התייחסות לבן
בני בן -18 החליט בשלב זה בחיו לזנוח את דרך התורה, כמובן שליבי נחמץ ואני מתפללת בכל יום לחזרתו בתשובה שלימה, בעלי בכל שיחה עימי טוען שהילד הזה הוא "שמד" בכל פעם שאני שומעת את המיל ההזו ליבי נקרע ושוטט, ואני אומרת לבעלי איך בן תורה כמוך מעיז לדבר כך על הבן שלו. יש לי ילד מדהים עם ערכים של יושר נתינה ואהבה, ובתוך ליבי אני יודעת שהוא עדיין מחפש את דרכו ואני מוה בעז"ה שהיא תתגלה לו והוא ילך בדרכה. הויכוחים עם בעלי על הבן לא פוסקים ואת המילה שמד אני לא מוכנה לשמוע, בעלי טוען שמבחינה הלכתית מותא לו לכנות כך את הילד, האם הוא צודק? האם אין כאן נבואה שחלילה תגשים את עצמה, מה אני יכולה לעשות? אשמח לקבל את תשובת הרב.
תודה
יש לנהוג רק בדרכי נועם. בדורנו זה, במיוחד, דור של דעה מצד אחד, ודור שהכל מסביב, הוא בבחינת "הכל מותרים לכם", והכל נחזה ונשמע, ומפתה, הדרך החינוכית בנסיבות אלו היא רק דרך האהבה והחיבה וקירוב לבבות. במיוחד שמדובר בגיל 18, שבודאי יש להוכיחו רק בדרכי נועם, שהרי המכה בנו הגדול, חייב נידוי, שהרי בגלל המכות, הילד מתעקש והולך בדרך הלא נכונה, ונמצא שהאב שהכהו - הכשילו. כיוצא בזה, אסור לכנותו בכינויי גנאי, או כינויים שחלילה מוציאים אותו מחוץ ליהדות, בדרך זו, חלילה, הוא מכשילו. וה' יסייעכם ויסייע כל אחד מאתנו לחנך בנינו ובנותינו לדרך ה'.