האם מותר לאכול בשר בסעודה שלישית בשבת המהווה סעודה המפסקת לפני צום ט' באב?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהמקור "הטקסט שהודבק"

המסמך מציג דיון הלכתי מפורט סביב השאלה מה מותר לאכול בסעודה המפסקת שלפני תשעה באב שחל בשבת, תוך התמקדות במנהגים שונים ובדעות של פוסקים מרכזיים. הנושא המרכזי הוא האיסור להתאבל בפומבי בשבת, וכיצד עיקרון זה משפיע על דיני הסעודה המפסקת כאשר היא חלה בשבת.

נקודות מרכזיות:

• שאלה ותשובה ראשונית: אשה אשכנזייה שאלה טלפונית האם מותר להכין כדורי בשר עוף עם בצק לסעודה המפסקת. המשיב ענה שמותר לה לאכול אפילו בשר בקר, והסביר כי האיסור להימנע מבשר בסעודה המפסקת אינו נובע מסיבות תזונתיות או הרגליות, אלא הלכתיות - אסור לנהוג אבלות בפומבי בשבת.
• הגדרת סעודה מפסקת בימי חול: הובאה דעת הרמב"ם מהלכות תענית, שבימי חול בסעודה המפסקת אסור לאכול בשר, לשתות יין ושני תבשילים, אלא אם כן אוכל לפני חצות היום, שאז מותר הכל.
• דין סעודה מפסקת בשבת לפי הרמב"ם: הרמב"ם קובע שאם ערב תשעה באב חל בשבת, אוכל ושותה ככל צורכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה. כמו כן, אם תשעה באב עצמו חל בשבת ונדחה ליום ראשון, אין מחסירים דבר מהרגיל של שבת.
• ציטוט מרכזי מהרמב"ם: "בערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותק כל צורכו הוא מעלה על שולחן הוא מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום".
• מקור התוספת "ואינו מחסר כלום" ברמב"ם: הוסבר כי הרמב"ם שאב תוספת זו מלשון התוספתא, שם נאמר "ואינו מונע מעצמו כלום". הרמב"ם לא הסתפק בלשון הגמרא בלבד.
• הסיבה לשימוש בלשון התוספתא: הרמב"ם ראה גאונים מבבל שנהגו להימנע מאכילת בשר בסעודה המפסקת שחלה בשבת. הרמב"ם ביקש לשלול גישה זו על ידי הדגשת העובדה שאין "לְהַחְסִיר" דבר מהרגיל של שבת, ובכך למנוע מנהגי אבלות בפומבי.
• דעות חכמי אשכנז: הובאה דעת רב שר שלום, אחד מגאוני בבל, שאף על פי שמותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודה מפסקת שחלה בשבת, "אנו איננו רגילים כן ואף בשבת אין אנו אוכלים בשר ושותים יין בסעודה המפסקת משום חורבן הבית". כמו כן, הובאו דעות של ראשוני אשכנז שנהגו שלא לאכול בשר ולשתות יין בסעודה מפסקת בשבת, וטענו שאין חובה לעלות על השולחן כסעודת שלמה, כדי לבטא את הרגשת החורבן.
• דחיית מנהגי האבלות בשבת על ידי הראש ובנו: רבי יעקב בנו של הרא"ש נטה להימנע מבשר ויין בשבת משום אבלות, אך אביו, הרא"ש, נהג לאכול בשר ולשתות יין כדי להוציא מדעת גאוני בבל וחכמי אשכנז שרצו להחמיר.
• מנהג אכילת סעודה נוספת במוצאי שבת: הובא מנהג שנהגו גדולים כשתשעה באב חל במוצאי שבת, לאכול סעודה נוספת לאחר סעודה שלישית, שבה אכלו ביצים ושתו מים, כביטוי לאבלות, אך זאת לאחר צאת השבת.
• דעת השולחן ערוך והמשנה ברורה: השולחן ערוך הביא את דברי האור החיים המתירים אכילת בשר ושתיית יין בסעודה מפסקת בשבת. המשנה ברורה הוסיף שאף על פי שאין חיוב לאכול בשר בשבת, אם נמנעים מכך משום אבלות, זוהי עבירה.
• ציטוט מהמשנה ברורה: "אוכל בשר ואסור למנוע ממנו אף על גבד אין חיוב לאכול בשר בשבת מכל מקום כיוון שנמנע משום אבל עבירה היא".
• דעת הרב עובדיה יוסף: הרב עובדיה יוסף צידד בדעת הרמב"ם והטור, ופסק שאסור להימנע מאכילת בשר ושתיית יין בסעודה מפסקת שחלה בשבת מפני האבל. הוא הסתמך גם על מעשה רוקח שפירש את דברי הרמב"ם.
• ציטוט מדברי הרב עובדיה יוסף: "ואינו רשאי להמנע מאכילת בשר ושתיית יין מפני האבל".
• הבחנה בין מנהגי הרגל לאבלות: המסמך מסכם כי מי שרגיל לאכול בסעודה שלישית אכילה קלה או חלבית, רשאי לעשות כן גם בסעודה המפסקת בשבת אם זהו הרגלו ולא מטעמי אבלות. אולם, מי שרגיל לאכול בשר בסעודה שלישית ונמנע מכך בסעודה המפסקת בשבת בגלל אבלות, עובר על איסור.
• איסור אבלות בפומבי בשבת גם בענין זימון: אסור להימנע מזימון בסעודה שלישית בשבת (החלה בסמוך לסעודה המפסקת) בגלל מנהגי אבלות של הסעודה המפסקת. אם נמנעים מזימון מטעם זה, הרי זו אבלות בפומבי.

במילים אחרות, המסמך מדגיש את העיקרון ההלכתי של איסור אבלות בפומבי בשבת, ודן כיצד עיקרון זה משפיע על מנהגי האכילה בסעודה המפסקת שלפני תשעה באב כאשר היא חלה בשבת. הדעה המרכזית המוצגת היא שיש לאכול ולשתות כרגיל בשבת, כולל בשר ויין אם זהו מנהגו, ואסור להימנע מכך מטעמי אבלות