באלו נסיבות ובכפוף לאלו תנאים ניתן להתיר פעולה זו?
מדוע גזרו חכמי ישראל שלא להשהות תבשיל בתנור מע"ש למרות הכלל ההלכתי "השבת אסורה ואין מעשיה אסורים"?
בנסיבות של ימינו שאין חשש לחיתוי גחלים, האם יש מקום לבטל גזירת חכמי ישראל?
נעסוק בשאלה הלכתית הנוגעת להכנת לחם בשבת באמצעות מכשיר אוטומטי לאפיית לחם, ובאופן רחב יותר בסוגיית מלאכה שנמשכת מאליה בשבת ובגזירות חכמים בנוגע לבישול ואפייה בשבת. הדובר מציג שאלה ותשובה, מסביר את עקרון ההלכה, מתייחס לגזירות חכמים ולשינוי הנסיבות בדורות האחרונים, ומביא את דעתו של "מורי" בנושא.
השאלה והתשובה הראשונית:
השאלה היא האם מותר להניח את כל החומרים הדרושים לאפיית לחם במכשיר אוטומטי לפני שבת, לתכנת אותו, והלחם ייאפה עד לסעודת הבוקר של שבת, כך שכל שנותר הוא לפתוח את המכשיר ולהוציא לחם טרי. התשובה הראשונית היא שמותר.
ההסתייגות וההסבר הראשוני:
יחד עם זאת, מוסיף הדובר שיש להיזהר מלפתוח את המכשיר ("שהוא קורא לו מכשיר או תנור אפייה") לפני שאפשר להניח שהמאפה נאפה כראוי. אם פותחים את התנור וסוגרים אותו שוב כאשר המאפה עדיין לא נאפה לגמרי, סגירת התנור נחשבת בשולחן ערוך כ"תוספת חום", ועלול להיות בכך איסור של הוספה לבישול או זירוז האפייה. לכן, אם המכשיר נעול עד הבוקר, עד הזמן שבו רוצים להשתמש בו, הדבר מותר.
עיקרון ההלכה: מלאכה שנמשכת מאליה:
הדובר מסביר את העיקרון המרכזי בהלכה: "כלל גדול אומר רבנו, מותר לו לאדם לעשות מלאכה מערב שבת והיא נמשכת מאליה ביום השבת". הוא מדגים זאת במתן דוגמה של פתיחת ממטרות או כל דבר שהפעולה מתחילה לפני שבת ונמשכת מעצמה במהלך השבת, ואין בכך איסור.
ההשוואה לדעתו של רבנו (הרמב"ם):
על בסיס עיקרון זה, אומר הדובר שרבנו (הרמב"ם), בפרק שלישי מהלכות שבת, סבר כי היה ראוי שמותר יהיה להניח בתנורים שונים תבשילים (מבושלים או לא מבושלים) והם יתבשלו או ייאפו מעצמם במהלך השבת, כיוון שהאדם לא עושה כל מלאכה בשבת עצמה, אלא רק הכין את התשתית לפני שבת. "כי הוא לא עושה כלום ועיקר האיסור לא לעשות מלאכה בשבת והוא לא עשה כלום אלא מערב שבת הכין את התשתיות והם מתבשלים או נאפים מעליהם זהו עיקר הדין".
גזירות חכמים בענייני קדרות ואש:
אולם, הדובר מציין שחכמי ישראל, להבדיל משאר המלאכות, מצאו לנכון לגזור גזרות בענייני קדרות ואש כדי למנוע מכשול. זאת כיוון שבתנאים שהיו קיימים אז (סוגים שונים של תנורים, כירות עם גחלים) היה קיים חשש שאדם יבוא לידי התעסקות בגחלים כדי לשמור על חום הבישול או האפייה. לכן, גזרו שלא להניח תבשיל או מאפה מערב שבת להתבשל או לאפות בשבת, אף על פי שהאדם לא עושה איתם פעולה ישירה בשבת. "לכן גזרו גזרות שלא להשט תבשיל או מעפה מערב שבת אף על פי שהוא לא עושה אליו כלום אלא בנסיבות אלה ואלה יהיה מותר אבל בכללי אסור גזרה שמה יחטא גם כשהיו הנסיבות שלהם אז קופח, תנורים והיה להם מה שנקרא גחלים".
היתר במקרים של אוכל שכלל לא התחיל להתבשל/יאפות:
יחד עם זאת, מציין הדובר שגם בתנאים ההם התירו להכניס מערב שבת תבשיל חי או בצק שעוד לא התחיל לאפות כלל לתנורים, והם יתבשלו או ייאפו כל השבת, בלי חשש שיבוא לידי חטא, כיוון שהדעת מוסחת מהם כי הם עדיין רחוקים מהמוכנות. "אז אפילו בנסיבות שלהם הכנסת דברים שהם לחלוטין לחלוטין לא בשלים ולא אפויים מערב שבת לתוך הכלים של הבישול או של האפייה היה מותר ללא גזירה".
האיסור של פתיחה וסגירה (השולחן ערוך):
השולחן ערוך הוסיף אזהרה שלא לפתוח ולסגור (אפילו מכסה של כלי על האש) אם התבשיל בפנים עדיין לא מוכן לגמרי, כיוון שהחזרת המכסה עלולה לזרז את הבישול, וזה אסור. "אבל השולחן ערוך הוסיף ואמר שיזהר לא לפתוח ולסגור הועיל סגירה או אפילו מכסה של כלי שנמצא על גבי האש. אם אתה מוריד את המכסה הוא מחזיר אותו והוא עדיין התבשיל שבפנים עדיין לא בשל כל צורכו. אתה על ידי חזרת המכסה מזרז או מעצים את החום ומזרז את הבישול וזה אסור".
דעתו של "מורי" והשינוי בנסיבות:
הדובר מציג את דעתו של "מורי" (מאיר) וטוען כי התנאים והנסיבות שהיו בזמן חכמי המשנה והתלמוד השתנו באופן משמעותי. כיום, אמצעי החימום הם חשמל או גז, ולא גחלים. בגחלים, ככל שעובר הזמן משבת, הם נחלשים, וקיים חשש שאדם יתעסק בהם כדי לשמור על חום הבישול/אפייה. אולם, במערכות חשמליות או גזיות מודרניות, הלהבות יציבות, ואין חשש שאדם יגביר או ינמיך את האש. "אבל בימינו שלנו שכל הלהבות עומדות ויציבות אפילו גז אפילו פטילת אש שהייתה שהיו הייתה שהיום כבר בנזח ההיסטורי אלא ודאי ודאי פלטה ודאי וודאי תנורים שאין שום חשש שיבוא ויגביע או יחטה כי האש היא עומדת במקומה ומצבה הדרוש לאותם דברים ולכן אומר מורי חלילה אנחנו לא מבטלים את הגזירה של חז"ל אלא שהיא סומה בנסיבות החיים שלנו הוא לא מעשי והוא לא אקטואלי ולא על זה דיברו".
לפי "מורי", הגזירה של חז"ל תקפה לנסיבות שבהן היו תנורים עם גחלים, אך בנסיבות החיים המודרניות היא אינה מעשית ואינה רלוונטית. אדם יכול להניח בתנור אפייה או על פלטה תבשיל שיתבשל כראוי במהלך השבת, ואין בכך איסור.
האיסור שנשאר בעינו: החזרה:
למרות ההיתר להניח אוכל להתבשל/יאפות מערב שבת, מדגיש "מורי" שהאיסור שנשאר בעינו הוא איסור החזרה: "הבעיה היא הייתה ונשארה, אומר מורי בהחזרות, לא להחזיר כלום. לא לא נוזל, לא מוצק, לא כלום כלום שום דבר לא להחזיר כי זה או ממשיך את הבישול או עובדים דחול. לא מחזירים שום דבר, לא לוקחים אפילו דבר מוצק שנתבשל מערב שבת והוא כולו מוצים אותו על הפלטה. הכל עובדים בחול". אסור להחזיר שום דבר (נוזל או מוצק) אל מקור החום בשבת, גם אם הוא כבר התבשל מערב שבת, כיוון שפעולה זו נחשבת כהמשך בישול או כמעשה חול.
היתר להנחת מאכלים ומאפים מערב שבת בדורנו:
לאור דעתו של "מורי", ברור שבימינו מותר להניח מאכלים ומאפים בתנור או במכשיר אפייה אוטומטי מערב שבת ללא חשש.
החמרה בנוגע לכפתורים:
הדובר מציין שאלה שחששו, אף שהסכימו עם דעתו של "מורי", הציעו חומרה בנוגע לכפתורים של פלטה או תנור: אם יש כפתורים, יש לעקור אותם או לכסות אותם כדי שלא יטעו לחשוב שאפשר לשנות את ההגדרות בשבת. "אלו שחששו אף שהסכימו לדעתו של מורי אמרו שבכפתורים אם זה פלטה בלי כפתורים אין בעיה אם זה פלטה עם כפתורים שיעקור את הכפתור או שיכסה את הכפתור ואותו דבר בתנור המעפה שלא יהיה לו סימן קר שלא יתעה בעניין הכפתורים זו החומרה שניסו להוסיף על דבריו".
האזהרה מפני פתיחה וסגירה לפני שהמאפה מוכן:
למרות ההיתר הכללי, חוזר הדובר על האזהרה המקורית: אם המאפה שהוכנס למכשיר מערב שבת עדיין לא נאפה כראוי, אסור לפתוח ולסגור את המכשיר בשבת, כיוון שתוספת החום כתוצאה מהסגירה עלולה לזרז את האפייה וזה אסור. "אבל כאמור מעבר לחומרה הזו נראים דברים שיש לחשוש לדברי מרן שאם באמת המאפה הזה ששמו אותו במכשיר מערב שבת אם הוא עדיין לא נע צורכו אסור לפתוח ולסגור בגלל שתוספת החום מזרזת את האפייה".
ההקשר הרחב (איינשטיין ומלחמת העולם הרביעית):
הדובר מסיים בקטע מעניין המביא ציטוט בשם איינשטיין (או מחסידיו) בנוגע למלחמות עולם. הטענה היא שמלחמת העולם השלישית עלולה להחזיר את האנושות לימים קדומים עם אמצעי לחימה פרימיטיביים, ולכן מלחמת העולם הרביעית תתנהל בחיצים וקשתות. הדובר מקשר זאת לדברי "מורי" בכך שאם יחזרו הנסיבות הקדומות (תנורים עם גחלים), בוודאי שההלכות הנוגעות לכך יישארו בתוקפן. "אם יווצרו נסיבות שעוד פעם יש לנו עניין של תנירוים, קופחים, גחלים וכולי. בוודאי ודאי שההלכות האלה בעינם עומדות אבל בנסיבות שלנו זה לא שייך"
Full text
תכנים לקריאה נוספת
נטילת ידיים
לכבוד תורתו הרה"ג רצון ערוסי שלומות כנהר,
1) האם מותר ליטול ידיים מכמה כלים, לדוגמא כוס שמספיקה רק ליד אחת, ואז לקחת כלי נוסף וליטול את היד השניה ? או שמא מדובר בכלי אחד דווקא ?
2) באחת מהתשובות כבוד תורתו דיבר על כך שתהילים (שנוהגים בימינו לקרוא לזכר מתים) אינו נחשב תלמוד תורה שאחריו אפשר לומר קדיש. והנה רבינו ז"ל כתב שדברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן (פרק א הלכות ת"ת הלכה יב). מדוע אם כן אי אפשר לומר קדיש על מזמורים ?
תודה רבה מראש ותהא משכרתך שלמה מן השמים,
שפיכת זרע לבטלה
שלום כבוד הרב,
אני נער כבן 14 ואני מנהל אורח חיים דתי כלומר תפילין יום יום ואני אפילו מדי פעם הולך עם סבא שלי להניח בבית הכנסת.
את השבת התחלתי לשמור ואני הולך ביום השבת לתפילת שחרית שיעור תורה מנחה וערבית אבל יש את הדבר שמכשיל אותי שהוא זרע לבטלה
אני עושה את זה כמעט כל יום ואני לא יכול להפסיק האם אסור לי להפלל?,האם כל המצוות והתפילות מתבטלות לי? אנא ממך כבוד הרב ענה על שאלתי
בתודה מראש
שבעה ושבעה
כמה לשיטתנו (מהרי"ק) צריכה אשה לשמור טהרה, האם צריכה לשמור שבעה -הפסק טהרה- ושבעה, חמישה-הפסק טהרה- ושבעה, ארבעה- הפסק טהרה -ושבעה?
ממתי נחשב יהודי בוגר לעיניינים הלכתיים שונים?
האם זה תלוי רק במבחן הגיל או שלהלכה נקבע עפ"י סימנים גופניים?
הישנו מצב שיהודי בן למעלה מ-20 שנה יחשב קטן ולא נוכל לצרפו למנין ולפעולות הלכתיות בתחומים שונים כולל אישות?
האם ניתן לסמוך על חזקת גדול כאשר אין לו סימנים דלמעלה למרות שלא נבדקו סימנים דלמטה?
האם תוקע שהפסיק לנשימה לפני השבר השלישי יצא ידי חובה?
1. תוקע שתקע שני שברים והפסיק בנשימה ותקע את השבר השלישי. האם יצא או שיש להקפיד לעשות את שלושת השברים בנשימה אחת?
2. האם דיני הטעויות בתקיעת שופר המפורטים בסימן תקצ' בשו"ע ובמשנה ברורה שם מוסכמים להלכה גם לפוסקים עפ"י הרמב"ם?
אב ששני בניו מתו מחמת מילה, האם פטור מלמול הבן השלישי שנולד מאשתו מנישואין שניים?
בגמרא נזכר הדין לגבי אשה שמתו שני בניה מחמת מילה, האם ניתן ללמוד שהוא הדין לגבי האיש היות וחוששים לסכן הבן השלישי?
האם מותר בשבת לפתוח מטריה / שמשיה מקופלת הקבועה בחצר (מרקיזה)?
האם ניתן להגדיר פעולה זו כבניית אוהל קבוע האסורה או כפעולת המשכה של אוהל עראי המותרת בשבת?
היש לחשוש בנסיבות אלו לאיסור דאורייתא משום "מכה בפטיש" שכן הוא לכאורה מכשיר את המטריה ליעודים שלה?
היש הבדל בדין המטריה המיטלטלת לבין הדין של המטריה / שמשיה הקבועה בחצר או הצמודה לעגלת התינוק?
מי רשאי לנהוג לפי מסקנתו מסוגיה בתלמוד כשהיא שונה מדעת הפוסקים?
מתי יש לאדם רשות או חובה לנהוג לפחות לעצמו כמו שיצא לו
מהסוגיא בתלמוד ואפילו שזה נגד דעת והבנת שאר הפוסקים
האם אמרינן גבי כל אדם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות
והרי הסברא נוטה לומר כך אחר שצוונו עשה לך רב והסתלק מהספק
כלומר המסופק בהוראה (כפירוש רבנו) יעשה לו רב , משמע הודאי לו
אינו הולך אחר רבו בזה וכל שכן להתבטל לדעת פוסקים אחרים?
יישר כח הרב .