דילוג לתוכן העיקרי

ממתי מונים שבעת ימי משתה, והאם החתן חייב בסעודה בכל יום?

1 הרב מאיר חג'בי אמר לי בשם הרב,
שיש למנות ז' ימי משתה לחתן וכלה רק לאחר סעודה ראשונה מהנישואין, 
שאלתי היא:
מה סברת הרב בזה, שלכאורה בפשטות היה למנות את הז' ימים מהחופה, ולא מהסעודה שאחר החופה, ועוד שלכאורה נמצא לדברי הרב אם יערכו את הסעודה הראשונה לאחר כמה ימים, יוכלו לעשות ז' ברכות גם לאחר ט' ימים ויותר מהחופה?

 

2 אם לא קיים החתן את חובתו ביום הראשון, ולא ערך עמה סעודה, האם יש לה תשלומים לאחר ז' ימים מהחופה?
 

 

מה מקור מנהג תימן לומר ״ברכו״ לפני הזימון בברכת המזון?

למדתי במסכת ברכות ששלושה שאכלו אומרים ״נברך שאכלנו…״.
ארבעה שאכלו, אומרים ״ברכו״.

מנהג התימנים, שלושה שאכלו אומרים גם ״ברכו״ וגם ״נברך שאכלנו…״.

מה המקור לכך?
 

האם יין לבן כשר לקידוש, האם מקדשים בסעודה שלישית, ומה שיעור מים אחרונים?

שלום לרב
שלוש שאלות ברשותך
1 האם יין לבן כשר לקידוש והבדלה?
2 ביד החזקה נפסק שכל שלושת סעודות שבת הן על יין
ובפרק לפני נפסק שעיקר הקידוש הוא בלילה...ועוד שחוזר ומקדש
ביום...האם מקדש גם בסעודה שלישית?ואם כן מה נוסח הקידוש
לסעודה שלישית?
3 נפסק ביד החזקה לגבי מים אחרונים "נוטל ידיו"
מה השיעור למים אחרונים.כל היד?עד קשרי האצבעות?
קצות האצבעות?
וכן האם צריך גם לנקות את פיו במים אחרונים?

האם אפשר לקיים שמחת יום טוב ופורים בבשר עוף כשאין אוהבים בשר בקר?

שלום עליכם הרב רצון יצ''ו,

אדם שאינו אוהב ולא נהנה מאכילת בקר כלל.
אוהב פרגיות צלויות או כבד צלוי בלבד מכלל סוגי הבשר השונים.

האם ביו''ט ובפורים חייב לאכול בקר? או שיכול לצאת בפרגיות ויין כמצוות שמחה.

האם ייחשב שקיים מצוה באופן פחות אופטימלי?
רבינו בחגיגה ב מראה שלא אבל זה רק בזמן בית מקדש.

האם פה ניתן להקל וכו'

תודה רבה

האם מי שמעדיף עוף על בשר בקר מקיים כך את מצוות השמחה בחג ובפורים?

שלום עליכם הרב רצון יצ"ו,

רבינו בשביתת יו"ט וגם במגילה אומר שיש חובה לאכול בשר ולשתות יין.

לפי הלכות חגיגה מבואר שדווקא בשר בקר ולא בשר עוף.
האמנם?

אני אישית לא אוהב בשר יותר מידי, גם המעט שאני אוכל זה בשבת ובעיקר פרגיות צלויות או כבדים. שאר סוגי בשר אני פחות אוהב.

האם יש הכרח לאכול דווקא בשר בקר? האם בהנחה ואני לא עושה כך אלא אוכל פרגית צלויה עם יין , האם יש פגם בקיום מצוות השמחה באופן הזה?

מהו שיעור קביעות סעודה המחייב המוציא על מזונות לפי הרב קאפח?

ח' כסלו תשפ"ו
לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי שליט"א,
בשבת שעברה שאלתי אותך שאלה לגבי שיעור קביעות סעודה שמחייב את האדם בברכת המוציא כאשר הוא אוכל דברים שברכתם מזונות וקבע עליהם סעודה.
הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ג, הלכה ט'  כותב: 
"עיסה שנאפת בקרקע... ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחילה בורא מיני מזונות ואם קבע עליה סעודה מברך המוציא".
מארי בהערה כ"ב על הלכה זו מביא את פירוש המשנה על סוכה פרק ב' הל' ד':
"אכילת עראי הוא שיאכל כמות מועטת ולא יתכוון בו שיהא סעודה, ואינו אוכלו אלא להשקיט רעבונו עד שישלים אכילתו אחר כך". 
ועל סמך פירוש המשנה הוא כותב:

כיצד נוטלים מים אחרונים ללא כלי, ומה עושים כשיש תחבושת או משחה על היד?

שלום הרב

שאלות בנושא מים אחרונים
1. רבינו פסק שצריך ליטול לתוך כלי ולא לאדמה. כשנמצאים במקום שאי אפשר ליטול לתוך כלי, בדיעבד זה מעכב? או שיש פתרון אחר
2. אם אי אפשר לעשות מים אחרונים (למשל כשיש משחה על היד או תחבושת) האם זה מעכב?
3. כנל לגבי נטילת ידיים בשאלה 2, האם זה מעכב? אם אי אפשר ללוט את ידיו, אבל אפליטול רק חלק מכף היד או רק יד אחת.

כיצד קובעים קביעות סעודה לברכת המוציא ולאכילה בסוכה: לפי הכמות או הכוונה?

שלום רב. שמעתי את דברי הרב המוקלטים באתר בעניין 'קביעות סעודה' לעניין ברכת המוציא וכיו"ב. מהם הובן שהרב כרך את עניין שיעור ביצה יחד עם כוונתו שזו ארוחתו. אולם ,לענ"ד, מדברי רבנו ובעקבותיו מארי בהערתו בהל' סוכה פ"ו, הערה יד, משמע שעניין הכוונה יש לו נפקות רק מכזית עד כביצה מעט או יותר ואילו על שיעור יותר מכביצה [ושליש] גם אם לא כוון שזו לא תהיה ארוחתו - נחשב קביעות סעודה. ילמדנו רבנו

Subscribe to הלכות סעודה