מה דין השליה של היולדת, האם חובה לקבור אותה?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות מתוך קטע השמע "081230hy.mp3"

מסמך זה מסכם את עיקרי הדברים והרעיונות שעלו בקטע השמע העוסק בדין השליה לאחר לידה בהקשר של קבורה. הדובר דן בשאלה האם יש צורך או מצווה לקבור את השליה לאחר לידה מוצלחת, תוך השוואה למקרים אחרים של איברים שהוסרו מגוף האדם.

נקודות מרכזיות:

• השוואה לאיבר מנותח: הדובר פותח בהשוואה למצב בו אדם עובר ניתוח וכרותים את רגלו. במקרה כזה, הרגל נקברת, אך לא בהכרח מדין מצוות קבורה. קיימת מחלוקת האם מצוות קבורה חלה על חלק מן החי. לדעת רוב הפוסקים, מצוות קבורה היא לנפטר. קבורת איבר מנותח נועדה בעיקר למנוע טומאה לכהנים. ישנם הנוהגים ליידע את החברה קדישא כדי לצרף את האיבר הקבור לגוף לאחר 120 שנה, אך רוב האנשים אינם נוהגים כך ומשאירים את הטיפול באיברים אלו לבית החולים והחברה קדישא.
• ציטוט רלוונטי: "הרי את הרגל קוברים אבלו דווקא מדין מצוות קבורה. כי בזה יש מחלוקת אם יש קבורה, מצוות קבורה לחלק מן החי, אלא מצוות קבורה לפי רוב הפוסקים היא לחר מיתה ואיבר מנחי דהיינו חתכו לו רגל והוא ברוך השם ממשיך לחיות קוברים אותה לאו דווקא מדין קבורה לפי רוב הפוסקים אלא כדי שהכהנים לא יתמאו בגינה"
• הבחנה בין שליה של לידה רגילה לשליה של נפל: הדובר מבחין בין שליה שיצאה לאחר לידת ולד חי ובריא, לבין שליה שנמצאה עם נפל. במקרה של נפל, קיים הכלל "אין שליה ולא בלד" וייתכן שהולד התמסמס. לשליה כזו יש דין של נפל לעניין טומאה ואולי גם לעניין קבורה, שכן נפלים מטמאים ולכן קבורתם נועדה למנוע מכשול טומאה לכהנים.
• ציטוט רלוונטי: "עכשיו לגבי שליה אנחנו צריכים להבחין בין שליה אשר יש ייסוד להניח שיש בתוכה ולעד כגון נפל ומצאנו שליה אז יש לנו כלל אין שליה ולא בלד אפשר שהבלד יתמסמס ולכן שליה כזו נותנים לה דין של נפל לעניין טומאה אבל גם פעלים."
• דין השליה לאחר לידה מוצלחת: במקרה של אישה שילדה ולד חי ובריא, השליה אינה נחשבת טמאה מאחר והולד יצא ממנה. היא גם אינה נחשבת כאיבר מנותח, כיוון שהיא תפלה לחלוטין (אינה בעלת ערך עצמי לאחר הלידה בהקשר הלכתי של קודשים). לכן, אין דין שמחייב את קבורת השליה.
• ציטוט רלוונטי: "הואיל ושליה שכבר כאמור הבלד ממנה יצא לאור עולם והוא חי וקיים היא תפלה לחלוטין אז אם אנחנו מתייחסים לשליה של אדם דהיינו של אישה יולדת שברוך השם הבלד חי וקיים הרי אין דין שמחייב קבורה את קבורת השליה הזו כי אין לשליה הזו דין טומאה מאחרד יצא ממנה. זה לא דין של נפל. חבלת יצא ממנה. והיא אינה כמו איבר מנחי כי תפלה. ולכן אין לה דין קבורה אפילו לא מדין איבר מנחי כדי למנוע טומאה לכהנים."
• מנהג יהודי תימן: הדובר מציין כי בתימן לא נהגו לקבור או לטמון שליoperationa אלא להשליך אותן.
• ציטוט רלוונטי: "משום כך, שייה כזו, נצא ונראה מה היה המנהג, מה עשו. אבותינו בתימן ובתימן לא נהגו לקבור שניות כאלה אלא השליחו אותם מכן שהשליחו אותם"
• הירושלמי והטעם הדרושי לקבורה: הדובר מזכיר את הירושלמי שמנה את השליה בין הדברים הטומנים, ונתן לכך טעם דרושי או אגדי - לתת לאדמה ערבון שתקבל את מה שמגיע לה, כלומר את הגוף כולו לאחר המוות. אולם, רבנו ומרן לא הביאו זאת להלכה, מה שמצביע על כך שזה היה אולי מנהג מקומי.
• ציטוט רלוונטי: "יש לציין שבירושלמי נאמר ואלו תומנין אותן אז בין אלה שנאמר בירושלמי ואלו תומנים אותן מנו את השייה ונתנו טעם דרושי או אגדי לזה על ידי שאמרו כדי לתת לאדמה ערבון שהתקבל את מה שמגיע לה ומה משמעות הטעם הדרושי הזה הרי האדם בא מן האדמה ובמותו שב אל האדמה ובשעה שיש שליה שיצאה מן ה האישה תומן אותה את השליה הזו כך נאמר בירושלמי כערבון שעתידה האדמה לקבל את יתר הגוף במלואו אבל רבנו ומרן לא הביאו את זה להלכה משמע שאולי זה מנהג שהיה רובח שם ומשום הטעם הדרושי הזה"
• דעת הרבנים בנוגע לשימוש בשליות לתעשייה רפואית: הדובר מזכיר תשובה של הרב יצחק ויס מ"מנחת יצחק" בנוגע לשאלה האם מותר לקחת שליoperationa מבתי חולים (כולל שליoperationa של נפלים) לצורך תעשייה רפואית. למרות שבעניין הקבורה נראה מדבריו שאין חובה לקבור, הוא נטה לאסור את השימוש בשליoperationa לצורך זה. הוא העביר את השאלה לרב אוירבך שגם הסכים לאסור.
• ציטוט רלוונטי: "ובאמת שהרב יצחק ויסחרון הרכה בספרו שוט מנחת יצחק חלק ז א בסימן קב נשאל שאלה אם מותר לקחת את ה שליות מבתי חולים ושמה שליות בתי חולים לא דווקא הם שליות של יולדות שהולדות יצאו לאביר העולם והם חיים וקיימים אלא יש ביניהם הרבה שלו של נפלים אם מותר לקחת אותם כדי לעשות מהם תעשייה רפואית צרכים של תעשייה רפואית והוא מטבע הדברים דן גם בעניין הקבורה ומקרל דבריו נראה שבעניין הקבורה אין מקום לחייב לקבורה, אבל הוא נטה לאסור את השימוש בזה לצורך תעשייה רפואי."
• עדות מ"גשר החיים": ה"מנחת יצחק" הביא מדברי הרב טוקצ'ינסקי בספרו "גשר החיים" שכותב שלא ראה נוהגים לקבור שליה.
• ציטוט רלוונטי: "אבל בעניין קבורה הביא מנחת יצחק מהספר גשר החיים של הרב תוקצ'ינסקי שהוא ספר להלכות אבל ושם כתב הרב טוקצ'ינסקי בספרו גשר החיים חלק ראשון פרק טז א סעיף ג' אות ג כתב ולא ראיתי נוהגין לקבור שליה"
• מסקנה: לאותה יולדת אין צורך לדאוג לקבורת השליה, ואין בכך חובה הלכתית ברורה. מה שנהוג לעשות בשליה לאחר לידה מוצלחת – נעשה.
• ציטוט רלוונטי: "לסיכום לאותה שו יולדת אין מקום לחרות חרה דעה גדולה מה ביחס לשיה מה שעשו ממנה עשו ואיננה צריכה לרדוף אחרי זה כדי לדאוג לקבורתה של אותה שלה"

לסיכום:

הדיון בקטע השמע מגיע למסקנה כי אין חובה הלכתית לקבור שליה לאחר לידה של ולד חי ובריא. זאת בניגוד למצב של נפל, שם ישנם שיקולים של טומאה. המנהג בתימן היה להשליך את השליה, וגם הרב טוקצ'ינסקי ב"גשר החיים" לא ראה נוהגים לקבור שליה. למרות זאת, קיימים מנהגים אחרים המוזכרים בירושלמי עם טעם דרושי לקבורה כערבון לאדמה. השאלה לגבי שימוש בשליות לתעשייה רפואית נדונה ואף נאסרה על ידי הרב ויס והרב אוירבך, אך זה נושא נפרד מדין קבורת השליה עצמה