יהודי וגוי הדרים בבית אחד בנסיבות מסוימות, האם יש חובה לקבוע מזוזה באותו בית?

שאל השואל והוא אומר שהוא יהודי ירא שמיים, לומד באוניברסיטה לצורך דיפלומה, לצורך מקצועו, לצורך פרנסתו. ושם לומדים מס' שנים והוא רחוק מאוד, מאוד מביתו. יש קבוצה של סטודנטים ששוכרים דירה כדי לגור באותה דירה וללמוד בקרבת האוניברסיטה. והוא שאל, כיוון שהוא לא מצא סטודנטים יהודיים אלא רק שותפים גויים ושכרו להם דירה. האם צריך לקבוע מזוזה או לא צריך לקבוע מזוזה? באמת, קודם כל יהודי ירא שמיים צריך להיזהר, כל מה שיותר להיזהר. שלא להיות בהתנהלות היום יומית השגרתית שלו עם גוי. כי אי אפשר שלא יהיה מושפע מהגיגיו, מתרבותו, מעולמו הרוחני, כי יש השפעה הדדית. ולכן דבר זה לא רצוי וצריך שהאדם ימצא את החברה ההולמת לו. אבל, אנחנו מדברים שאם ארע כדבר הזה, האם הוא חייב לקבוע מזוזה או לא?  כבר ראינו בהלכות הקודמות שלנו א' – את דעתו של רבנו חיים מחכמי אשכנז הקדמונים שהובאה במורדכי על חולין שהוא אומר שאם יהודי וגוי שותפים על בית, כלומר הבית הוא בבעלותם המשותפת, שבית כזה לא קובעים בו מזוזה. ואמרנו שהביטוי היותר נועז לשיטה הזו הוא בכך שהסבירו ואמרו, שכאילו הבית הזה חסר. כי אם הבית שייך לגוי וליהודי, אז יוצא שכאילו חלק מהבית הוא של גוי, והבית כאילו חסר, אינו מושלם ולכן לא קובעים בו מזוזה. והרמ"א הלך בעקבות הדעה הזו בשולחן ערוך יו"ד סימן רפ"ו סעיף א', כפי שכבר קראנו את זה בהלכות היומיות הקודמות. אבל מר"ן בבית יוסף, בבדק הבית הלך בעקבותיו של הרשב"א שמחייב יהודי שיש לו בי בבעלות משותפת עם גוי במזוזה, אבל עדיין לא דקדקנו ולא עמדנו על השאלה דהיום, אם גוי ויהודי שוכרים בית וגרים באותו בית, האם חייבים במזוזה או לא?

הדבר פשוט וגם זה כבר למדנו בעבר שאין להשאיר מזוזה לשוכר גוי שבא אחרי השוכר היהודי, שמא יבזה הגוי את אותה מזוזה. כפי שכבר אמרנו, בהלכות מזוזה פרק ה' סוף פרק ה' שרבנו כתב, וכשהוא יוצא, השוכר היהודי מן הבית, לא יטלנה בידו ויצא, ואם היה הבית לגוי, כלומר מיועד לשוכר גוי לאחר מכן, הרי זה נוטלה, כשיצא, מסייע שמא הגוי יבזה את המזוזה. אבל, אנחנו מדברים שהיהודי והגוי גרים ביחד ואין חשש שהגוי יבזה את המזוזה, כי מדובר בנתון כזה שאין חשש כזה. ואם כן, האם יקבע מזוזה או לא? האם נאמר כיוון שיש לגוי מדור באותו בית חוץ משכירות באותו בית, אז הוא כאילו עושה את הבית לחסר או לא? מאחר וכאמור לא פסקנו כמו דעת רבנו חיים, שהובא על ידי המרדכי. ואמרנו שהרמב"ם מביא עשרה תנאים אשר אם הם קיימים, אזי יש חיוב בקביעת מזוזה. ורבנו לא היתנה שהבית צריך להיות של יהודי, ושבבית צריכים להיות רק יהודים. אמנם מטבע הדברים בבית יהודי יגורו רק יהודים בד"כ. אבל קורה, ותכף נראה שיש הרבה יוצאים מן הכלל בעניין הזה. לכן, הדבר פשוט שלפי רבנו והשולחן ערוך יהודי וגוי שדרים בבית אחד, אם אין חשש שהגוי יבזה את המזוזה, הרי שהיהודי יקבע את המזוזה, בברכה. כי זוהי חובת הדר וכשיהודי דר בבית, ויש לבית את כל התנאים המחייבים במזוזה. אבל חייב לקבוע מזוזה, הברכי יוסף הציע שיקבע מזוזה ללא ברכה, על דרך הפשרה מחשש לדעות האחרות. אבל כאמור עיקר הדין כמו רבנו, שיקבע בברכה. וזוהי ההוראה למי שהולך כשיטת הרמב"ם שיקבע בברכה. מי שהולך בעקבות השולחן ערוך וחושש לדעות השונות שיקבע בלי ברכה.

אבל כדי לא לחשוב שהשאלה הזו היא מופקעת והיא נדירה, היא מתגלגלת לפתחנו בצורות שונות. הנה חייל או קצין נמצא הרבה שנים באותו בסיס בקבע בחדר אחד יחד עם קצין דרוזי. האם יקבע מזוזה או לא? לפי שיטתנו כן. אמנם יש אומרים כשדנו בדין בית סוהר ומעצר. בבית סוהר נמצאים אסירים שונים ללא הבדל מין וגזע. האם חייבים לקבוע מזוזה או לא? אז לגבי בית סוהר הפוסקים דנו מהיבטים שונים, כיוון שזוהי דירה בעל כורחו. האם דירה בעל כורחו נקראת דירה או לא? אנחנו פוסקים שכן. יש פוסקים שלא. האם זה נקרא דירת כבוד? אנחנו אומרים בתנאים של היום זה דירת כבוד, אי אפשר להגיד שזה דינו כמו בית הכסא, זה לא כמו צינוק ששם עושים את השירותים, לא. אלא דירת כבוד. כך אומר הרב עוזיאל, זה נמצא בשאלות ותשובות שלו בפסקי עוזיאל בסימן ל'. האם זה דירת ארעי? שוב, מאחר והוא נמצא שם תקופה ממושכת, ארוכה זה לא נקרא דירת ארעי אומר הרב עוזיאל. אז יוצא איפה גם בבית סוהר ברמה ישראלית  וגם בצבא כפי שתארנו שקצינים מלאומים שונים, יהודים ודרוזים גרים במקום אחד בחדר אחד, הרי כל אלה מחייבים קביעת מזוזה, ולא איכפת לנו השותפות שיש לגוי בזה. ולא איכפת לנו שגם גוי שהוא פטור נמצא שם. ואי אפשר לבוא ולהגיד שהחדר הזה או הבית הזה, פטור וחיוב שולטים בו בערבוביה. הנה בואו וראו, אם מתוך הבתים שלנו נמצאים עוזרים וגויים, פיליפינים, האם בגלל שאין עליהם חיוב לקבוע מזוזה ואילו היהודי שגר שם חייב לקבוע מזוזה. האם נאמר שפטור וחיוב מעורבבים זה בזה? בוודאי שלא, אלא חייב היהודי לקבוע מזוזה. אף שפיליפיני דר ם קבע, שנה, שנתיים יחד איתו, לצרכו. גם שלא נאמר ילדים קטנים. ילדים קטנים פטורים עדיין. האם נאמר שבגלל שילדים קטנים פטורים פטור וחיוב מעורבבים? אמנם אצל ילדים קטנים בגלל שהם חייבים מטעמי חינוך, אז אולי השאלה לא כל כך קשה. אבל כבר אמרנו שמורי הורה שלגבי החינוך של ילדים קטנים במזוזה הגדול קובע להם, ולא הם קובעים לעצמם. שאם הם יקבעו לעצמם, גדול אינו רשאי לדור באותו חדר אלא אם כן עקר את המזוזה וקבע אותה כגדול. כי היא קביעה של ילד קטן היא איננה קביעה. כי קביעה של בן פטור.

מכלל הדברים אנחנו רוצים ללמוד, שאין לומר פטור וחיוב מעורבבים יחד. אלא זה חובת הדר. ודירה שיש לה תנאי דירה שמחייבת במזוזה. הדר בה חייב במזוזה ולכן, לא מעניין אותנו שנמצאים שם גם גויים. ונסיים ונחתום בלעג המר שיש לבני דורנו, שאנו מוצאים אפילו שלומי אמוני ישראל, בעוונותינו המרובים, שתרבות גידול בעלי החיים חודרת גם אצלם. בבחינת ניצב שגל לימינך, מגדלים חתולים וכלבים בתוך הבית. היו לי שכנים שהיה להם כך וכך מספר חתולים, כך וכך מספר כלבים בתוך הבית לא בחוץ. בתוך הבית, ממש. ברוך השם שעקרם, אמנם השם מחזירם בתשובה שלמה. אבל בתרבות הזו, התרבות של גידול בעלי חיים בבית של האדם כלום נאמר, בגלל שיש שם בעלי חיים, אזי פטורים מקביעת מזוזה? והרי הנשים המסתרקות והנמצאות בבית הבקר, הם אמנם מאכילות את הבקר, ואומר מורי, שמאחר והן גם מתקשטות שם, הן יושבות שם ומספרות סיפורים על דא ועל הא, כל הרכילות שיש בעולם חייב שאותו בית במזוזה בגלל האדם שבבית, אף שהוא בית הבקר. משום כך, אחת היא, כמו שאמרנו, יהודי וגוי שגרים באותו בניין או באותו חדר אף שלא רצוי לעשות כן, לגור כן, לפי רבנו יקבעו מזוזה בברכה. לפי השולחן ערוך ונושאי כליו האחרונים, יקבעו מזוזה בלא ברכה.