כיצד להבין כיום את דין הנערה המאורסה שלא צעקה בעיר בפרשת כי תצא?
דברים פרק כב
כג כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ. כד וְהוֹצֵאתֶם אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶל-שַׁעַר הָעִיר הַהִוא, וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ--אֶת-הַנַּעֲרָ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה בָעִיר
איך אפשר להבין היום את הפסוקים האלה?
קשה מאוד
כיצד מתיישבים ״לא יהיה בך אביון״ ו״לא יחדל אביון מקרב הארץ״?
בספר במדבר פרק טו פסוק ד "אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן.." משמע שלא יהיה בנו אביון כפי שכתוב בפסוק לאחר מכן. בפסוק ז כתוב "כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ..." משמע שלא ודאי שיהיה אביון ובפסוק יא כתוב "כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן..." כאילו השם קובע שתמיד יהיה איזשהו אביון. כיצד ניתן ליישב סתירה זו?
כיצד נקבעים ייחוס הוולד בהחלפת עוברים ובכורה לנחלה כשסדר העיבור והלידה שונה?
1 האם אשה מסוימת הממתינה גם היא להפריה שקיבלה בטעות ביצית וזרע של אישה אחרת המחכה גם היא להפרייתה שלה, האישה שנשאה ברחמה את הולד רוצה להשאיר את הולד אצלה, על אף שזה לא ההפריה שלה שיועדה לה.
האישה שהביצית וההפריה שלה במקור והיה מיועדת לה טוענת שהוולד הנולד שלה, כי הוא מגיבוש הביצית והזרע שלה ושל בעלה על אך שנישאר ברחם אשה זרה.
של מי התינוק הנולד?
כיצד לפרש לפי הרמב״ם מדרשים על דיבור המתים ועל שירת עצי היער?
בספר בעל הטורים על פרשת וילך, פסוק ראשון, "וילך משה" הלך לאברהם ליצחק וליעקב להגיד להם, שקיים הקב"ה את שבעתו והכניס ישראל לארץ.
במדרש כתוב, מכן שהמתים מספרים זה עם זה. משה הלך להגיד לאבות, ה' קיים ההבטחה, שה' הכניס אותנו לארץ.
הייתי רוצה לשאול, אם מדרש זה עולה בקנה אחד עם משנת רבינו?
אם כן, איפה רואים את זה? ואם לא, לשמוע הסבר מדרש שלא עולה בקנה אחד עם דברי רבינו שהמתים מספרים זה עם זה.
מה השקפת הרב בעניין זה?
1 אם זה לא כפשוטו, לגבי המדרש, שמשה רבנו הלך לאבות וסיפר שה' קיים הבטחתו - מה המסר שלו לפי המשל והמליצה?
מדוע הפסוק מגנה אלילים שאינם אוכלים ומריחים, אף שגם ה׳ אינו אוכל ומריח?
"ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון" מדוע נאמרו דוגמאות אלה הרי גם הקב"ה אינו אוכל ולא מריח?