גרם נזק לאחר מעוצמת הדף אוויר שיצא מצינור הפליטה של רכבו, האם יתחייב בתשלום?

תזכיר בנושא אחריות נזיקית בגין רעש חזק שגרם לנזק

מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (שם המקור המקורי לא צוין בבירור)

תאריך: 26 במאי 2024 (בהתאם לתאריך הבקשה)

נושא מרכזי: בחינת האחריות הנזיקית של אדם שגרם לנזק לרכוש (שבר שמשות) באמצעות רעש חזק שיצר, בהתבסס על עקרונות הלכתיים.

נקודות עיקריות ועובדות חשובות:

1. השאלה: האם אדם שנוסע על אופנוע בשכונה צפופה ויוצר פיצוצי רעש חזקים שגרמו לשבירת שמשות חייב בתשלום הנזק?
2. תשובה עקרונית חיובית: על פי המקור, התשובה היא שאכן ניתן לתבוע את האדם לדין וניתן לחייב אותו בתשלום הנזק, אם יוכח שאכן הוא גרם את הנזק בפעולותיו.
3. עקרון "אדם המזיק": המקור מסביר את העניין על בסיס העיקרון ההלכתי של "אדם המזיק". כאשר אדם מזיק בגופו (ידיו, רגליו), אחריותו ברורה.

• הרחבת העיקרון: העיקרון חל לא רק על נזק ישיר בגוף, אלא גם על נזק שנגרם באמצעות דבר שאדם מניע, כמו ירי חץ או הפעלת מכונית. במקרה של מכונית שמתנגשת, האדם נחשב כמזיק.
• חילוקי דעות (חזון איש): המקור מציין את חילוקי הדעות עם החזון איש בנוגע למקרה של בהמה שהזיקה תוך כדי רכיבה. לדעת חלק מהראשונים, הרוכב נחשב כמזיק, אך החזון איש טוען שזו עדיין הגדרת נזק של הבהמה עצמה. עם זאת, גם החזון איש מודה שאם הרוכב מושך את הבהמה ומכוון אותה לגרום נזק, הוא נחשב כמזיק.
• החלת העיקרון על כלי רכב ממונע: החזון איש מסכים שאם אדם מניע מכונית וגורם נזק, הוא חייב מדין "אדם המזיק".

1. הרחבת האחריות לנזק שנגרם על ידי כוחו של אדם (שאינו מגע פיזי ישיר): השאלה המרכזית היא האם אחריות זו חלה גם במקרה של הוצאת גז ויצירת רעש, ולא רק בהתנגשות פיזית.

• מקורות מהתלמוד הירושלמי ומפסיקת רבנו (רבי משה בן מימון - הרמב"ם): המקור מביא ראיות מהתלמוד הירושלמי ומפסיקת הרמב"ם כדי לבסס את הטענה שאף שנזק נגרם על ידי כוחו של אדם, אפילו באמצעות אוויר היוצא מפיו, האדם יכול להיות חייב.
• הדוגמה מהירושלמי (שבת פרק ב הלכה ה): אדם שנפח ביום שבת על שני נרות, אחד כבוי ואחד דולק, וגרם לכיבוי אחד ולהדלקת השני, חייב משום מכבה ומבעיר. רבנו פסק זאת כדי ללמד שגם כוחו של אדם (אוויר הנפיחה) נחשב כגופו לעניין דיני שבת.
• פרשנויות מאוחרות (גיליון הש"ס, פני משה, קורבן העדה): פרשנים אלה רואים בהפחת הרוח מהפה כאילו נעשה מעשה בידיים. מכאן גם האיסור לדבר אל רמקול בשבת, כיוון שגלי הקול מפעילים מנגנון פנימי.
• דוגמה נוספת מהירושלמי (נפח בכלי ושברן): אדם שנפח בכלי זכוכית דק ושבר אותו, חייב לשלם נזק שלם, כיוון שכוחו של האדם נחשב כגופו.
• הדוגמה מהבבלי (תרנגול בכלי זכוכית): הרמב"ם מביא דוגמה דומה מהתלמוד הבבלי על תרנגול או חמור שנשפו או נערו וגרמו לשבירת כלי זכוכית, ובעל החיה חייב בתשלום.
• הסקת מסקנה: הבל הפה היוצא מהבהמה או מהאדם נחשב כגוף הבהמה או האדם לעניין נזיקין במקרים אלה.

1. הבחנה מדיבור לנשיפה/הבל פה: המקור מציין שנזק שנגרם בדיבור שונה מנזק שנגרם על ידי הבל פה. נזק בדיבור (כמו פגיעה בשם הטוב או מסירת מידע שגרם נזק עקיף) נכנס לדיני גרמות ואינו תמיד מחייב מהתורה אלא לעיתים רק מדרבנן. לעומת זאת, עוצמת האוויר (נשיפה, גז) נחשבת ככוחו של האדם כגופו.
2. החלת העיקרון על מקרה האופנוע: לאור זאת, האדם שהפעיל את האופנוע וגרם לפיצוצי הרעש ששברו את השמשות, כוחו (הרעש) נחשב כגופו, ולכן הוא חייב לשלם על הנזק שנגרם.
3. מקרה דומה - מטוסי חיל האוויר: המקור מביא דוגמה נוספת של טייס חיל האוויר שעשה "בומים" ושבר שמשות. אם יוכח שה"בומים" נעשו במרחב מיושב שלא לצורך פעילות צבאית מלחמתית (אלא לצורך אימונים בלבד, כאשר קיימים מרחבים פתוחים חלופיים), ניתן יהיה לחייב אותו, את שלטונות צה"ל או את המדינה בתשלום הנזק. העיקרון זהה: כוחו של אדם (גל הקול של הבום) נחשב כמעשה ידיים הגורם לנזק.
4. סיכום: המקור מסכם שאפילו בנסיבות של נזק שנגרם מרעש חזק, קיים מקום לתביעה ולחיוב על הנזק, בהתבסס על העיקרון ההלכתי שכוחו של אדם כגופו.

ציטוטים רלוונטיים:

• "אכן ניתן לטבוע אותו לדין וגם ניתן לחייב אותו אם יוכח שאכן באמת הוא עשה את אשר הוא עשה..."
• "יש גדר של אדם המזיק והאדם המזיק כשהוא מזיק בגופו כגון בידיו ברגליו אז הדבר פשוט שהאדם המזיק חייב על מה שהזיק ולא עוד אלא יש כלל אדם מועד לעולם אלא שאפילו לא הזיק בידיו או ברגליו אלא בכל שאותו הוא מניע יריית חטא בהפעלת מכונית והמכונית התנגשה. כל זה נקרא אדם המזיק."
• "אבל כאן הרי מדובר בהוצאת גז, בהפעלת רעש, האם גם בנסיבות כאלה מתחייב בעל הקטנוע או איננו מתחייב? זה התשובה. כן, הוא מתחייב."
• "הבעיר וקיבא בנפיחה אחת חייו שתיים כלומר אדם אשר היו בפניו שני נרות והוא בא נר אחד כבר כמעט דועך ונר דולק והוא בא ביום שבת ונפח עשה נפיחה בנפיחה הזו הוא קיב נר והבהב נר אחד הבהב את הגחלת והדליק אותה חייב חייב בתור מבעיר חייב בתור מכבה וכך רבנו פסק בפרק ראשון מלכות שבת על יא ללמדנו שבדין שבת גופו של אדם כוחו של אדם אפילו באוויר היוצא מציב ונפיחה כגופו"
• "נפח בכלים ושברען משלם נזק שלם כלומר אם יש לי כלי זכוכית דקים מנדקים ועדינים ואדם בא ועשה א תוצאה מכך הכלי נשבר זה נקרא כוחו של אדם כגופו וחייו כך נאמר בירושלמי"
• "...כלומר בעל הבהמה חייב כלומר אנו רואים שהבל הפה היוצא מהבהמה או מן האדם זה כגוף הבהמה וזה כגוף האדם"
• "ולכן האדם אשר מפעיל כתנוע ותוצאה מהגס הוא נתן שבר זכוכיות זה כגופו ואז הוא חייב לשלם"
• "אם יוכח שזה מרחב שלא היה צריך לעשות בו בומים כי במרחבי האמונים הוא יכול לעשות את זה במרחבים פתוחים הוא עשה את זה במקום ישוב אם באמת אין לו את ההגנה של פעילות צבאית מלחמתית אלא עניין של אימונים ויש לו מרחבים והוא עשה את זה במקום שלישוב וגרם לשבירה של שמשות ושל כלי כלי זכוכית אז היי אפשר לחייב אותו או את שלטונות צהל או את המדינה זה בדיוק אותו רעיון דהיינו כוחו של אדם כגופו והואיל והוא מפעיל את הבומים האלה אזי הבומים האלה זה כמו מעשה ידיים זה כמו חטא וחייבים לשלם במקרה כזה"

מסקנות והשלכות:

המסמך מציג ניתוח הלכתי מפורט התומך באפשרות חיוב אדם שגרם נזק לרכוש באמצעות רעש חזק. העיקרון המרכזי הוא שהדין רואה את כוחו של האדם (במקרה זה, עוצמת הרעש הנוצר מהאופנוע) כהמשך לגופו, ולכן אחריות נזיקית חלה גם במקרים שבהם הנזק לא נגרם על ידי מגע פיזי ישיר. הדוגמאות מהתלמוד ופסיקת הרמב"ם מחזקות עמדה זו. עם זאת, נדרשת הוכחה שאכן פעולותיו של האדם הן שגרמו לנזק בפועל. הדוגמה של מטוסי חיל האוויר מרחיבה את הדיון גם לאחריות של גופים גדולים יותר במקרים דומים.