היש איסור בכיבוס טלית?

שאל השואל ואמר האם מותר לחבש טלית שכן הוא ראה שיש מן החסידים שיתותיהם מאוד מאוד מטונפות וניכר מהן שמעולם לא כובסו והוא שואל האם יש איסור בלכבשית או לא והתשובה מן הדין מותר לחבש טלית ואפילו יש מצווה בדבר אם הטלית כבר מלוכלך אדרבה ואדרבה צריך האדם להתנאות לפני הקדוש ברוך הוא במצוות ולא להתבזות ולבזות אלא שצריכים אנחנו לדעת איך מחבשים דהיינו באופן כזה שהחוטים לא יפסלו כפי שנסביר להלן וכן לא בדרך של בזיון ומאוז. לעיקר הדין שמותר לחבש. אנחנו מוצאים כבר בגמרא מסכת מנחות בדף מאמוד על בסופר על רבי יהודה שהוא מסר לה את הטלית לגסרו, דהיינו לקובש כדי לחבש לו את הטלית. אבל מה לכאורה מה חידוש בסיפור המעשה הזה? ראשי במקום מסביר ולא חשש שמה יקרה חוט של תכלת כי במהם עדיין התכלת האמיתית הייתה מצויה. ואז הכובס אולי בגלל העניין הזה שהחוט התכלת קרה וחוט התכלת זה היה עיקר המציאות תכלת אמיתית לא חשש רבי יהודה שמה אולי הכובס הזה מתוך פחד שמה הוא יחליף את החוט התכלת האמיתי שנקרא בחוט תכלת של גלו אילון תכלת מזוייפת שהיאננה אמיתית ולא חשש רבי יהודה ומסר את הטלית לכובש אז יוצא איפה הסיפור מעשה שהוא מסר את הטלית לכובש לפי רשי לא כי באים לומר לנו שמע ידענו גם ידענו שיש משחשים בכלל אם לחבש טלית אלא שהיו להם חששות בדבר האפשרות של פיסול הציצית במהלך הכביסה וכל ההשלכות שנובעות לאחר מכן הראיה לפירושו זה של רש"י מה שנאמר בהמשכש לגמרא שם רוב חנינו עבד לסיסו כלומר שרב חנינא היה מקפל את חוטי הציצית למעין כדור לפני מסירת הטלית לכובש כדי להבטיח שלא יקרעו ושוב הגמרא מוסיפה סיפור מעשה רבינו חיד למחד כלומר רבינה היה תופר את חוטה הציצית בשפת הטלית כפירה זמנית כמובן היה תופר זה אין שקית והחוטים נחבאים שם בפנים כדי שהחוטים לא יתפסלו במהלך הכביסה. אלה הן הראיות של רש"י שפירש את הפירוש על רבי יהודו שמסא לתלית לכובש מחשש שמה הוא יפסול לו את הטלית. לסיכום מתוך הגמרא אנו רואים אין שום איסור מצד הדין לחבש את הטלית. והנה העובדה שמדברים על רב יהודה, על רב חנינא, על רבינה. רואים שגדולי ישראל היו דואגים לחפש את הטלית שלהם רק בצורה ובאופן כזה שיש ביטחון שהחוטים לא יפסלו, שהציצית לא תיפסל. אבל במהלך הזמן ואחרי חתימת התלמוד עוררו את השאלה ביחס לבזיון שאולי מלווה בתהליך קיבוש הטלית. אנו מוצאים בתור אור החיים סימן כאהלכה המפורסמת שציצית אין בהם משום קדושה ושונה מאשר תפילין ושונה מאשר מזוזה ותשמישי מצווה הן ויכול לזור כאן ולהיכנס בהן לבית החסא כלומר מעיקר הדין אם הציציות האלה בלו יכול לזור כאן או מעיקר הדין יכול אדם עם טלית וחוטי ציצית טלית מצויצת להיכנס לביתה ויראה דאפילו בעודן במצוותן מותר להשתמש בהן אבל בשאלטות כתב בפרשת שלח לך אסור לבני ישראל למעבד צורקיהון במדיעביד למתקבי ידי חובת מצווה כגון חוטין הקבועים בטלית למסרבה מדעם כלומר מתאר עצמנו שעכשיו אני משתמש בטלית הזו שהיא כשרה ואני רוצה לקשור משהו כי אין לי במה לקשור ואני לוקח את החוטים הללו שהם בטלית וקושר משהו שאני ארוצה לקשור אותו אומר השאילת זה בזיון נכון שזה תשמישי מצווה ולא תשמישי קדושה הכוונה היא שאינם טעונים גניזה אבל אסור לך לנהוג בהם במנהג של ז*** אומאוס ובאמת כפי ש איך קוראים השלילטות מבסס את זה בנוגע לולב והאתרוג שמצווה לאכול אותו או כיסוי הדם בעפר שיש מצווה לכסות את הדם בעפר ואמרו חכמים שלא יכסה את אדם ברגליו שלא יהיו מצוות בזויות עליו כלומר מותר בתשמישי מצווה לזרוק אותם בסוף השימוש ונגמר כמו עלולב ארבעת המינים אבל לא בדרך בזיון שים את זה במיכל יבוא לפנות את זה אבל אם אתה זורק את זה ברחוב והוא נרמס ונדרס זה בושה זה מיאוס או במקום מגונה או מקום מאוס איפה שיש צאות זה מיאס שלא תהיה מצוות וזויות עליו זה הכלל וזה נכון במסגרת הזו הביא הבית יוסף בסעיף ג כתוב בקול בו זה אחד מהספרי הראשונים של דרום צרפת של מחבר מדרום צרפת שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית גם נהגו שלא תחפשנו גויה וכל זה כדי שלא יהיו מצוות עליו עד כאן לשונו כלומר שלמסור כלית מצויצת לגויה כי היו אז מוסרים באשכנז דרום צרפת את בגדיהם לכפיסה אצל גויות אצל גויים וזה נחשב בעיני הכל בו לביזוי ולא לכן לא מוסרים את הטלית לכביסה אצל גויה אבל יהודיה בוודאי וודאי שכן יהודי ודאי ודאי שכן מוסיף הבית יוסף לכן כתוב בספר אורחות חיים בשם הרב אשר ולא ראינו ולא שמענו אומר הבית יוסף מי ש קפיד בזה מהעולם למרות שהוא הביא את את קולבו ואת אורחות חיים בשם הרב אשר כנראה מלוניל שהיה ידוע בדעותיו בענייני מנהגים שלא מסרו לקופסות גויות את הטלית בגלל ביזוי מחשש ביזוי בזוי מצווה הבית יוסף אומר ולא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד בזה מעולם כלומר גם בזה הוא אומר לא ראינו הרכי משה כותב בסעיב קטן א' על דברי הבית יוסף הללו וחתב עוד בקול בו אלקות שבת לתשמישי מצווה נזרקים היינו לא צריכים גניזה אבל לאו גבה מנהג בזיון לו אורח ארה עד כאן לשונו ובמריל כתוב כך אומר הדרקי משה אחד מגדולי חכמי אשכנז שהיה בקי מאוד במנהגים בעיקר מנהגי אשכנז כתוב שהוא היה נוהג לגונזם ולהניחם תוך ספר יכול לעשות בהם שום מצווה. כלומר, חוטי ציצית שכבר בלויים, שכבר לא משתמשים בהם, נהגו לשים אותם כסימון בספר כשקוראים ואז הם לא נזרקים בבזיון. זה אמנם גניזה ואין לך גניזה יותר טובה מכך, אבל על דרך החומרה נהגו כך כדי שלא יהיה בזיון. כתוצאה מהשגתו זו של דרכי משה על הבית יוסף על הטור באמת מרן השולחן ערוך בסימן כ א' סעיף ג'סתפק רק בדין מותר להיכנס בציצית לבטח זה לא הביא את דברי הכל בו להלכה שלא ימסור לקופשים לקובס את גויה את הטלית מפני בזיון המצווה שהרוא אמר לא ראינו ולא שמענו משנוה כך אבל הרמה מגיע הגף וכותב וכל שכן לשכב בהן דשרה ויש שכתבו שנ גור שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית גם שלא לתנו לכובש גוי לחבש והכל שלא יהיו מצוות בזויות עליו אך נוהגים להקל לשכב בהם לסיכום יוצא שבאמת מותר ואולי מצווה יש בדבר לחבש מדי פעם פעם את הטלית המצויצת אבל א' סיכן להיזהר שחוטים לא יפסלו זה דין הדגמרא וזה ראינו בעליל ב להשתדל עד כמה ש אפשר שלא יהיה הדבר מלווה בבזיון. עכשיו הרבה אמר גדרי בזיון שהוא מצא בדברי הכל בו. בימינו שלנו שאנחנו נוהגים לחבש את הבגדים בתוך מכונת כביסה נראים הדברים. ברור שהוא צריך לקשור את החוטים א אולי לכסות אותם בתפירה זמנית כדי שלא יתפסלו על דה הכביסה. דבר שני נראה נראה שמן הראוי שלא יערבב אותם עם תחתונים או עם חיטולים שבזה יש בזיון אבל עם גופיות וחולצות וכאלה דברים נראה שמותר למה אמרנו רק נראה כי זה לא כשמחפשים במכונת כביסה אז הכיבוש הוא כללי מי שיודע זה רק מי שהניח את הכביסה אין רואים את ה את הזוב את הזיון הזה אבל מן הראוי באמת שמצד המניחה או המניח את ה את הבגדים לכביסה והיא רואה שמערבבים תלית הם דברים כאלה אזי זה מן הראוי שלא להתנהג באופן כזה שיש בזיון אבל אם עושים זאת בלא אופן של בזיון הדבר מותר וכאמור אף מצווה יש בדבר רבי חניה בעגש אומרס