יהודי עבריין וכופר שנפטר, האם חלים עליו דיני אבילות והאם רשאי בנו לומר עליו "הריני כפרת משכבו"?

בשני וחמישי בבית אבלים לא אומרים תחנון

אז כשמוציאים ס"ת איזה נוסח אומרים לפי הבלדי בבית האבלים?

לק"י

יורינו רבינו

כאשר הרמב"ם פוסק בהלכות אבל שחייב אדם להתאבל על אשתו הנשואה. האם הכוונה להוציא מאשתו הארוסה או דווקא הנשואה לו ע"י חופה וקידושין? האם מה שהם מכנים "ידועה בציבור" תיחשב לדין זה כנשואה ע"י ביאה שכן הם מנהלים את חייהם בשותפות לכל דבר כבעל ואשה?

ומן השמים ישלמו את שכרו

שלום נקבע בהלכה שכל שמתאבל עליו מתאבל עמו וכבר כתבו רבותינו הראשונים שאין נוהגים כך ויש המצריכים מחילת האבל. מדברי מארי יוסף אבל ב, הערה ד' אני מבין שהוא מתמרמר על ביטול הלכות מהמשנה ומהתלמוד בטענות שונות. האם לדעת מארי צריך לנהוג הלכה זו כפשוטה, הכוונה לקרוע לשבת שבעה וכוי' כמובן הכל בפני האבל? אם צריך לנהוג כך, לכאורה אסור להסתפר ולהתגלח כי זה נחשב בפניו שהרי הוא יראה שהוא הסתפר והתגלח? (כך כותב הרמב"ן בתורת האדם ומובא בב"י) המעשה שמארי מביא לחיזוק דבריו הוא דווקא על זקני צנועי תימן אם היה מנהג רווח כזה אין צריכין לצנועין?

האם צריך לשים אבנים על קבר לפני שעוזבים את בית הקברות? אם אשר לקבל מקורות כי ראיתי הרבה נוהגים ככה לאחרונה ולא יודע למה
תודה