה שנאמרים בעשרה לא מנו 13 מידות של רחמים ולכן באמת הרי ניגש כבר נשאל על כך ואמר אין לזה מקור מן התלמוד כלומר זה שמתייחסים ל-13 מידות של רחמים בכאיל כדבר שבקדושה אין לזה מקור בתלמוד והוא אומר נטלים נטלים הם ככה זה ביטוי של הרגש לבוקר בעבי בתלמוד כפי שהרמבם מעיד נתנים בכך שאומרים שהקדוש ברוך הוא הראה למשה רבנו שיתאספו בציבור ויאמרו 13 מידות של רחמים וברור למה הוא אמר נטלים כיוון שבאמת העניין הזה שבציבור הכוונה כל שתאסוף ציבור זה הרבה יותר טוב אבל אם אין לך ויש לך יחידים אז גם כן, תאמר 13 מדות של רחמים על כל פנים באמת יש לנו שתי מערכות מערכת של פוסקים שעוסרים לומר ויעבור ביחידים ומערכת של פוסקים כמו הרי מגש כמו הרמבם ועוד שמתירים לומר את ה-13 מידות של רחמים ביחיד או לא אוסרים לא שלא מתירים לא אוסרים כי אין מקום לאסור כי הרמב"ם בכלל לא זכר דבר מכל העניין הזה אם כן אנחנו מתקדמים ולפי זה יוצא שבאמת לפי הרמב"ם יכול אדם לומר ויעבור השם על פניו לא כקורא בתורה ולא בכינוי אלא רגיל כיוון שאין בזה איסור איך הגיעו רבותיי לעניין הזה של לקרוא בתורה בטעמים או מסופס מסופס חרשבא אמר דבר כזה ש אם היחיד אומר ויעבור כלומר 13 מידות של רחמים כדרך בקשה ותפילה זה אסור כי זה כמו קדושה שהיא תפילה ולכן לא יאמר אלא כקורא בתורה והוא זה שפתח את הפתח לבוא ולומר שהיחיד יקרא את זה כמו קורא פסוקים שהרי יחיד אסור לו לקרוא פסוקים מהתורה בוודאי שמותר לו והועיל והוא קורא בתורה עם טעמים אז אין לו שום בעיה ככה הרשבה אמר ומרן הלך בעקבות הרשבה בסימן תקסה סעיף ה בשולחן ערוך אור החיים אצלו את שיטת הרשבה שיחיד לא יאמר 13 מדות של רחמים אבל כקורא בתורה עם טעמים מותר אבל מה נעשה לאחותינו הקטנה ביום שידובר בה הארי בן דורו של מרן והכירו זה את זה וחיו יחד זה עם זה ונשאו ונתנו זה עם זה הארי אומר איך אפשר אם אם אתה קורא את הפסוק כקורא בתורה עם טעמיים ואתה מפסיק ונקה לא ינקה וזה אמצע פסוק והרי יש לנו כלל כל פסוק דולו פסקה משה רבנו אננך נפסקה תארו לעצמכם אדם אשר עולה לקרוא בתורה והנה הוא קורא פסוק ובאת נוחה הוא כבר עושה אתסוף פסוק אסור מחזירים אותו כי כל פסוק זה לא פסקי משה רבנו ענן אך נפסקה הוא חייב לומר לפי מסורת הפסוקים שקיבלנו משה רבנו ולכן אומר הרי אם כבר היחיד אומר את הפסוקים האלה בטעמים שבתורה הוא ילחד באותו איסור שאסור לו לומר בחצי פסוקים חצי פסוק ולכן הארי המציא את הרעיון הזה לומר את שם השם אדוני אדוני אל רחום חנון חילוף אותיות עדש אותש ואז אנחנו מקבלים כינוי מסופס מסופס ואז כאילו שם השם נפטר לא נאמר לא נאמר בפירוש אלא בכינוי ובאמת תוצאה מכך המנהג הזה של הארי הגיע לתימן ואף שהכירו את מרן שולחן ערוך וראו את הכראעתו אמרו לומר מסוף אז כלומר לפנים ב מן לא חששו לכל הדברים האלה אבל משאש ראו את דברי המקובלים וראו את דברי מרן העדיפו את דברי המקובלים ואמרו מסופס מסופס כך זה מופיע בשאלות ותשובות הזהב בחידושים על השולחן ערוך שטילי זהב ושתילי זיתים עדיין הוא לא אמר רק בחידושים על זה כבר הוסיף את זה וכן מעריץ בסידורו עץ חיים הביא את הדבר הזה שאומרים מסופס מסופס עכשיו נבוא נחזור לענייננו הרב יוסף הכיר וידע את המחלוקת של הארי עם מרן השולחן ערוך. למרות הכל, הרב ודו יוסף העדיף את הכראת השולחן ערוך ואמר כך הוא אמר אף היחיד בחזון לא יודע אף היחיד שאומר 13 מידות בטעמי המקרא אינו צריך לסיים ונקה לא ינקה עד סוף הפסוק אלא די לומר עד ונקה ומותר היחיד לומר אין מלך שבע כיס רחמים וכולי כלומר לא חשש לשיטת הארי שצריך לומר מסופס אלא נאחז בעקבות הכראת מרן השולחן ערוך שהיחיד אומר את הפסוקים באיך קוראים בטעמי המקרא אבל הרב יוסף ידע את ההשגה של הארי והאים אחריו שכל פסוק דו פסקי משה רבנו מה הוא משיב הוא משיב בחזון עובדיה בדף ל הקר של ימים נוראים אות ב הוא אומר וכן מצד בשאלות תשובות אתעורות תשובה חלק ב סימן קמ אבל יש חולקים ואומרים דסגל היחיד לומר עד ונקה ונראה לי דהיינו טמה משום דמכיוון שהותר לציבור שאומרים 13 מידות דרך תפילה ובקשה לסיים במילת ונקה שהיא המידה ה-13 משום דבחי גבנ לא אמרנן בכל פסוקה דלא פסקה משה ענן לא פסקינן לה כיוון שאין מתכוונים לקרוא דרך קריאה בתורה או כמו שכתב בשאלות ותשובות האלה לכמה כן הדבר לגבי יחיד שמש אף הוא אינו מתכוון דרך קריאה בתורה ממש אלא דרך בקשה בתוך סדר תפילתו ונקר שעיקר מטרתו לעורר מידת רחמים ורק מפני שאינו רשאי לעומרם כדרכם קור עם בטעמי המקרא ולכן רשאי לסיים כתיבת ונקה באמת מוריי ורבותיי מדהים לראות כיצד גאון עולם זה אשר הוא כמעיין המתגבר מביא ראשונים גאונים ראשונים ואחרונים מתפטל מאוד מאוד איך להראות שאין לנו בעיה של כל פסוק שלא פסקה למה אומר הרי הרשבא אומר שלציבור מותר לומר את מחצית הפסוק בגלל ל שהוא אומר את זה דרך בקשה או תפילה והם ציבור יש מניין אין בעיה ולכן אף שהם אומרים חצי פסוק הרי לא יהיה אלא כמו לימוד תורה וכמו תפילות בתפילות יש לנו הרבה הרבה חצאי פסוקים שאנחנו אומרים אותם רק בדרך תפילה בבקשה וזה מותר ובזה אין ספק שזה מותר אין עורין על כך שזה מותר היחיד הקפידו עליו שיחמיר ויאמר בטעמי המקרא ולכן כשהוא אומר בטעמי המקרא זה עוד לא אומר שהוא קורא התורה הוא רק אומר בטעמי המקרא כדי לחוש לדעת המחמירים אבל כוונתו כמו הציבור בדרך בקשה תפילה מחירה עורר הרחמים ולכן מה אתה מקביל עליו שמר חצי הפסוק ואנחנו שואלים את מרן השולחן ערוך ומה אכפת לך שיגידו מסופס מסופס ואז אין לך שום בעיה אלא משמע שלכאורה גם באמירת מסופס יש בעיה כי הוא מכנה את שם השם במקום לומר את שם השם אז הוא מחנה את שם השם. כלומר בזה יש חיסרון בזה יש חיסרון. ושום כך מורי ורבותיי באמת היהודי התימני אוי לו מצרוז. אם יאמר את איך קוראים את הפסוק בתעמי המקרא? לפי רבנו מאחר וזה נראה אף שלא כוונתו נראה כקורה בתורה אז אם כן יש פידה עליו שלא יאמר מחצית הפסוק כי הוא נראה אפילו שהוא לא מתכוון. כל פסוק פוסקים משה רבנו כי הרי הוא לא אומר את זה בדרך בקשה ותפילה ואיך קוראים ואם יאמר בסוף אז הרי לפי פוסקים מסוימים יש כאן כינוי שזה הוא אסור שהוא אסור לחנות את שם השם צריך לומר את שם השם אז אוי לו מיצרו אוי לא מיצרו נכון שמסורת אבותיו היא מסוף אז במסורת הספרדים לומר בטעמים בטעמים אבל אם כבר יאמר את זה בשקט רגיל כמו הרמבם ואז אין בעיה כיוון שהוא אומר את זה בדורך תפילה ובקשה היא נותנת זה הטעם הטעם להיתר כמו שאומר הרב יוסף זה הטעם להיתר של הציבור והוא הטעם להיתר של היחיד כר לפי רבנו בין כך אין איסור על היחיד לומר ולכן קודם כל בראשית לכל אסור לו לומר בכל משהו שונה מאשר הרבים ומפלי בית הכנסת לעולם לא ישנה מנהג המקום אלא אם הוא אומר את זה בלחש אם ירצה להיות הדוק במנהג בבותיו מסופס שמר מסופס אבל ידע שאם כבר נקרא למקום שלא מקבלים את מסופס אלא אומרים כקורא בתורה אם כן אף אתה יאמור לו תאמר בלחש את הפסוק רגיל ותצא ידי חובת הרמבם שאין בזה שום בעיה שום בעיה ולאחש ולא יהיה לך חשש איסור לרמב"ם כי אם תגיד בטעמה הממקרא יהיה לך חשש איסור לרמב"ם אם תגיד מסוף אז יהיה לך חשש איסור ל ימים שאתה מכנה את שם השם כך נראה שבנסיבות כאלה עליו נהוג רבי חניג ש