לחזור למנהג נתינת אפר בראש החתן זכר לחרבן במקום שבירת כוס

עלינו לדעת שלפי דין המשנה וכן הוא המנהג התלמודי העתיק ששרד אצל אבותינו בעדת תימן, שבשיא החתונה שמים אפר בראשו של החתן במקום פאר, במקום הנחת תפילין שהוא תפארת, כדי להעציב את החתן והכלה, המשפחה והמסובים, ולזכור זכר לחורבן. לקיים את הפסוק "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

המנהג הזה, הוא מנהג עתיק יומין, שנזכר בתלמוד (בבא בתרא ס ע"ב).
הגיע הזמן שצריכים לחזור ולנהוג מנהג זה במקום שבירת כוס, כי לא פעם שקורה מקרה שהחתן נחתך ברגלו, ומצורף לזה זעקתו של הרב עובדיה יוסף שזה הפך להיות הוללות.
וודאי וודאי יש מקום לשינוי הזה. חיזרו למקור התלמודי. יש לציין שיש כיום רבים שחוזרים אל המדקדקים ששמים אפר בראש החתן. אך כיוון שהמנהגים האלו פסקו אצלם, הם מתחילים לחשב כמה כמות אפר לשים, שעור כזית, שעור כביצה, אצלנו המנהג משתלשל מדור לדור, אז אנחנו יודעים ששמים מעט אבל הם פשוט שכחו. הרב יוסף קאפח מספר, שכשהיה האבא בתימן שם את האפר בראש החתן ואומר בדמע את ההלל המיוחד לכך, וכולם מסביב היו דומעים. היום נבכה שתי דמעות, דמע על ההידרדרות הרוחנית, ודמע גם על חורבן המקדש שטרם נבנה.