משפט לעם
כמו שהמצוות והלאווין נמסרו לעם, וכל אחד ואחד חייב ללמדם, כדי לקיימם, כדת וכהלכה, כך המשפט בתורת ישראל. הוא אינו רק משפט לשופטים, אלא לכל העם, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". ואת פרשת משפטים, ואת שאר הפסוקים בענייני משפטים הפזורים בתורה, לומדים כל בית ישראל, גדולים וקטנים.
כי בתורת ישראל יש שתי התייחסויות למשפט. האחת, המשפט לפיו דנים הדיינים את העבריינים, או את בעלי דין מסוכסכים. והשנייה, התנהגות של כל יהודי לפי תורת המשפט, באופן שיימנעו עד כמה שאפשר מקרים של סכסוכים בין בני האדם ומקרי עבריינות.
ולכן המשפט בתורת ישראל הוא הלכה למעשה, לכל יחיד בישראל, והוא הלכה למעשה לכל דיין בישראל. להלן נדגים עניינים אלו.
משפט התורה הלכה למעשה לכל יחיד בישראל
לא תרצח – שיימינג ותקשורת
- פסיקתא חדתא (תורה שלימה, שלג) לא תרצח אפילו בפה כמו דואג בפיו
- ובחרדים מצוות ל"ת התלויות בידיים: לא תרצח, ואין המלבין פני חבירו ברבים קרוב לרוצח, דהא אזיל סומקי ואתי חיוורי. ולמדו מן המקרא דמוטב לאדם שישליך עצמו לכבשן האש (=כמו תמר) ואל ילבין פני חבירו ברבים
- כשיוסף מתוודע לאחיו, "הוציאו כל איש מעלי", "ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו", רש"י כדי שלא יבייש את אחיו
- עיקר העונש הוא ע"י ה', אין למבייש חלק לעולם הבא, אבל בי"ד של מטה, דין בושת, או הוראת שעה.
לא תרצח – הפקרת ילדים ברכב
הרמב"ם, רוצח ושמירת נפש, ג, ט-י: "והוא הדין למניח ידו על פי חברו וחטמו עד שהניחו מפרפר ואינו יכול לחיו, או שכפתו בצנה או בחמה, עד שמת... בכל אלו נהרג עליו, שזה כמו שחנקו בידו אבל הכופת את חבירו והניחו ברעב עד שמת, או שכפתו והניחו בחמה במקום שסוף הצינה או החמה לבוא שם, ובאה והמיתו... בכל אלו אין בית דין ממיתין אותו, והרי הוא רוצח, ודורש דמים דורש ממנו דם".
לא תגנוב – חומר האיסור
הרמב"ם, גניבה, א-ב: "אסור לגנוב כל שהוא (=גם פחות משום פרוטה) דין תורה, ואסור לגנוב דרך שחוק. או לגנוב על מנת להחזיר, או לגנוב על מנת לשלם, ככל אסור. שלא ירגיש עצמו בכך".
גניבת תור
סנהדרין, לב, ב, צדק צדק תרדוף, ספינה טעונה וספינה שאינה טעונה, מי קודמת לעבור במעבר, הרב אבישי מיטליס דן בדין עקיפת תור.
עובד בחברה יצא להסדיר עניין מסוים בבנק. והחתים כרטיס בצאתו ובכניסתו.
עמד בתור לאוטובוס. האוטובוס הגיע מישהו חטף לו את התור. והנהג סירב להכניס יותר, לקח מונית, בבנק עמד בתור, בא מישהו חטף לו את התור.
הזמין לדין תורה את החוטף תור, דרש פיצוי כספי על אבדן הכספים שאירע לו.
המעשה אסור בכל מיני איסורים. לגבי תשלום הדבר תלוי בגרמא.
גניבת דעת
דברי רבינו, בפיהמ"ש, כלים, יב, ז.
תוספתא, ב"ק, ז, ח: "שבעה גנבים הן. הראשון שבכולם גונב דעת הבריות. רבינו, דעות, ב, ו.
כי תצא אש – משליכי בדלי סיגריות
אישו משום ממונו ואישו משום חציו.
חייב אפילו בנר חנוכה, ברה"ר.
הרמב"ם, נזקי ממון, יד, טו, "אש שעברה והזיקה את האדם וחבלה לו, הרי המבעיר חייב בנזקיו ובשבחו, ובריפויו, ובצערו, ובבושתו, כאילו הזיקו בידו, אעפ"י שאשו ממונו, הרי הוא כמו הזיק בחיציו.
הסמ"ע, חו"מ, סימן תיח, ס"ק כג, כתב שהפוסקים חלוקים לעניין חילקו בתשלום דמי בושם, כיון שלא התכוון לביישו.
משפט התורה הלכה למעשה לדיינים
- לא תעלה במעלות על מזבחי הוו מתונין בדין
סנהדרין ז: "דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין, דכתיב לא תעלה במעלות (=במרוצה) וסמיך ליה ואלה המשפטים.
קיום משא ומתן עם הדיינים, ואם יש צורך להמתין בהליך כדי לעיין בדבר יעשה זאת. רק ייזהר מפני עינוי הדין.
- לא תטה משפט אביונך בריבו - היחס אל השונה (=הרשע) זהירות מפני דעות קדומות.
מכילתא, משפטים, כג, ו: "ברשע הכתוב מדבר (=אביון במצוות)
"רשע וכשר עומדים לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין, ת"ל, לא תטה משפט אביונך בריבו – אביון הוא במצוות".
וכתב הרמב"ם, סנהדרין, כ, ה [י]: "ובאו לפניך שנים לדין אחד כשר ואחד רשע, אל תאמר, הואיל ורשע הוא וחזקתו משקר. וחזקת זה (=הכשר) שאינו משנה בדברו. אטה הדין על הרשע, על זה נאמר, לא תטה משפט אביונך בריבו, אף על פי שהוא אביון במצוות, לא תטה דינו".
וזהו לאו מן התורה, סה"מ, לאוין רעח.
- לא תענה על רב לנטות, אחרי רבים להטות, משפטים, כג, ב – חרות להוראת אמת אסור להתבטל מפני גדולים
תוספתא, סנהדרין, פ"ג, שלא תאמר דיו לעבד להיות כרבו (רָב, במקום רִיב), אלא אמור מה שבדעתך.
סנדרין, לו, א: בדיני נפשות מתחילין הדיון מן הצד, לא מן הגדול. כדי שלא יחששו הדיינים להביע דעתם מפני הרב, הדיין הגדול, וכן ירושלמי, פ"ד ה"ז
הרמב"ם, סנהדרין, כב, ב [ג], וכן תלמיד שהיה יושב לפני רבו, וראה זכו לעני וחובה לעשיר, אם שתק הרי זה עובר משום לא תגורו מפני איש, ועל זה נאמר מדבר שקר תרחק.
הרמב"ם, שם, ג: "ומנין לתלמיד שראה רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין עד שייגמר הדין ואסתרנו ואבננו, כדי שיקרא הדין על שמי, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק.
למדנו: אסור להתבטל בפני גדולים, אך אסור להתגדל על חשבונם
- חובה ללמד זכות בדיני נפשות – במיוחד בעידן התקשורתי שלנו (=בי"ד שדה)
הרמב"ם, סנהדרין, יא א-ט: וכן אין פותחין בדיני נפשות לחובה, אלא לזכות. כיצד אומרים לו שחטא, אם לא עשית דבר זה שהעידו בו עליך, אל תירא מדבריהם, אמר אחד מן התלמידים בדיני נפשות. יש לי ללמד עליו חובה. משתקין אותו, אמר, יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו עמהן לסנהדרין.