האם בשבת יוצאים ידי חובת לחם משנה ששיעורו קטן מכביצה?

חברנו רבי סעד העוזרי שאל אותנו את השאלה הבאה. האם מותר לברך על לחם שני על פיטה מאוד קטנה? בתימני נהגו לחנות את הפיטה הקטנה ניני תינוק. אז הנה לפניכם הפיטה הקטנה שהוא הדגים לנו שהוא נותן לפנינו האם אפשר לברך על זה על לחם שנה ביום שבת. האם יש צורך שהפת של לחם משנה תהיה לפחות בגודל כזה שיש בו שיעור כבצה או אפילו מספיק שהפת יהיה בה כדי שיעור כזית ואז די בכך כדי להשתמש בהטורפת ללחם משנה. דרך אגב הפת הזו הקטנה הזאת היא בעצמה כנראה שיש בה כביצה כן אבל זה תלוי מה הם השיעורים ואיך מתייחסים לשיעורים אבל השאלה היא סוף סוף שאלה ובכן אה רבנו בפרק 30 מהלכות שבת הלכה ט כותב רבנו באותה חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה וצריך להיזהר בשלוש סעודות אלו שלא יפחוט מהן כלל ואפילו אני המתפרנס מן הצדקה סועד שלוש סעודות ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פתול משלוש סעודות וצריך לקבוע כל סעודה משל שתן על היין ולבצוע על שתי כיכרות וכן בימים טובים ורבנו לא חילק מה גודלה של הפת העיקר שתהיה פת וכן מצאנו בשולחן ערוך שנאמר בסימן רעד אור החיים בוצע על שתי כקרות שלמות שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה הגעה ודווקא בליל שבת הבעל ביום שבת או בליל יום טוב בוצע על העליונה והטעם הוא על דרך הקבלה העניין אם זה עליוני התחתונה הוא לא נוגע לנו בשאלה זו בסעיף ב' אומר מרן מצווה לפצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה כלומר, מתוך הסעיף הזה אנחנו מבינים שבעצם הוא בוצע על פת גדולה, שאם הוא בוצע ממנה פרוסה גדולה, יכולה להספיק לו לכל הסעודה. השאלה היא, האם זה לעיכוב או לא לעיכוב? אולי זה מ נהג יפה שנקרא בבחינת מצווה לבצוע בשבת פרוסה גדולה. להראות שאנחנו מתנהגים ברוחב לב ולא נראים קרעבתנים. אומר המשנה ברורה ולא נראים קרעבתנים כי ביום חול אין אנחנו נוהגים כך. אז כדי להראות רוחב לב לגבי סעודת שבת אז מצווה לעשות כן. אבל מי אומר שבאמת צריך הפיטה צריכה להיות דווקא גדולה. עובדה היא שבחס לביטוי שהכרות צריכות להיות שלמות, אומר ה אומר המשנה ברורה בסעיף קטן ב אם אין לו פת שלמה אינו מעכב ויכול לקדש אפילו על כזית פת. כלומר אין לו פת שלמה או בכלל אין לו לחם. יש לו רק כזה בית פתא הרי אין קידוש אלא במקום סעודה האם בכלל יקדש כי סוף סוף יש לו רק בסך הכל כזה התפתשובה אומר המשנה ברורה ודאי ודאי שהוא מקדש על כתפת אם כן אין צל שספק יש מה שנקרא רצוי ויש מה שנקרא מצוי הרצוי מכבד להראות לו חרב חד ר על זה שלוקחים פיטה נאה, פיטה גדולה, שתי פיטות, כל זה מכבוד השבת. הרי הרמב"ם כתב את הדברים האלה פרק ל שבו הוא כותב את ההלכות הקשורות לכבוד שבת, לעונג שבת. אבל אם אדם משיקוליו שלו בריאותיים, הרגליים, אינו חפץ באכילת לחם הרבה, הוא עושה את זה בגלל המצווה. אז בהחלט בהחלט שלפי עיקר הדין הוא יכול לקח אחת פת שהיא כזית ועוד פת שהיא כזית וברך עליהן. ככה הוא יצא ידי חובה בעניין של המצווה. דהיינו לפצוע על ש על שתי פיטות לברך על שתי פיטות ויוכל לאכול במידה שהולמת את ההרגלים שלו. אבל מצאנו בשולחן ערוך אור החיים סימן רצדי אה סעיף א' שבו נאמר יהיה זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכבצה ואם איאפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו והחנה בראשו שלא ימלא בתנו לסעודת הבוקר כדי לתן מקום לסעודה שלישית ראינו כאן שבסעודה שלישית יש לו ליהודי בעיה. כיוון שבדרך כלל אוכלים סעודה שנייה בכמות כי זה אוכל מעונד, מדושן אז לפעמים קרם מקום קשה לו לאדם לסעות סעודה שלישית ואף על פי כן ממליצים לו שיערך בצורה כזו שלפחות לפחות לסעודה שלישית יאכל בכבצה. א למה? כדי שיהיה כבוד שלא יהיה רק כזיית. כבר ראינו שמקדשים אפילו על כזיית פת ראינו את זה במשנה ברורה אבל מטעם הכבוד שזה יקרס הודה לפחות לפחות לכבצה והמשנה ברורה אומר לאו דווקא כבצה אלא מעט יותר מכבצה כבצה מקרי עדיין אכילת עריי כמו שכתוב סוף סימן רלב ולא חשיב סעודה ויש אומרים שאפילו ב זית יוצא דסעודה ונכון להחמיר לכתחילה אם אפשר לו כלומר ששוב אנחנו רואים בין רצוי ובין מצוי לא נאמר כאן שהפיטה תהיה בגודל מינימלי של כבצה אלא נאמר שהסך הכל של הפת שיאכל בסעודה יהיה בכבצה פלוס כדי שזה לא יהיה סעודת ערי שיראש ב באמת זוהי סעודה שלישית שהיא סעודה אבל שוב מעיר המשנה ברורה בבית צדק שזה יש אומרים שאפילו בכזיקית יוצא ידי הסעודה ומאחר וכבר ראינו שביום שבת הוא נועד לעונג ואם האדם סובל ומצטער באכילות מסוימות שאולי אצל רבים זה עונג אבל אצלו זה צער בוודאי ודאי ש לא ינהג כמו כולם כי התכלית היא זה העונג ולא הצער ולכן אפשר אפילו בכזיית כמו שאומר המשנה ברורה לסיכום מבחינת הפת כפת שבוצעים עליה ביום שבת ברור שהדבר המהודר שתהיה פת נאה גדולה שמראה על רוחב לב על גדלות על הוד על הדר אבל אם אין לו לאדם או אם הוא מצטער באכילת לחם רב מטעמים בריאותיים הרגליים חי יוצא בדברים האלה אין ספק שהוא אוכל לברך על פיטות קטנות ומבחינה זו אפשר אפילו עם פת שהיא כזית שזה השיעור הנמוך ביותר רבי חנישמ