"שפטרנו מעונשו של זה" - מי מברך, האב או חתן הבר-מצוה?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות מהמקור "081119hy.mp3"

מסמך זה מסכם את עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים העולים מקטע השמע "081119hy.mp3" העוסק במנהג ברכת "ברוך שפטרנו מעונשו של זה" הנאמרת על ידי האב ביום בר המצווה של בנו. הדובר סוקר את מקורות המנהג, את ההתלבטויות ההלכתיות סביבו, ואת הסיבות לכך שבקהילות מסוימות, כמו קהילות תימן, מנהג זה לא התקבל.

היעדר מקורות קדומים לברכה:

הדובר פותח בציינו כי ברכה זו אינה מוזכרת בתלמוד, ברמב"ם ובשולחן ערוך:

"ובכן אין בתלמוד ברכה כזו אין בהרמבם ברכה כזו אין בדברי מרן השולחן ערוך הלכה כזאת"

מקור המנהג בדברי הרמ"א:

המקור הראשון למנהג זה שאנו מוצאים הוא בדברי הרמ"א (רבי משה איסרליש) על השולחן ערוך, בסימן רכה, אורח חיים, סעיף ב':

"נאמר הגאה יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצווה מי שנעשה בינו בר מצווה יברך ברוך אתה השם אלוכנו מלך העולם שבטר מעונשו של זה והוא מביא מקור מהריל בשם מרדכי ובראשית רבא פרשת תולדות"

הרמ"א מציין שיש אומרים שאב מברך ברכה זו, ומביא מקורות לדבר מהמהרי"ל, המרדכי ובראשית רבה. עם זאת, הרמ"א עצמו מסייג וכותב:

"וסיים ה רמה וטוב לברך ולא שם ומלכות אלה הם דברי הרמה"

כלומר, הרמ"א מציע לברך את הברכה, אך ללא הזכרת שם ה' ומלכותו.

התלבטותו של הרמ"א:

הדובר מציין כי בדרכי משה, שהוא המקור להגהות הרמ"א, הרמ"א מביע את קושייתו לגבי ברכה זו שלא הוזכרה בגמרא ובפוסקים:

"וארמה כותב ולא מצאתי ברכה זו בגמרא וקשה עליי שיברכו ברכה שלא הוזכרה בגמרא ובפוסקים"

הרמ"א מודע למנהג שהיה קיים בקרב חכמי אשכנז לברך בשם ומלכות, אך הוא מתקשה עם העובדה שאין לה מקור מפורש בתלמוד ובפוסקים הקדומים.

מקור אגדי בבראשית רבה:

הרמ"א מצביע על מקור אפשרי לברכה בבראשית רבה, פרשת תולדות, שם מוזכר דין זה בשם רבי אליעזר, אך גם שם ההמלצה היא לברך "בלא שם ומלכות".

הסבר אגדי ופרשנותו:

הדובר מביא את המדרש רבה בו נאמר:

"אמר רבי אלעזר צריך אדם לטפל בבנו עד 13 שנה מכאן ואלך צריך שיאמר ברוך שבטרן העונשו של זה"

עם זאת, הדובר מסביר כי אין לפסוק הלכה מאגדה, מכיוון שדברי אגדה נאמרים לעיתים בסגנון לא הלכתי, עם גוזמאות, ומטרתם חינוכית ומוסרית. לכן, הביטוי "ברוך שפטרני" באגדה יכול להתפרש כהבעה של שמחה על כך שהבן הגיע לגיל בו הוא אחראי למעשיו, ולאו דווקא כציווי לברך ברכה פורמלית בשם ומלכות.

השלכות שגויות אפשריות של הברכה:

הדובר מצביע על שתי תובנות שגויות שעלולות לנבוע מברכה זו:

1. פטור מחינוך: הברכה עלולה ליצור את הרושם שהאב פטור מלְחַנֵּך את בנו לאחר גיל בר מצווה, וזה אינו נכון. המשנה ברורה מציין כי האב עדיין מצווה להוכיח את בנו ולמחות בידו אם הוא אינו נוהג כשורה, ואם אינו עושה כן, הוא נענש על כך. הדובר מביא את האגדה על בת שבע ושלמה המלך כדוגמה לכך שהחינוך נמשך גם לאחר שהבן בגיר.
2. פטור מעונש הבן: הברכה עלולה ליצור את הרושם שהאב אינו נושא עוד באחריות לעוונות בנו. הדובר מסביר כי אם אב חינך את ילדיו בדרך לא נכונה והם חוטאים כתוצאה מכך, האב ייענש על חינוכו הלקוי, גם אם הבנים עצמם נענשים על מעשיהם.

מנהג קהילות תימן:

הדובר מסביר כי בקהילות תימן, לפחות עד למורי דעות משרקי, לא נהגו לברך ברכה זו כלל, מכיוון שאין לה מקור תלמודי, הרמב"ם והשולחן ערוך לא הזכירו אותה, והיא עלולה ליצור תובנות שגויות בנוגע לחובת החינוך ולאחריות ההורית.

דעת מורי דוד משרקי:

הדובר מציין כי מורי דוד משרקי, שבדרך כלל משמיט את דברי הרמ"א, דווקא הביא את דברי הרמ"א בנוגע לברכה זו והוסיף שטוב לברך בלא שם ומלכות. עם זאת, הוא מצטט את השל"ה הקדוש שכותב שאין דרך לשמוח שמחה שלמה כיוון שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חינכו.

המלצות מעשיות:

הדובר מסכם כי אדם שמנהגו לברך את הברכה (כדעת מורי דוד משרקי) יכול לנהוג כך. אולם, אדם שאין זה מנהגו, או שהגיע למסקנה שהברכה אינה עולה בקנה אחד עם הבנתו בענייני חינוך ואמונה, אינו צריך לברך, במיוחד אם בבית הכנסת המקומי אין מנהג לברך. אם בכל זאת מבקשים לברך בבית כנסת בו אין זה המנהג, ראוי שרב בית הכנסת יודיע לציבור שהמברך עושה זאת כמנהגו הפרטי, כדי למנוע שיבוש במנהגי הקהילה בעתיד.

לסיכום:

השיעור עוסק במנהג אמירת ברכת "ברוך שפטרנו מעונשו של זה" על ידי האב בבר מצווה. הדובר מראה כי מקור המנהג מאוחר יחסית ואינו מצוי במקורות התלמודיים והפוסקים הראשונים. הוא מציג את התלבטויות הרמ"א בנוגע למנהג, את ההסבר האגדי האפשרי לו, ומדגיש את התובנות השגויות שעלולות לנבוע מפרשנות לא נכונה של הברכה, במיוחד בנוגע לחובת החינוך ולאחריות ההורית. לאור זאת, מוסבר מדוע מנהג זה לא התקבל בקהילות מסוימות, כמו קהילות תימן, ומוצעות הנחיות כיצד לנהוג במקרה של ברכה זו בבתי כנסת עם מנהגים שונים