שמעתי את השיעור על איסור חיתון עם גוייה תושב בארץ, שחל גם על אלה שאינן עע"ז. מאידך, הרב פוסק לגבי השמדת ז' עממים, שהציווי הזה חל דווקא על אלה שהם עע"ז ולא על אלה שלא. ממה נובע ההבדל הזה? וללמוד אני צריכה. בתודה מראש.

רבינו כתב באיסורי ביאה פרק י"ב שיהודי שבא על גוייה הורגים אותה לפי שבאה תקלה על ידה כבהמה, והשאלה היא איך מבינים הלכה זו מבחינה מוסרית, מה חטאה הגוייה שיהרגו אותה, וכמו כן שאלתי האם רבינו מתכוון גם למקרה בו נאנסה???

האם המצווה לֹא־תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ עדיין תקפה כלפי המצרים של היום?
שכן הם ערבים מוסלמים, ולא צפון-אפריקאים עובדי אלילים כמו שהיו בימי
יציאת מצרים ובימי המלכים. ומה עם הנוצרים הקופטים, שהם צאצאים של המצרים הקדמונים?

לכבוד הרב המשיב שליט"א,
שלום. ידוע מה שכתב הרמב"ם בהל' מלכים פ"ח שלהיות מחסידי אומות העולם צריך שיקבל עול המצוות "מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם."
וקשה שהרי "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי , ובמה האמינו בו בהר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים" (יסוה"ת פ"ח).