ט' באב שחל בשבת או במוצ"ש - כיצד יש לנהוג ע"מ שלא לפגוע בקדושת השבת?

כתב רבנו בפרק חמישי מהלכות תעניות בהלכה דן תשעה באב ללא כיומו לכל דבר ואין אוכלין אלא מבעוד יום ובין השמשות שלו אסור כיום הכיפורים ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה מפסיק בה אבל שותה הוא מגיטו שיש לו שלושה ימים או פחות ואוכל בשר מליח שיש שלושה שעה ימים או יותר ולא יאכל שני תבשילים כלומר שדינו של שעב כמו יום הכיפורים מערב עד ערב וגם בין השמשות שלו אסור באכילה ושתייה ובהלכה י' כותב רבנו עוברות מליקות מטענות משלימות בתשעה באב ואסור ברחיצה כלומר שעה באב בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אתבעו במים ואסור בשיחה של תענוג ובנעילת הסנדל ותשמיש המיטה כלום הכיפורים ומקום שנהגו לעשות בו מלאכה עושים מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים ובכל מקום תלמידי חכמים בטלן בו ואמרו חכמים ואמרו חכמים שכל העושה בו מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם אבל מה דילקתי את הלכה חטא ואני צריך לחזור עליה במ דברים אמורים בעניין האכילה ושתייה שמוגבלים מה לאכול מה לאכול בשעודעה מסתקת במברים אמורים שאכל ערב שעה באה ואחר חצות אבל אם שעת קודם חצות אף על פי שהוא מפסיק בה אוכל מה שירצה בערב תשעה שחל להיות בשבת אוכל ושותו ושותה כל צורכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעולת שלמה וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום כלומר אם יש לנו כמו השנה שתשעה באב חל ביום ראשון אז ערב תשעה באב זה יום שבת בסעודה מפסקת אין מחסר כלום ולהפך אפילו רבנו כותב בצורה יותר חיובית בערב שעה באב שחה להיות בשבת אוכל ושותה כל צורכו בלי בלי הגבלה ומעלה על שולחנו אפילו כסעבת שלמה ורק בתשעה באב עצמו שח להיות בשבת כתב רבנו בלשון שלילה אינו מחסר כלום כדי להדגיש שלא יהיה איזשהו פעם של אבלות ביום שבת. והנה השולחן ערוך בסימן תקנב אור החיים סעיף י נאמר כך. אם חל תשעה באב באחד בשבת או שחל בשבת ונטחה לאחר השבת אוכל בשר ושותה יין בסעודה מפסקת ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו מי הוא צריך להפסיק בעוד יום זו הערה שלרמה מי הוא צריך להפסיק מבעוד יום ומעיר המשנה ברורה היינו קודם שקיעה ונכון להודיע זה להמון שלא יטעו שהוא כשאר שבת כלומר בשאר שבתות אדם מקיים סעודה שלישית מתחיל לפני השקיעה וממשיך עד לאחר השקיעה כאן צריך להודיע לציבור לסיים מבעוד יום. ובאמת בדרך כלל מור דוד שכי מוחק את הגאות ארמה שלא נהגו בתימן או שלא לא נראות בעיניו כאן הוא לא מחר. לכאורה יש לשאול הרי אם אנחנו משתדלים להפסיג עוד יום זה לכאורה אבלות ורפיה. והרי אסור בשבת אבלות ורפיה אבל אינו כן. נכון שאסור להפגין אבלות ספרסיה אבל אין האדם יכול או רוצה לאכול כל היום כולו מה היא דרכו של האדם האדם הרגיל ברגע שהוא אכל הלחת בוקר אחת צהריים אכת ערב גמר לא שהוא אוכל כל היום ושותה כל היום ולכן משעה שאכל סעודה שלישית ומלאת קר והרי אין לו מגבלה מה לאכול בתשעה באף שחל ביום ראשון אחרי שעה דה מפסקת ביום שבת אין לו מגבלה מה לאכול זה שהוא מפסיק בעוד יום זה לא נקרא בלוט פרסיה אילו היה רעב והוא לא אוכל אז זה הבלוט פרסיה אבל זה שהוא שבע זה לא נקרא בלוט פרסיה משל מה הדבר דומה נתאר לעצמנו שאדם קשה עליו מאוד האכילה מטעמי בריאות והוא בקושי ביום שבת אוכל בכל העודה קצת הוא לא יכול לקיים את העניין של עונג שבת בערבות במאכלות תבשילים שומנים לא יכול מטעם הבריאות התורה היא תורת חיים אינה קופע עליו לעשות דבר שמנוגד לבריאותו אלא ההלכה נקבעה לפי הסטנדרט לפי הרגיל ולכן זה לא נקרא שהוא פוגע בכבוד השבת ובעונג שבת זה העונג ש שהוא אוכל כפי שהוא צריך ולא מעבר לזה. כך אותו דבר גם כאן. האדם אכל מבעוד יום וסיים בעוד יום והוא שבע ולא היה לו שום מגבלה מה לאכול. עכשיו שהוא מסיים בעוד יום זה לא נקרא אבל בלות פרסיה. ולכן בוודאי שהגדעת ארמה לאורה נלך כולנו. אבל מצאנו בסימן תקנג אור החיים סעיף ב' שם כתב המחבר יש אב ואב ללא כיומו לכל דבר ואין אוכלים אלא מבעוד יום וזה כמו שאמרנו ביחס לאכילה ובין השמשות שלו אסור כיום כיפור ומותר ברחיצה בשיחה ונעילת הסנדל עד בין השמשות מי הוא בחול נוהגים לחלוץ מנעלים קודם שיאמר ברחור ואם הוא שבת חולצים לאחר ברחו מלבד שליח ציבור שחולט קודם ברחו רק אומר המבדיל בין קודש לחול זה חלק מההגה הרמא שאותה שמית מורידוד משרקי אבל אה נעזוב רגע את עניין ההשמטה שלכאורה אדם כדי שלא יפגע בכבוד השבת ולא ינוגבלות הוא הולך עם מנעלים מביתו עד בית הכנסת ורק בזמן ברחור הוא חולץ והביאו את זה פוסקים רבים את ההלכה הזאת ובאמת שלמרות שבין השמשות כבר מותר לאדם להחליף בגדים אבל מה לא רצו שהאדם יפגע בכבוד השבת והרבי מהם לא היו נוסעים עם כלי רכב עד לבית הכנסת, אלא הולכים קצת מ לא הייתי אומר בעוד יום, אבל מבעוד יום עד שהגיעו בית הכנסת רגלית. אם הם ילכו בלי מנעלים זו אבליה פגיעה בכבוד השבת ולכן אמרו כיוון שהוא יוצא בעוד יום ימשיך הלאה אפילו שזה בין השמשות עד בית הכנסת ואז בזמן ברחור יחלוץ כי זה דין כבוד השבת אבל ראוי לעשות אבל בימינו שלנו שנוסעים ברחבים רבים מאוד שמגיעים ברחבים לבית הכנסת וקיים חשש שאם אנחנו נסמיך את תפילת מוצאי שבת סמוך למצאת השבת אז העלולים חלילה לחלל את השבת יבואו אולי ברחבים והתבלבלו. לכן מן הראוי לדחות את התפילה במוצאי שבת רבע שעה אחרי צת הכוכבים. לפחות רבע שעה כדי שהתנועה יתחילו בני אדם לנוע מיד אמצא את הכוכבים ולא יהיה חילול שבת ואז מצב הדברים. בוודאי שכבר האדם מחליף בביתו ו לובש בגדי אבל של שעבאב ולא בגדי שבת. כי כאמור, מחר ואנחנו רוצים להגן על כך שלא יהיה מכשול מבחינת חילול שבת, אז מטבע הדברים כבר גם את המנעלים או כל הבגדים מחליף לובש כייאה לתשעה באב. זו הערה אחת הקשורה בדברי הרמא. הרמא ממשיך בסעיף ב' של סימן תקנג וכותב ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואלך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות וכן לא יטייל ערבע ערב שעבע גם את החלק הזה מורי דוד שמית מור דוד משרקי ובאמת רבים קראו תגר נגד ההגהה הזו משנה ברורה אומר ונהגו שלא ללמוד בערב שעה באב מחצות ואלך כי בדברים או מותרים שעה באב לתורה משמחת הלב ומכל מקום כלומר כיוון שהתורה משמחת לב לכן לא כדאי ללמוד דברים רגילים בדברי תורה אלא דברים שהם מצערים אבל ריבונו של עולם הרי זה שבת ואיך אתה מתחיל את הצער עוד מערב שבת ומכל מקום כל זה אינו מדינה אינו מדינה בהם מותר בערב תשעה באב דברים מדינה כל חמישה אלוהים בעיקר הטעם משום ד הוא יכול ללמוד דברים המותרים תשעה באב כלומר כיוון שיש לך מה לוד תורה דברים מותרים תשעה באב אז תלמד גם כעת דברים מותרים תשעה באב ככה הוא מסביר את הרמע והנה מהרבה אחרונים משמע ש חפשו המנהג הזה ולא עררו הרב ואפילו אם חל בשבת הסכימו כמה אחרונים להתנהג כמו שכתב הרמה או כמו שכתוב לקמה אומנם יש איזה אחרונים שפקפקו מאוד על המנהג הזה ראשון הכל הרשל כתבו עליו שלמד בעצמו אחר חצות והתיר גם לאחרים בזה אז אמר לו מה פתאום להפגין אבלות ביום שבת תלמד תורה כל מה שתרצה צא את השבת את הרשאי כי זה שבת אפילו תשעה באף חלב בשבת ככה ראית צחוב כל שכן ערב תשעה באב חלב בשבת גם הגאון בבאורו כתב בחומרה יתרה היא וכן המאמר מרדכי בספרו מעריך בזה וכתב דוא מביא הרבה לידי ביטול תורה להלומדים שמתרשלים ללמוד דברים המותרים תשעה באב ואני אומר לכם מתוך ניסיוני עם המון העם המון העם לא יודע הלכות מה אותיות כל מה שקשור למנהגים הוא שולט בזה ואז הוא תופף רק חלק שמענו בערב שעה באב שאסור ללמוד תורה אמרנו כבר אין אתדברים מותרים אלא אסור ללמוד תורה ואז נפטרו לגמרי מלימוד תורה וזה דבר לא נכון לא בכדי הרשע תנגד לכך הגאון בבנ סתייג מאוד מכך המאמר מרדכי סתייג מזה שהוא אומר שזה מביא לידי ביטול תורה לא לומדים ולכן אה ואין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ בעל כן דעתו להקל בזה למה אמר רב חי וחתר וכן היה נוהג חיין שם וכן חיי אדם כתב ד אומר בעלמה ועל כן נראה דמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו ולכן אם חל בשבת היינו אפילו ערב שעה באב שחל בשבת אין אומרים צרכי אבות זה מה שאומר הרמע והתורי זהב מפקפק מאוד על מט מוד בשבת הוא מסיים והלומד בשבת אחר חצות לא הית שכרו והינו אפילו כשחל תשעה באה בשבת וכל שכן כשחל ערב שעה באה בשבת ונראה יש לסמוך על זה אחרי דאפילו כשחל בחול כמה אחרונים מכילים את זה כלומר וזה הסיכום שלנו באמת אדם יכול ללמוד תורה בערב תשעה באב שחל בשבת אפילו בתשעה באב שחל בשבת מה שהוא רוצה אין לנהוג אבלות בשבת לחלוטין אסור אסור לנהוג אבלות בשבת לחלוטין ולכן יכול ללמוד תורה משבו חפץ ואדרבה זה כלל גדול בלימוד תורה שאדם לומד משבו חפץ אבל מטבע הדברים הרי מה אנחנו נלמד בערב שעה באב שח להיות בשבת את צלכות התענית כדי שנדע את איך להתנהג בתשעה באב הלכה למעשה והרי הלכות תענית שלעה באב מותר ללמוד אבל בתשעה באב כי זה דברים מותרים כי זה מעניין היום כמו שאבל אסור בדברי תורה אבל מותר ללמוד הלכות אבלות כי בדרך כזו הוא ידע מה מותר ומה אסור מה מותר עליו ואם כן לו הכי אצלנו אין שוני אלא כי אנחנו לומדים כל הלכות של מועד במועדו ולכן אנחנו ודאי לומדים מעניין התענית בערב שעבר לא בגלל הגהתרמה שעשור ללמוד בערב שעה באה בדברים בדברים המשמחים ורק בדברים המותרים שעביו לא בגלל זה אלא בגלל שמשה רבנו תיקן על ישראל שבכל מועד מועד לומדים את ההלכות של אותו מועד אז אף על פי ששעה באב הוא מדברי סופרים אנחנו נוהגים כמו שאנחנו נוהגים בפסח בסוכות בראש בשבת שאנחנו לומדים כל דבר דבר מעניינו אבל כאמור אם אדם ליבו חפץ בערב תשעה באב זה לעיין בעיון הלכתי שאיננו קשול שעה באב וחשקה נפשו בכך מותר ואין שום איסור בדבר ולעולם ילמד אדם מה שלבו חפש רבי ח