דיני קידוש והבדלה בכלל ודיני יקנה"ז ליום טוב שחל במוצאי שבת בפרט

דיני יקנה"ז – יום טוב שחל במוצאי שבת

במסכת פסחים דף קב עמוד ב, דן התלמוד בדין יום טוב שחל במוצאי שבת:

גופא יום טוב שחל להיות אחר השבת רב אמר יקנ"ה (יין, קידוש, נר, הבדלה) ושמואל אמר ינה"ק ורבה אמר יהנ"ק ולוי אמר קני"ה ורבנן אמרי קינ"ה מר בריה דרבנא אמר נקי"ה מרתא אמר משמיה דר' יהושע ניה"ק שלח ליה אבוה דשמואל לרבי ילמדנו רבינו סדר הבדלות היאך שלח ליה כך אמר רבי ישמעאל בר רבי יוסי שאמר משום אביו שאמר משום רבי יהושע בן חנניה נהי"ק אמר ר' חנינא משל דר' יהושע בן חנניה למלך שיוצא ואפרכוס נכנס מלווין את המלך ואח"כ יוצאים לקראת אפרכוס מאי הוי עלה אביי אמר יקזנ"ה (יין, קידוש, זמן, נר, הבדלה) ורבא אמר יקנה"ז והילכתא כרבא

בדעות של האמוראים הראשונים לא מובאת ברכת הזמן "שהחיינו", ואילו במחלוקת אביי ורבא נכנסת גם שאלת הזמן. מה הסיבה שהחכמים הראשונים לא התייחסו לברכת שהחיינו? התשובה היא, שהם התייחסו לשביעי של פסח שאין בו ברכת שהחיינו.

רבינו בהלכות שבת פרק כט' הלכה כב' פסק כרבא:

כב  כיצד מברכין בלילי יום טוב שחל להיות באחד בשבת:  בתחילה מברך על הגפן, ואחר כך מקדש קידוש יום טוב, ואחר כך מברך על הנר, ואחר כך מבדיל--וחותם בהבדלה, המבדיל בין קודש לקודש; ואחר כך מברך שהחיינו.

1. כמובן שההבדלה היא "המבדיל בין קודש לקודש ולא "בין קודש לחול".
2. כאשר יום טוב חל במוצאי שבת, מומלץ שאדם יכין נר שיישאר דולק עד מוצאי שבת כדי שיוכל לברך על הנר בהבדלה במוצאי שבת, ואין חובה לברך על נר שהיה דולק לפני שבת (נר ששבת) אלא אפשר גם על נר שהודלק במוצאי שבת. אולם, חשוב להקפיד על כך שאין לכבות את הנר מאחר וביום טוב אסור לכבות את הנר.
3. אם אדם קדש בליל יום טוב שחל במוצאי שבת ולא הבדיל, הרי שהוא יחזור ויבדיל עם יין כי בלעדי ההבדלה אסור לו לאכול, ואינו יוצא ידי חובה בהבדלה בתפילה לגבי אכילה. כי הבדלה בתפילה מועילה רק להיתר עשיית מלאכה ולא מתירה אכילה.
4. אם אדם אין לו יין אלא פת וחמר מדינה, הרי שמאחר ולא ניתן להבדיל על הפת ולא ניתן לקדש על חמר מדינה לכן ישנה את הסדר באופן שראשית יבדיל על חמר מדינה ולאחר מכן יקדש על הפת (ויטול ידיו לפני) ויברך ברכת שהחיינו בסוף הקידוש (ראה הלכה יומית:  www.net-sah.org/audio/23505 )
5. ביום טוב שחל במוצאי שבת, הרי שבצאת הכוכבים הנשים תאמרנה המבדיל בין קודש לקודש ואז הן מותרות בכל המלאכות הנדרשות לצורך יום טוב. אולם עדיין אסור לנשים לאכול אלא רק לטעום מבלי לבלוע.
6. לגבי הוצאת תבשילין או אוכלין מהמקפיא ביום השבת לצורך יום טוב, הרי שלמרות שאסור להכין משבת ליום טוב כי קדושת יום טוב קלה מקדושת שבת, הרי שבדרך של הערמה – מותר. אף על פי שבדרך כלל החמירו במערים יותר מבמזיד, הרי שבאיסור של מכין משבת ליום טוב או מקודש לחול שלא על ידי עשיית מלאכה, אלא פעולת היתר, מותר להערים. לכן מומלץ לאדם שיכין בקבוקי מים, שיכניס אותם למקרר בשבת כדי להשתמש בהם בשבת ובדרך זו יוציא את הסירים או התבשילין (כדי לפנות מקום לבקבוקים במקרר). ויוכל גם להניחם על הפלטה אשר היא כבויה באמצעות שעון שבת. סיבת ההיתר היא מאחר ואין לאוכלין דין מוקצה גם לא לבשר חי קפוא או דג חי קפוא כי הוא ראוי לאכילה לבעלי חיים.
7. אם אדם דלג על חלק מההבדלות שבנוסח ההבדלה, הרי שכל שאמר המבדיל בין קודש לקודש -  יצא ידי חובה.
8. אין אדם רשאי ליטול ידים לפני הקידוש, לאכול פירות וקטניות כמנהגנו ולאחר מכן לאכול את הפת, מאחר ומעת שאדם נטל ידיו אסור לו לאכול או לטעום מאומה (ראה הלכות שבת פרק כט' הלכה ט' הערה כו' וכן ברכות, פרק ו' הלכה כ' הערה סד'). טעם נוסף הוא שאדם הנוטל ידיו לפני הקידוש נראה כנוטל ידים לאכילת פירות ועל זה אמרו חז"ל שכל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח (נראה כיוהרא ביחס לאחרים).