האם יש להפריש תרו"מ על אתרוגים שגדלו בשמיטה ונלקטו לאחריה?

שלומי מוני ישראל מתכונים לסוכות ומכינים את ארבעת המינים. אוכבר התייחסנו אל האתרוג ונשוב לתייחס אליו. המלצתי לקטוף את האתרוג לפני ראש השנה למרות שהגאון הרב עודה יוסף המליץ לכתוף אחרי ראש. הוא המליץ לכתוב אחרי ראש כדי לא להסתבך בקדושת פירות שביעית. אבל אני לכתוב לפני ראש השנה. כי בין כך ובין כך, לפי שיטת רבנו, האתרוג, בין אם כטפנו אותו לפני סוף השביעית ובין גם מיד אחרי צאת השביעית הוא קדוש בקדושת שביעית. ולכן היה מוטב לכתוף לפני ראש השנה כדי שבעיית התרומות מעשרות לא תפריח לנו. מאחר ואתרוג שהוא טבל אין יוצאים בו ידי חובה ואתרוג שגדל בשביעית ונלקט בשביעית לכו לעלמה אין בו תרומות ומעשרות ולכן אין שום בעיה ויאכל בלי תרומות מעשרות מה שאין כן אם הוא כותב אחרי השביעית אזי נכנסנו לבעיה כפולה ומכופלת איזה א א' אם חייב בתומות מעשרות ואם הוא חייב בתרומות מעשרות, באלו תרומות מעשרות הוא חייב. לשיטתנו מאחרתרוג היה הפקר לפני סיום שנת השביעית ואפילו שלא הבכיר בפועל זה נקרא אבקתא דמלכה. לכן הוא פטור מעצמיותו מתרומות מעשרות גם אם נלקט אחרי ראש השנה אבל לשיטתם לא הוא אולי חייב בטומות מעשרות ואז הם מסופקים ואלו תומות מעשרות מאחר והוא נקט בשמינית או יותר נכון בשנה הראשונה למחזור השביעית ואלו מעשרות הוא חייב האם מעשר שני כדין שנה ראשונה של מחזור השביעית או מעשר עני כמו השנה השביעית בשנה השביעית אניבד אמת גם מעשר עני אין אבל לאלה שמחייבים תומות מעשרות אז אומרים מעשר עני ואז אז כיוון שעוד לא הגיעתו בשבט, נכון שאת רוג אחרי כיתתו איסורו, אבל שנת המעשר שלו נקבעת, מתו בשבט ולא לפני כן. לפני כן זה עדיין שייך לשנה הקודמת. ולכן יצטרך מי שכתף את האתרוג אחרי ראש השנה א על דרך החומרה להפריש מות מעשרות בלי ברכה. וכשיגיע למעשר שני יאמר ש שאם אינו מעשר שני יהיה זה מעשר עני יתנה את זה על דרך של תנאי וכך הוא יוכל לצאת ידי הספקות כל זה אני מתייחס לאתרוג שהוא כותב מגינתו או מגינת חברו בידוע אבל אתרוגים אשר הם ניקנים ממה שנקרא היתר מכירה שוב לשיטתם כיוון שזה עדיין זאת אומרת זה היה ברשות גוי אז לדעתם אין בזה קדושת שביעית ואז אם זה בשביעית ואין בזה קדושת שביעית לדעתם מחייבים תומות מעשרות אבל מעשר עני אנחנו טוענים בשביעית אין בכלל בכלל תומות מעשרות אבל בין כך ובין כך אם כתבו אותם אחרי שנת השנה השביעית אז הם חייבים תומות ועשרות ושוב באו למחלוקת איזה איזה איזה מעשר. אבל גם כאן זה תלוי מי כתף את האתרוגים, הגוי או היהודי. בדרך כלל המוכרים לגוי הם בעצמם עושים את העבודות חוץ מעבודות דאורייתא אלה ששומרים. יש כאלה שגמרי גם את זה לא שומרים אבל בין כך ובין כך לשיטתנו אנחנו טוענים גם עם מחר לגוי. ונניח שהמכירה גמורה. אין המכירה מפקיעת קדושת ארץ ישראל. ולכן יהודי שכוטף אתרוגים משדה של גוי שהיא קדושה בקדושת ארץ ישראל, הפרי הזה קדוש בקדושה שביעית וממילא אין עליו חובת תרומות מעשרות כי הוא קדוש בקדושת שביעית. וכך בשביעית וכך מוצאי שביעית. אבל שוב במוצאי שביעית באנו לעוד מחלוקת שמה בכל זאת הוא חייב בתרומות. ומעשרות. לכן כל הקונה מהתר מכירה עדיין אם הם נקטפו לפני כן בשנה השביעית פטור מכלום. ואם הם נכטף לשבישיתנו כמובן ואם נקטפו אחרי השביעית אזי יפריש תמות מעשרות לחומרה ולא ברכה. מה שכן יש לעיר ביחס לאתרוג עוד שלוש הערות חשובות. א' אה אם כותפים באופן פרטי מגינה שלי, של חברי, להבדיל עם קונים מגורמים בעלי הכשר, אז צריך להיזהר מאוד מפני עורלה. כיוון שאתרוג שגדל בתוך שלוש שנים מאז נטיאת האילן, אז היו עורלה, אסור באכילה, אסור בהנאה ואין יוצאים בו ידי חובה. האתרוגים אשר נקנים בשוב חזקה עליהם שאין להם שום חשש כזה אבל הללו אשר נכתבים באופן פרטי צריכים להיות זהירים מהעניין הזה של האורלה אוצר בית דין אצלנו שוב אם הוא בין אם נכתב בשביעית בין אם לא נכתב בשביעית קדוש בקדושת שביעית נשבע נשמר ונאבד מותר באכילה לדידנו אין צורך בשום תרומות מעשרות גם לא אם נכתב בשמינית אבל מי שמצא בשמינית להפריש תומות מעש על דרך החומרה. עכשיו, ביחס לאתרוג מרוסס, יש אתרוגים שמרסים אותם רסוס מאוד חזק, עד כדי כך שהם לא ראויים לאכילה. אבל בערך אחרי חודש פג, פג החריפות, פג הראיות של הריסוס. ואז השאלה, האם בזמן שהוא בריסוס מחר והוא אסור באכילה מבחינת ונשמרתם נפשותיכם? אז זה כמו טבל שאסור באכילה לא מבחינת ונשמרתם אלא מבחינת איסור אכילה. כמו אורלה אז זה מבחינת ונשמרתם נפשותכם למרות הכל הרב ודו סב פוסק שמותר להשתמש באתרוג הזה לא בגלל שאנחנו מזלזלים ונשמרתם מאוד נפשותכם ונשמרתם נפשותכם חמירתא סכנתא מאיסורה אלא כיוון שיש שלב שהוא יהיה ראוי לאכילה לכן מותר הוא וקשר הוא למצווה ואחרון אחרון חביב עלינו לדעת שמי ששמר את האתרוק שלו בפריזר ואם באמת הוא לא נרכב והוא נשמר בהודו בהדרו בכשיותו והכל אזי יכול הוא להשתמש בו למרות שהוא כבר השתמש בו למצווה בשנה הקודמת זה לא מעלה ולא מוריד היו שומרים לא לבים משנה לשנה הללו שידעו איך לשמור לשמור אותם כי חסר לו לבים אז כל לאב וכן אתרוג נשמר משנה לשנה אף שכבר השתמשו בו ל מצווה פעם אחת יכולים לחזור בו ולהשתמש בו למצווה פעם שנייה רבי חני בנגש אמרסם לא רואים לאכילה מרוסה לא מרסה