האם מותר להכין טחינה ביום השבת?

שאל השואל, האם מותר להכין חינה ביום שבת? ובכן, עלינו לדעת שאחת מאבות מלאכה האסורות בשבת היא הלישה או הגיבול. והלישה כידוע זה חיבור חלקיקים קטנים באמצעות מים ל חידה אחת מגובלת עיסה וזה אסור מן התורה אלא שמטבע הדברים שיש גם דברים דומים שנאסרו הן מדאורית הן מדרבנן או אפילו מדאורייתא אם הם תולדה הנה למשל רבנו בפרק 21 מהלכות שבת הלכה 33 אז הוא כותב מג בל חייו משומלש לפי כך אין מגבלים קמח קלי הרבה שמה יבוא ללוש קמח שאינו קלי הנה לנו שהג'יפול הוא חייב משוםש אבל עכשיו רבנו עובר מהדאורייתא לדרבנן גזירה שגזרו גזירה שאין מקבלים מג'בלנח גאולי הרבה למה גזרה שמה יבוא ללוש כמ שאינו הכלי הוא מותר לגבל את הכלי מעט מעט אבל תבואה שלו הביאה שליש שקלו אותה ואחר כך תחנו אותה תחינה גסה שהרי כחול והיה נקראת שתית מותר לגבל ממנה בחומץ וכך יוצא בו הרבה בבת אחת והוא שיהיה רך אבל קשה אסור מפני שנראה כלש זאת אומרת חכמי ישראל גזרו במצבים מסוימים שנראים כמו לש או גם כדי שלא יבוא לידי גיבול לישה אז גם משום שלא יבוא וגם שנראה קלש וצריך לשנות כיצד נותן את השתית ואחר כך נותן את החומץ אז על זה השינוי כבר יזכר וכן הוא לא נראה בדיוק כמו לעש וכולי וכן המורסן בהלכה הבאה אף על פי שאינו ראוי לג'יבול אין גובלין אותו שמה יבוא לגבי העבר וכיוצא בו ונותנים מים על גבי המורסן מוליך בו את הקרבות שתי הערב אבל אינו ממרס בידו שלא יראה קלש. כלומר, שוב, הנה אנחנו רואים שיש דברים שעשרו אותם מדרבנן. הנה למשל שנותנים מים על גבי המורסן, הוא מוליך בו את התרוד. זהו הכף כמו כף גדול שמערבבים בו את התבשיל. הוא מולך בו את התרבות שלי בערב. אינו ממרס בידו שלא יראה קלש. כיראה קלשים על די היד. אז שלא יראה קשם מתערב מנערו מקרי וכולי. כיוצא בזה מצאנו בפרק 22 מהלכות שבת בהלכה א יב אומר רבנו את הדברים הבאים חרדל שלשו מערב שבת. למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש. ולא יטרוף אלא מערב. שחליים שטרפן מערב שבת. למחר נותן לתוכן שמן וחומץ וטבנים ולא יתרוף אלא מערב שום שרזקו מערב שבת. למחר נותנו לתוך הגריסין ולא ישחוק אלא מערב. הנה ככן ראינו שחרדל שלש אותו מערב שבת ביום ש שבת התירו לו לערבב למחות למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש אבל זה רק לערבב כי מה שקורה לפעמים הנוזל והמוצק כבר לא ספוגים היטב היטב אז מותר לערבב אותו בין ביד בין בכלי וגם מותר לתחלית תוכד דבש אבל לא יצרוף אלא מערב. יש הבדל בין טריפה ובין עירוב. עירוב זה כשיש לאדם נניח איזה קערית מדברים שהם כמו תערובת של מים עם אותו חומר מסוים שמעורבבים. הם שמעוניינים. שאכן המים או הנוזל יהיה ספוג באותו חומר כדי לטבל בו דברים. כדי לטבל בו דברים אז איי מאחר וכבר לש אותו מערב שבת רק מה ביום שבת הוא בא ורואה שהנוזל והחומר לא ספוגים היטב אז מותר לו ביד דהיינו לקחת משל את האצבע ואפילו בכלי ולערבב אותו כדי שהחומר יספוג את הנוזל כי בין כך מדובר בדבר שכבר נלוש מערב שבת אבל לא יתרוף מה זה לא יתרוףכן דרכם של ה של אלה שעוסקים בהכנת הכנת מיני טיבול שלא מסתפקים רק בתערובת בעירוב הנוזל בחומר אלא לקחת את הכלי בבחוזקה לערבב בחוזקה זו טריפה כן להקציף בדיוק ערבוב כזה ברמה של הקצפה זה אסור זה עובדים בחול וזה אסור אז אותו דבר ביום שבת. אם מדובר במשהו שכבר נלוש מערב שבת והוא בא ביום שבת ורואה שהנוזל והחומר אינם ספוגים היטב והוא רוצה לערבב אותם. ערבוב כן קריפה לא. זה מה שנאמר בהלכה ולא יטרוף אלא מערב. אומר מורי בערה כד כל הלכה שם אוחולה כשון רבנו ובכמה כתבי יד כבי התימן העתיקים אלא מערב שבשלוש הבבות גריס אלא מבערב וכן הוא הגמרא כתב יד אוקספורד ונראה לי כשאין אפקמינה לדינה לכולהו אסור לטרוף בשבת כדרך שטורפים כאשר רוצים להקציף איזה דבר ואין סברה לאסור לערב שני מיני מאכלומר הרי ביום שבת אם אדם מערבב אוכל באוכל יש בזה איסור לא נוזל באוכל יש בזה איסור לא למשל ניתן דוגמה יש לאדם איזשהוא א איך קוראים פיטות והוא פט אותם פיטים קטנות בתוך הצלחת ועכשיו לוקח מצקת של מרק ויוצק על זה וככה מרק נספק בפתיטים של הפיטה נספק בתוכם. יש בזה איסור. אין איסור לערבב אוכל באוכל, משקה במשקה, משקה באוכל. אין איסור מהבחינה הזו. אבל לטרוף אסור. כי הטריפה זה כבר עובדים דחול של הקצפה שהיא אסורה מדין משהו ש בלישה ובגיבוי. אומר מורי ונראה לי שאין אבק מן לדינה. לכולהו אסור לטרופ בשבת כדרך שטוב. כאשר רוצים להקציף איזה דבר ואין סברה לאיסור לערב שני מיני אוכל ואיסור הטריפה הוא כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול זה זה עיקר האיסור וכך היו נוהגים איסור לטרוף חלבה בשבת כדי להקציבה וכך הדין בתחינה שמותר לדללה במים כדי שתההן נוחה לטיבול אך אסור לה כציפה משום עובדים דחול כלומר חילבה שלשים אותה מערב שבת וביום וגם נוהגים להקציף אותה אבל לא הקציפו אותה ביום בערב שבת וביום שבת הוא רוצה להקציף אסור למרות שזה כבר נלוש ועומד בגלל שהקצפה זה עובדים דחול ואסור אבל לערבב אותה כדי שהיא תהיה דלילה זה מותר וכן תחינה אם החומר הסומסומי התחון כבר נלוש מערב שבת אלא מה שביום שבת הוא רוצה לדלל אותה שלא תהיה יותר מדי קשה אלא דלילה מותר לו לשים מים על זה כי הרי אסור מותר לערב משקה באוכל מותר לו לשים מים על זה והוא מותר לו לערב ביד או אפילו בכלי בכף אבל לא להקציף כי לדלל כן אבל לא להקציב ואבל לעשות את זה בהקצפה כאמור אסור כך זה בתחינה וכך זה בחילבה דילול כן הקצפה לא מכאן גם כן בנוגע לחרוסתיך קוראים בשבת שביום טוב שחל להיות בשבת אנחנו מכינים את החרוסת מערב שבת אבל לדלל מותר דהיינו ברמה של ערבוב להקצ אסור זהוהי ההלכה שמתחברת בכל שלושת הדברים האלה רבי חני