הדלקת הנרות יכולה להיות פעולה קצרה, אך הכנה ולימוד פותחים בה עומק אחר: זיכרון ההצלה, הודיה ומשמעות המנהגים. מן המאבק בגזרות יוון ועד השאלות שבבית — מתי מדליקים, כמה נרות מדליקים, היכן מניחים אותם ומה עושה מי שמתארח או חוזר מאוחר? הלימוד מחבר את סיפור חנוכה להכרעות המעשיות, תוך הבחנה בין מנהגי הקהילות ובין לכתחילה לשעת הצורך.
האזינו לשיעור המלא וחזרו לקראת ההדלקה על מנהג ביתכם, זמן המצווה והדרך לפרסם את הנס.
להכין את הלב לפני שמדליקים
הלימוד מוקדש לעילוי נשמת אבנר צפר זכרו לברכה. כשבנים מקהילים קהילות ללימוד תורה לזכר אביהם, הם ממשיכים את אורו ומרבים אותו. הדימוי של נשמת אדם לנר מתחבר להכנה לחנוכה: אין די במעשה החיצוני אם חסרה ההבנה המביאה להודיה, לשמחה ולאהבת השם.
ככל שנדע יותר את גודל הישועה ואת חסדי השם, נוכל לקיים את המצווה בעומק גדול יותר. ההכנה אינה תחליף למעשה; היא מעניקה למעשה את תוכנו. מתוך הזיכרון של נתינת רבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים אנו מבקשים להוסיף אור תורה ולהודות גם על הישועות שבדורנו.
גזרות יוון והעמידה של החשמונאים
ברקע חנוכה עומד המעבר מן השלטון הפרסי לשלטון היווני, ולאחר מות אלכסנדר מוקדון — התפצלות ממלכתו. גזרות אנטיוכוס, ביזת המקדש והכפייה על ישראל לא היו רק מאבק על שלטון. הן איימו על קיום התורה ועל היכולת של ישראל לחיות על פיה.
על הרקע הזה קמו מתתיהו ובניו. המלחמה דרשה מסירות, תחבולה והתמודדות של מעטים עם כוח גדול מהם. חנוכת המקדש והחזרה לעבודתו הן חלק מן הישועה שעליה אנו מודים; אין לצמצם את הזיכרון רק להצלחה צבאית.
בין מקורות הזיכרון נמצאות מגילת אנטיוכוס, הנקראת גם מגילת בני חשמונאי, ומסורות שנשמרו ביהדות תימן. רב סעדיה גאון ורבנו נסים גאון מוזכרים בהקשר של חשיבות המגילה. ספר המכבים נידון כמקור היסטורי מן הספרים החיצוניים, שאינם חלק מן התנ״ך. אין לטשטש את ההבדל בין המקורות.
לשבח את הישועה בלי להתעלם מן הביקורת
הרמב״ם מתאר את הצלת ישראל, טיהור המקדש וחזרת המלכות לישראל. השבח לחשמונאים על הישועה אינו מבטל את הביקורת המובאת בשם הרמב״ן על המשך החזקת המלוכה בידי הכוהנים, במקום השבתה לבית דוד. יש להבחין בין תפקידם בהצלה לבין השאלה על המשך השלטון בדורות שלאחר מכן.
גם כשאנו מתבוננים בישועות של זמננו, ובהן ההצלה והעמידה במלחמת העצמאות, יש מקום להכרת הטוב ולהודיה להשם. ההצלחה אינה סיבה לשכוח את מקור הכוח ואת האחריות הרוחנית הבאה עמה.
המאבק התרבותי אינו מסתיים בשדה הקרב
תרבות המעמידה את החומר, הבילוי וההנאה במרכז עלולה לרוקן את החיים מתוכנם. מנוחה והתרעננות אינן פסולות כשלעצמן; הבעיה היא כשהן נעשות מטרת החיים, והתורה נשארת תוספת חיצונית בלבד.
יש קושי מיוחד בתחום האפור: כשהטשטוש מוצג כדבר ראוי, קל יותר להיסחף אחריו מאשר אחר דבר שפסולו גלוי. הדרשה על ההדלקה בדמדומים מבטאת את הצורך להאיר דווקא במקום של בלבול. כנגד ההיטשטשות אנו מוסיפים לימוד, הלכה ומעשה טוב. זהו רעיון מוסרי הנלווה למצווה, ואינו מחליף את דיני זמנה.
שמונה ימים של הודיה והלל
בהלכות מגילה וחנוכה, פרק שלישי, מתוארים גזרות יוון, ההצלה ונס השמן, והתקנה לקבוע שמונה ימי שמחה והלל. בכל שמונת הימים גומרים את ההלל בברכה. אין מתענים ואין מספידים בהם, אך אין דינם כרגל המפסיק אבלות.
אם לא אמר אדם הלל בזמן הרגיל, עדיין יכול לאומרו במשך היום, לפני שקיעת החמה. אין להפוך זאת לאמירת הלל בלילה. בשיעור נזכרים כמה הסברים לשמונת הימים, ובהם זיכרון חנוכת המקדש והזמן שנצרך להכנת שמן. הסברים אפשריים לפרטי הכנת השמן מובאים כהצעה, ולא כעובדה היסטורית מוכרעת.
מנהג הקירוי בהלל שנשתמר בתימן נותן לציבור חלק פעיל: המוביל קורא והקהל עונה הללויה, ובראשי הפרקים חוזר על הפתיחה כפי המנהג. הברכה בציבור נאמרת בידי המוביל והקהל עונה אמן. זהו מנהג עתיק המתואר בדברי הרמב״ם, ולא חזרה אקראית על קטעי ההלל.
כמה נרות מדליקים בכל בית?
בפרק רביעי של הלכות מגילה וחנוכה מבחין הרמב״ם בין עיקר המצווה — נר אחד לבית בכל לילה — לבין הידור לפי מספר בני הבית, ובין הידור המוסיף גם לפי מספר הלילה. בחשבון ההידור האחרון, בית של עשרה אנשים מדליק עשרה בלילה הראשון, עשרים בשני וכן הלאה.
לצד החשבון הזה מתואר המנהג הרווח בתימן ובקהילות ספרד: חנוכייה אחת לבית, נר אחד בלילה הראשון והוספה עד שמונה בלילה האחרון, בלי להכפיל במספר בני הבית. באשכנז נוהגים שכל אחד מדליק לעצמו לפי מנהגם. אין להציג מנהג אחד כאילו הוא המנהג היחיד של כל ישראל. עצם קיום המצווה אינו תלוי ברכישת כלי מסוים דווקא.
בלילה הראשון מברכים להדליק נר חנוכה, שעשה נסים ושהחיינו; בלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות. יש להעמיד את המנהג וההידור על בסיס המצווה, ולהיזהר שלא להפוך תוספת הידור למקור לבלבול.
זמן ההדלקה והאיחור לצורך בני הבית
לשיטת הרמב״ם ולמנהג תימן הנידון כאן מדליקים עם שקיעת החמה, ונותנים שמן לזמן המצווה, כחצי שעה. בקהילות אחרות נוהגים להדליק בצאת הכוכבים. שעות השעון הנזכרות בשיחה הן דוגמאות של עונת השיעור, ולא זמני הדלקה קבועים לכל שנה ומקום.
לשיטת הרמב״ם מובאת הקפדה שלא לדחות את ההדלקה לאחר זמנה. לעומתה, בדברי השולחן ערוך ופוסקים נוספים יש מקום להדלקה מאוחרת כשעדיין מתקיים פרסום הנס. בשיעור ניתן מקום בשעת הצורך להמתנה לבני המשפחה, ובפרט כדי לשתף את הילדים, כל עוד יש פרסום הנס לפי התנאים הנידונים. אין מכאן היתר גורף לדחות כל הלילה או להאריך עבודה ללא צורך.
מי שמקפיד על זמן ההדלקה יכול לדאוג שאשתו תדליק בזמן, עם שמן שימשיך לדלוק גם כשיחזור, ולהשתדל בעצמו לשוב מוקדם. אדם יחיד המאחר ואין איש הרואה את הדלקתו ידליק בלי ברכה לפי ההכרעה המובאת כאן. הדעה המאפשרת ברכה גם בהדלקה מאוחרת של יחיד מוזכרת כדעה אחרת, ולא כהכרעה שאומצה.
הדלקה במקומה ובאופן שיכול להתקיים
הדלקה עושה מצווה: יש להדליק מלכתחילה במקום הראוי, שבו הנרות יכולים לדלוק בלי רוח המכבה אותם. אין להדליק במקום אחד מתוך כוונה להעביר אחר כך למקום המצווה. לאחר שעבר זמן המצווה אפשר להזיז את החנוכייה.
אם בחול נאלץ אדם לצאת לאחר שעבר זמן המצווה ואינו יכול להשאיר אש בבטחה, אפשר בשעת הצורך לכבות, אף שאין זה רצוי לכתחילה. עדיף, כשאפשר, לסדר את הדבר כך שיכבה מאליו; במקרה של צורך בטיחותי שאין לו פתרון אחר, נזכרת גם אפשרות כיבוי בידיים. ההיתר הנדון אינו כיבוי בתוך זמן המצווה ואינו כיבוי בשבת.
מקום הנרות ופרסום הנס בבניין גבוה
המקום הראוי הוא בפתח הסמוך לרשות הרבים, בשמאל הנכנס, כדי לפרסם את הנס. כשאין פתח מתאים, נידון חלון הפונה לרשות הרבים. יש לשים לב גם לגובה, כדי שעין העוברים תשלוט בנרות; אין להניח שהדלקה בקומה גבוהה מאוד נראית מן הרחוב כראוי.
בבניין גבוה נידונה אפשרות להדליק בפתח הבניין במקום מתאים ומוגן, כגון בתוך מתקן המגן מן הרוח. אם מדליקים גם שם וגם בבית, אין לברך ברכה נוספת על ההדלקה בבית כאשר היא נכללת בכוונה ובהמשך ההדלקה הראשונה בלי הפסק. כשאין אפשרות לפרסם בחוץ, יש להשתדל בפרסום לבני הבית. הנחה על שולחן פנימי אינה מוצגת כבחירה הראשונה במקום שבו אפשר לקיים פרסום הנס בפתח או בחלון.
אירוע ציבורי אינו בהכרח מקום לברכה נוספת
עיקר התקנה הוא נר איש וביתו. עצם התקהלות בחתונה או באירוע אינה מתירה מעצמה לקבוע ברכה נוספת, גם אם יש בה פרסום הנס. נזכר מנהג חב״ד להרחיב את ההדלקה במקומות ציבוריים, אך אין להציגו כהסכמה של כלל הפוסקים.
לצד זאת, מנהג ההדלקה בבתי הכנסת מבוסס מדורות. משום כך נידונה אפשרות להסתמך עליו באירוע שבו מתקיימת תפילה, ולהסמיך ככל האפשר את ההדלקה לתפילה. כשאין בסיס זה, לפי רוב הפוסקים הנזכרים כאן מדליקים באירוע בלי ברכה. אין לחדש ברכה רק מפני שהמעמד גדול או מרשים.
אורח בחדר לעומת יחידה נפרדת
מי שמתארח כחלק מביתו של המארח נכלל בהדלקת בעל הבית לפי המנהג הנדון, ונכון שישתתף עמו. אם ייחדו לאורח יחידה בפני עצמה, עם פתח בפני עצמו, ידליק בה. ההבחנה קיימת גם כשמתארחים אצל ההורים; חדר בתוך הבית אינו בהכרח יחידת מגורים עצמאית.
בדומה לכך מוזכרת גם הדלקת נרות שבת אצל מארחים: כשהאירוח הוא בתוך הבית, בעלת הבית מדליקה; כשיש יחידה עצמאית, יש מקום להדלקה נפרדת בה. אין להעתיק מכאן בלי הבחנה את דיני נרות שבת לכל פרט בדיני חנוכה.
מסקנת הדברים: מצוות נר חנוכה חביבה עד מאוד, ותכליתה להודיע את הנס ולהוסיף שבח והודיה. הכרת סיפור הישועה נותנת עומק להדלקה, אך צריך לחברה למעשה מדויק: זמן מתאים, מקום ראוי ופרסום הנס, לפי מנהג הבית ובזהירות מברכה שאין לה בסיס. מן האור שאנו זוכרים אנו מבקשים להוסיף אור של תורה, אחדות והכרת הטוב בחיינו.
מדוע חשוב ללמוד את סיפור חנוכה לפני ההדלקה?
ההכנה מעמיקה את הידיעה, ההודיה ואהבת השם, וכך נותנת תוכן למעשה המצווה. זיכרון ההצלה וגזרות יוון מחבר את הדלקת הנרות להמשך חיי תורה ולהכרת הטוב. הלימוד אינו מחליף את ההדלקה, אלא מכין לקיומה מתוך הבנה.
האם הביקורת על מלכות החשמונאים מבטלת את השבח על הישועה?
לא. יש להבחין בין הישועה, טיהור המקדש וחזרת המלכות לישראל, שעליהם מודים, לבין הביקורת המובאת בשם הרמב״ן על המשך החזקת המלוכה בידי הכוהנים במקום בית דוד. אין להפוך ביקורת על שלב מאוחר לשלילת מעשה ההצלה.
האם אומרים הלל שלם בכל ימי חנוכה?
בכל שמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל בברכה. מי שלא אמר בזמן הרגיל יכול לאומרו במשך היום, לפני השקיעה. מנהג הקירוי בתימן כולל קריאת המוביל ומענה הללויה של הקהל, ובציבור המוביל מברך והקהל עונה אמן.
האם חייבים להכפיל את מספר הנרות במספר בני הבית?
עיקר המצווה הוא נר אחד לבית בכל לילה. הרמב״ם מתאר דרגות הידור לפי בני הבית ולפי מספר הלילה, אך המנהג הרווח בתימן ובקהילות ספרד הוא חנוכייה אחת לבית המוסיפה מנר אחד לשמונה. באשכנז יש מנהג הדלקה לכל אחד. יש להבחין בין עיקר הדין לבין מנהגי ההידור.
מתי מדליקים לפי מנהג תימן הנידון בשיעור?
לפי שיטת הרמב״ם ומנהג תימן הנידון מדליקים עם שקיעת החמה, עם שמן לזמן המצווה, כחצי שעה. בקהילות אחרות נוהגים בצאת הכוכבים. שעות השעון שבשיחה הן דוגמאות מתקופת השיעור ואינן לוח זמנים קבוע לכל שנה ומקום.
האם אפשר להמתין לבני המשפחה החוזרים מאוחר?
לשיטת הרמב״ם מובאת הקפדה שלא לדחות את ההדלקה לאחר זמנה. לצד זאת ניתן בשיעור מקום בשעת הצורך להמתנה לצורך בני המשפחה והילדים על סמך פוסקים המאפשרים איחור כשיש פרסום הנס. אין זה היתר גורף לדחייה כל הלילה. אפשר לדאוג שאשתו תדליק בזמן עם די שמן גם לשעת חזרתו.
האם אדם יחיד המאחר ואין מי שרואה את נרותיו מברך?
לפי ההכרעה המובאת כאן ידליק בלי ברכה כאשר הוא מאחר ואין מי שרואה את הדלקתו. מוזכרת דעה אחרת המאפשרת ברכה גם ליחיד מאוחר, אך אין היא מוצגת כהכרעה שאומצה בשיעור.
האם אפשר להדליק במקום אחד ולהעביר אחר כך למקום המצווה?
אין להדליק כך מלכתחילה, מפני שהדלקה עושה מצווה. הנרות צריכים להיות במקום הראוי ובתנאים שבהם יוכלו לדלוק, ולא במקום שרוח צפויה לכבותם. לאחר שעבר זמן המצווה נזכרת אפשרות להזיז את החנוכייה.
האם מותר לכבות את הנרות כשצריך לצאת מהבית?
בחול, לאחר שעבר זמן המצווה, כשיש צורך לצאת ואי אפשר להשאיר אש בבטחה, נזכרת אפשרות לכבות בשעת הצורך. עדיף לסדר כיבוי מאליו כשאפשר, אך במקרה שאין פתרון אחר נזכר גם כיבוי בידיים. אין זה היתר לכבות בתוך זמן המצווה או בשבת.
היכן מדליקים כשגרים בקומה גבוהה מאוד?
יש להשתדל במקום שבו הנרות נראים לרשות הרבים. בשיעור נידונה הדלקה בפתח הבניין במקום מתאים ומוגן, ואפשרות להדליק גם בבית בהמשך ובכוונה הנכונה בלי ברכה נוספת. כשאין אפשרות לפרסום בחוץ, יש להשתדל לפחות בפרסום לבני הבית. אין להניח שכל חלון גבוה נראה מן הרחוב.
האם מברכים על הדלקת נרות בחתונה או באירוע ציבורי?
עצם ההתקהלות אינה בסיס מוסכם לברכה, משום שעיקר התקנה הוא נר איש וביתו. נידון בסיס להדלקה באירוע שמתקיימת בו תפילה, בדומה למנהג בתי הכנסת ובהסמכה לתפילה ככל האפשר. בלי בסיס זה, לפי רוב הפוסקים המובאים מדליקים בלי ברכה. מנהג חב״ד מוצג כמנהג אחר, ולא כהסכמה כללית.
האם אורח אצל הוריו צריך להדליק לעצמו?
אם הוא מתארח כחלק מן הבית, לפי המנהג הנידון הוא נכלל בהדלקת בעל הבית ונכון שישתתף עמו. אם הוקצתה לו יחידה עצמאית עם פתח נפרד, ידליק ביחידה. עצם קבלת חדר בתוך בית ההורים אינה בהכרח יחידה עצמאית המחייבת הדלקה נפרדת.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
כיצד לנהוג בחילופי מתנות של חג המולד במקום עבודה או בבית ספר בחו״ל?
שלום הרב,
אני גר בחול ובשנים האחרונות אצל הגויים בזמן חג המולד שכידוע זה זמן שנותנים מתנות התחיל מנהג בעקרון במקומות עבודה ובבתי ספר שכל אחד נותן מתנה למשהו מסוים שקובעים דרך גורל סודי. קוראים למנהג הזה ״הסנטה הסודי״ על שם האיש הזקן ״הקדוש״ לבוש כולו אדמוני שנותן לכולם מתנות בזמן החג.
גם התחילו אותו מנהג בבתי ספר של היהודים בזמן האחרון אבל לא קוראים אותו באותו שם (קוראים לו משהו קשור לחנוכה) אבל כולם יודעים מאיפוה זה נבע.
האם אסור לבת שלי להשתתף במנהג הזה בבית ספר שלה בגלל חוקות הגויים?