האם משפט התורה מפלה בין מתדיין יהודי לבין מתדיין גוי?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הקלטת "081202hy.mp3"

הקלטת עוסקת בשאלות הלכתיות הנוגעות לדיני ממונות בין יהודים לגויים, תוך התמקדות בדברי הרמב"ם בנושא. הדובר מציג סוגיות שונות, קושיות העולות מדברי הרמב"ם, ומנסה ליישבן על ידי הבנת עומק כוונתו.

נושא מרכזי 1: דין בין שני גויים בבית דין יהודי

• המקור בדברי הרמב"ם: הדובר פותח בדברי הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק י', הלכה י"ב) המתייחסים למצב בו שני גויים באים לדין בפני בית דין יהודי.
• הכלל העקרוני: אם שני הצדדים מעוניינים לדון על פי דין תורה, בית הדין דן אותם על פיו.
• היעדר הסכמה: אם רק אחד מהצדדים מעוניין בדין תורה והשני לא, אין כופים על הצד השני לדון אלא לפי דיניהם שלהם.
• מסקנה: דיון בין שני גויים בבית דין יהודי יתקיים על פי דיניהם של הגויים, אלא אם קיימת הסכמה משני הצדדים לדון על פי דין תורה.

נושא מרכזי 2: דין בין יהודי לגוי בבית דין יהודי

• המקור בדברי הרמב"ם: הדובר עובר לדברי הרמב"ם (שם) העוסקים במצב של סכסוך ממוני בין יהודי לגוי המתדיינים בבית דין יהודי.
• הכלל המובא לכאורה: "אם יש זכות לישראל בדיניהם דנין לו ואומרים לו כך דיניכם ואם יש זכות לישראל בדיננו דנין לו אומרים לו כך דיננו". כלומר, לכאורה, בית הדין פוסק לטובת היהודי אם יש לו זכות על פי אחד הדינים (של הגויים או של ישראל).
• הסתייגות הרמב"ם לגבי גר תושב: הרמב"ם מסייג זאת באומרו: "ויראה לי שאין עושים כן לגרת תושביו אלא לעולם דנין לו בדיניהם". כלומר, עם גר תושב תמיד דנים לפי דיניהם.
• השאלה המתעוררת: האם בית הדין יפעל לפי עיקרון זה במקרה של סכסוך בין יהודי לגוי רגיל (שאינו גר תושב)? האם מוסלמי נחשב כגר תושב?

נושא מרכזי 3: שור של ישראל שנגח שור של גוי

• המקור בדברי הרמב"ם: הדובר מביא הלכה נוספת של הרמב"ם (הלכות נזקי ממון, פרק ח', הלכה ה') העוסקת בדין שור של ישראל שנגח שור של גוי.
• הדין המובא: "שור של ישראל שנגח שור של גוי בן תם בן מועד פטור". לכאורה, שור של יהודי שנגח שור של גוי, בין אם השור הנוגח תם (לא מועד לנגיחה) ובין אם מועד, בעליו פטור מתשלום נזק.
• הקושי המתעורר: הלכה זו נראית לכאורה כמפלה לרעה את הגוי, שכן בדין תורה, נגיחת שור תם של יהודי בשור של יהודי מחייבת תשלום חצי נזק, ונגיחת שור מועד מחייבת תשלום נזק שלם.

נושא מרכזי 4: ההסבר של הרמב"ם לפטור במקרה של נגיחת שור ישראל בשור גוי

• הטעם של הרמב"ם: "לפי שאין הגויים מחייבן את האדם על בהמתו שהזיקה והרי אנו דן להם כדיניהם". הרמב"ם מסביר שהפטור נובע מכך שבחברה הגויית אין נהוג לחייב בעל בהמה על נזקי בהמתו. לכן, כשיהודי נתבע על ידי גוי, בית הדין היהודי דן לפי דיניהם של הגויים, שאינם מחייבים במקרה כזה.
• האנלוגיה לגידול כלבים בחברה המודרנית: הדובר משווה זאת ליחס המקל כלפי בעלי כלבים בחברה המודרנית, ומסביר שכל חברה קובעת לעצמה את העקרונות המנחים שלה בנוגע לאחריות על נזקי בעלי חיים.

נושא מרכזי 5: שור של גוי שנגח שור של ישראל

• הדין המובא: "שור של גוי שנגח שור של ישראל בין טעם בין מועד משלם נזק שלם". במקרה זה, הרמב"ם קובע שהגוי חייב בתשלום נזק שלם, גם אם השור היה תם.
• הטעם של הרמב"ם: "קנס הוא זה לגויים לפי שאינן זהירין במצוות אינן מסלקים את זה כאן ואם לא תחייב אותן על נסכה בהמתן אין משמרין אותן ומפסידין ממון הבריות". הרמב"ם מסביר שחיוב הנזק השלם הוא מעין קנס שמטרתו להרתיע את הגויים להיות זהירים יותר בבהמותיהם ולמנוע נזקים לרכוש יהודי. זאת משום שאין הם מחויבים במצוות שמירת הנזקים כמו יהודים.

נושא מרכזי 6: פירוש הרמב"ם למשנה במסכת בבא קמא

• דברים קיצוניים בפירוש המשנה: הדובר מצטט את פירוש הרמב"ם למשנה (בבא קמא, פרק ד', הלכה ג') שם הוא כותב דברים חריפים על מי שאינו מתנהג לפי סולם ערכים אנושי, ומשווה אותם לחיות.
• הקשר לדברי הרמב"ם: הדובר מנסה להבין כיצד דברים אלה מתקשרים להלכות הקודמות. הוא מציע שהרמב"ם רואה בחברה גויית שאינה מחייבת על נזקי בהמה חברה ש"לא נשלמו אצלה התובנות" המוסריות.
• הסבר להבדלי הדינים: ההבדלים בדינים בין יהודי לגוי אינם נובעים מאפליה גזעית, אלא מתוך מטרה של "התחרות ערכית איך לקיים חברה שהיא מתוקנת". חיוב הגוי בתשלום נזק שלם נועד ליצור אצלו תובנה לגבי החשיבות של שמירה על בהמותיו ומניעת נזקים.

נושא מרכזי 7: מעמדו של המוסלמי לעניין הלכות אלו

• התשובה: מוסלמי אינו נחשב גר תושב.
• הנימוק: אף על פי שלמוסלמים יש מצוות רבות הדומות לישראל, הם מאמינים שהקוראן בא להחליף את תורת ישראל. מעמד גר תושב מבוסס על קבלת עקרונות תורת ישראל. לכן, דינם של המוסלמים לעניין הלכות אלו הוא כדין גויים רגילים.

ביקורת על הרמב"ם ותירוצים:

• הדובר מביא את דברי אברהם, המעיר על הרמב"ם ומציין שגם אצל הגויים קיימת אפשרות לתפוס את הבהמה המזיקה ולגבות ממנה את הנזק, כך שלא מדובר בהפקר מוחלט.
• הדובר מסביר שאם קיימת חברה גויית שמחייבת על נזקי בהמה כמו החברה היהודית, אזי אין מקום להבדל בדין. ההבדלים נובעים רק כאשר קיימים הבדלים מהותיים בתפיסת האחריות ובדינים.

לסיכום:

השיעור עוסק בהבנת ההבדלים בדיני ממונות בין יהודים לגויים על פי הרמב"ם. הדובר מציג קושיות הנובעות מהלכות אלו ומנסה ליישבן על ידי הסבר מעמיק של עקרונות הצדק והתחרות הערכית העומדים בבסיסם. הוא מדגיש שההבדלים בדינים אינם נובעים מאפליה גזעית, אלא מתוך ניסיון ליצור חברה מתוקנת יותר על ידי הטמעת תובנות מוסריות וחיובים באופנים שונים כלפי יהודים וגויים, בהתאם לנורמות המקובלות בחברתם. כמו כן, מובהר מעמדם ההלכתי של המוסלמים לעניין הלכות אלו.

ציטוטים מרכזיים:

• "שני גויים שבאו לפניך לדון בדיני ישראל ורצו שניהם דנים להם דין תורה כלומר אם שני גויים באו לדיין ב דין ודי דנים לשניהם דין תורה האחד רוצה והאחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהם"
• "אם יש זכות לישראל בדיניהם דנין לו ואומרים לו כך דיניכם ואם יש זכות לישראל בדיננו דנין לו אומרים לו כך דיננו ויראה לי שאין עושים כן לגרת תושביו אלא לעולם דנין לו בדיניהם"
• "שור של ישראל שנגח שור של גוי בן תם בן מועד פטור לפי שאין הגויים מחייבן את האדם על בהמתו שהזיקה והרי אנו דן להם כדיניהם"
• "שור של גוי שנגח שור של ישראל בין טעם בין מועד משלם נזק שלם קנס הוא זה לגויים לפי שאינן זהירין במצוות אינן מסלקים את זה כאן ואם לא תחייב אותן על נסכה בהמתן אין משמרין אותן ומפסידין ממון הבריות"
• "מי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם"
• "המוסלמים מאמינים שהקוראן בא להחליף את תורת ישראל ולכן הם לא אין להם מעמד של גר תושב אלא יש להם מעמד של מיחדין אבל לא מעבר לזה ודינם כדין גויים לעניין ההלכות האלה שלמדנו כעת