הישנה חובה לקבוע מזוזה בבית שהינו בבעלות משותפת ליהודי וגוי?

יש צורך לדון ביחס לאותם בתים משותפים בחו"ל ובעוונותינו המרובים גם בארץ שיש בהם דיירים גם יהודים וגם גוים, האם צריך לקבוע מזוזה בכניסה לבית המשותף או לא.

ובכן, מצאנו לדברי הרמ"א בשו"ע יו"ד רפ"ו, דברי מרן שכותב בסעיף א' ובית השותפין כולם חייבים. כלומר, שאם יש בית שיש בו יהודים שהם שותפים באותו בית אזי חייבים בקביעת מזוזה, לאו דווקא שזה בעלות של אחד אלא גם שזה בעלות של רבים, הגהה, הרמ"א אומר דווקא שבית השותפין ישראלים יהודים, אז יש חובה לקבוע מזוזה בבית של שותפים יהודים. אבל, בית של ישראל וגוי, כלומר בית של יהודי וגוי פטור ממזוזה. כך אומר הרמ"א. וכן חצרות הוא מוסיף, או עיירות שמקצת עובדי כוכבים גרים שם פטורים ממזוזה. כלומר, יש הבדל בין אם מדברים על בית של יהודי ושל גוי ובין אם אני מדבר על חצרות כי אז הדירה הזו היא של יהודי והדירה הזו של גוי. ולמרות הכל פטורים ממזוזה.

ובאמת אנחנו מוצאים שיטה בקרב חכמי אשכנז הראשונים מובאת בספר המרדכי שלפיה אם יש בעלות על בית יהודי וגוי אפילו שהגוי לא דר בבית אלא רק הוא בעלים על הבית ויש בעלים יהודי שפטור ממזוזה. למה? כיון שאם לגוי יש בעלות על חלק מהבית הזה והרי החלק של הגוי פטור, יוצא שהבית לא מושלם, ואם לא מושלם אין בו כדי שיעור חיוב במזוזה ומשום כך פטור.

הב"י מביא את הרשב"א שחולק על המרדכי ואומר שגם אם הבית שייך לבעלים של יהודי וגוי זה לא אומר שפטור, אם הדייר הוא רק יהודי מה אכפת לנו אם הבעלים הוא גוי או גם של גוי, ומרן הב"י בדק הבית הכריע כרשב"א בניגוד למרדכי.

כך יוצא שלפי רמ"א ההולך לפי המרדכי אם הבעלות של יהודי וגוי הבית פטור ממזוזה. ומרן אומר אם הבעלות של יהודי וגוי, ויהודי גר בבית לא מעניין אם הבעלות משותפת וחייב במזוזה.

ובאמת מבחינתו של רבנו הוא כתב את ההלכה המפורסמת בפ"ה מהלכות מזוזה הלכה י"ג (י"א) שסבה נאמר המשכיר בית לחבירו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה אפילו היה נוטל שכר על קביעה מפני שהמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית. כלומר, אם נאמר שזה חובת הבית יש לקבוע מזוזה בבית גם אם לא דרים, וחובת הדר זה רק שמישהו דר אז חייב. וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא. וזה כבר הסברנו את שיטת רבנו בזה ולא כאן המקום. ואם היה הבית לגוי הרי זה נוטלה כשיוצא. כלומר, שוכר יהודי ששכר בית ועכשיו סיים את תקופת השכירות ויוצא, אומר רבנו אם היה הבית לגוי הרי זה נוטלה כשיצא אומר מארי שהנוסח בנדפס ואם היה הבית של גוי, כלומר אם הבית של גוי לפי הנדפס הרי זה נוטלה כשיצא כי הרי הבית של גוי שאין יהודי דר בו אין צורך במזוזה ויש חשש שהגוי יבזה את המזוזה ולכן נוטלה כשיצא. אבל מארי מעיר שבכ"י לא כתוב אם הבית של גוי, אלא נאמר ואם הבית לגוי, ונראה לי אומר מארי, דליכא למשמע מינה שאפילו בית של ישראל אם היה מיועד לדיר גוי מותר לשוכר היהודי ליטול את המזוזות אף אם היו בגובתא דקניא. כלומר, אם הבית מיועד לגוי, יכול השוכר ליטול המזוזה שמא הגוי שיבוא אחריו יבזה את המזוזה.

ובאמת כבר העירונו לפני הרבה זמן שאם הבית לגוי סובל שני פירושים. אם הבית של גוי ואם הבית מיועד לגוי. כלומר שמארי לא חולק על זה שאם הבית של גוי ויהודי שכר ממנו שכשנגמרת תקופת השכירות שהיהודי לוקח את המזוזה שמא יבזה. וכן אם אותו הבית של יהודי וסיים את השכירות, ויודע שהבא אחריו גוי, גם במקרה כזה נוטלים את המזוזה.

בין כך ובין כך העולה מדברי הרמב"ם שהכל הולך אחר הדייר, לא אחר הבעלות. הבעלות אינה מעניינת. אם הדר יהודי חייב. אם הדר גוי וודאי שאין חובה ויש צורך להיזהר שלא יבזה את המזוזה.

ובאמת, הרמב"ם מנה עשרה תנאים שיש בבית ואח"כ יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה ואם חסר תנאי אחד מהם פטור מן המזוזה. ואלו הן. שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יותר. ושיהיה לו שתי מזוזות. ויהיה לו משקוף. ותהיה לו תקרה. ויהיה לו דלתות. ויהיה גובה השער עשרה טפחים או יותר. ויהיה בית חול. ויהיה עשוי לדירת אדם. ועשוי לדירת כבוד. ועשוי לדירת קבע. ולא מצאנו שבעלות של גוי ואפילו של שותפות פוסלת, אין זכר בתוך עשרה תנאים אלו. ולא עוד, אלא רבנו הביא שיש חיוב לקבוע מזוזות גם במקומות שערי מדינות וכן שערי חצרות שחייבים במזוזות. ורבנו לא התנה שם דווקא שכל הדיירים יהיו יהודים, אלא משמע שחלק יהודים וחלק גוים חייבים במזוזה.

ומי שמדקדק בדברי רבנו יראה שהמזוזה בשערי החצרות וכן במבואות לפיכך, אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות כולם חייבים במזוזה, אומר רבנו שהרי הבתים חייבים במזוזה פתוחין לתוכן. כלומר, החיוב העיקרי הוא בבית. שערי החצרות והמבואות והמדינות חייבים בגלל שמהווים מבוא לאותם בתים. והואיל וכך חייבים במזוזה. ואם כן, מה לי אם יש לי באותה חצר דירות של גוים, ומה לי אם באותה מדינה יש דירות של גוים, כיון שחצרות אלו מביאות גם לבתים של יהודים חייבים במזוזה, הם חייבים במזוזה. כי רבנו לא חילק שום חילוק מחילוקים אלו של יהודי וגוי. אלא כמובן, שהדבר הזה צרי להיבדק טוב, כי אם הרוב גויים, או אפילו מיעוט והם מתנכלים ליהודים, אז יכול להות שמזוזה כזו יבזו אותה הגויים ולכן לא תקבע מזוזה מטעמים מעשיים ולא מטעמים הלכתיים.

ולכן נראים הדברים שלפי רבנו בית משותף שיש בו דירות של יהודים ודירות של גוים אזי צריך לקבוע מזוזה בכניסה. אבל אם חוששים שמא הגויים הדרים שם יבזו את המזוזה אזי לא קובעים מזוזה.