האם צוואת האב לצום בתענית בכורות מחייבת את הבן כנדר?
תלמיד מיוצאי שרעב, שהוא בכור.
עד גיל 13 אביו צם בעדו תענית בכורות. בגיל 13 אמר לו שהוא צריך לצום.
השאלה:
נכון שאנו יהודי שרעב לא נהגנו כך. האבא נפטר השנה.
וכך הכרתי את הבן שהתחיל לבוא לביכנ"ס ולשיעורים ואומר שבצוואת אביו שיצום.
מה לומר לאותו תלמיד? זה נדר? התרת נדרים? או שימשיך לצום כי ככה מכבד את אביו?