מהם גדרי איסור לישה מדאורייתא ועל מה גזרו חכמים איסור זה?
היש הבדל בין פעולת ערוב נוזל וחומר שנילוש מער"ש שנמצאים באותו כלי לבין פעולת טריפה (הקצפה) של שניהם?
מהי הדרך המותרת ביו"ט שחל בשבת לדילול החרוסת בפסח?
תמצית ומסקנות ממקורות בנושא הכנת חינה בשבת
מסמך זה מסכם את הנושא של הכנת חינה בשבת, בהתבסס על המקור שהוצג. הנושא המרכזי הוא יישום איסור "לישה" בשבת וההשלכות שלו על פעולות הדומות ללישה, כולל הכנת חומרים שונים כגון חינה.
נושא מרכזי: איסור לישה בשבת והגדרתו
המקור פותח בשאלה האם מותר להכין חינה בשבת, ומיד קושר זאת לאחת מלאכות האסורות בשבת - "לישה" או "גיבול".
- הגדרת לישה מהתורה: לישה מוגדרת כ"חיבור חלקיקים קטנים באמצעות מים לחידה אחת מגובלת עיסה" ופעולה זו אסורה מהתורה.
- הרחבת האיסור מדרבנן ותולדות: המקור מציין כי ישנן פעולות דומות ללישה שנאסרו גם מדאורייתא (כתולדה) וגם מדרבנן, כגזירה כדי להרחיק מאותה מלאכה אסורה.
דוגמאות מההלכה (רמב"ם הלכות שבת פרקים 21 ו-22)
המקור מביא מספר דוגמאות מהלכות שבת של הרמב"ם כדי להבהיר את גבולות האיסור וההיתר בפעולות הדומות ללישה:
- איסור גיבול קמח קלי הרבה: "אין מגבלים קמח קלי הרבה שמה יבוא ללוש קמח שאינו קלי הנה לנו שהג'יפול הוא חייב משוםש" (כנראה טעות הקלדה במקור, הכוונה ל"משום לישה"). אסור לערבב כמות גדולה של קמח קלי במים מחשש שיגיע ללוש קמח שאינו קלי (איסור דאורייתא).
- היתר גיבול קמח קלי מעט: מותר לגבל קמח קלי בכמות קטנה (איסור דרבנן כגזירה).
- היתר גיבול "שתית": אם הביאו תבואה, שטפו אותה, קלו אותה וטחנו אותה טחינה גסה עד שהייתה כחול (נקראת "שתית"), מותר לגבל אותה בחומץ בכמות גדולה בבת אחת, ובלבד שהיא תהיה רכה. אם היא קשה, אסור משום שנראה כלישה. כאן הודגש הצורך בשינוי בסדר הפעולות: "כיצד נותן את השתית ואחר כך נותן את החומץ אז על זה השינוי כבר יזכר וכן הוא לא נראה בדיוק כמו לעש". שינוי באופן הפעולה יכול להתיר פעולה שנראית כלישה.
- איסור גיבול מורסן: אף על פי שמורסן (סוג של מאכל) אינו ראוי לגיבול, אסור לגבל אותו מחשש שיגיע לגבל דבר אחר. מותר להוסיף מים על המורסן ולערבב קלות בכף ("מוליך בו את התרוד"), אך אסור "למרס בידו שלא יראה קלש" (שלא ייראה כלישה ביד).
- הכנת חרדל, שחלים ושום מערב שבת:חרדל: לשים מערב שבת. למחרת מותר למחוך ביד או בכלי ולהוסיף דבש, אך אסור "לטרוף אלא מערב".
- שחלים: לטרוף מערב שבת. למחרת מותר להוסיף שמן, חומץ וטבנים, אך אסור "ליתרוף אלא מערב".
- שום שרוסק: לרסק מערב שבת. למחרת מותר להוסיף לגריסים, אך אסור "לישחוק אלא מערב".
- הבחנה בין עירוב לטריפה: מותר לערבב תערובת של נוזל ומוצק שכבר נלושה מערב שבת כדי שהנוזל ייספג בחומר ("עירוב"). אך אסור "לטרוף", שהיא ערבוב חזק ברמה של הקצפה, משום שזה נראה כ"עובדים דחול" (פעולות האסורות בשבת הדומות למלאכות חולין).
- חילבה ותחינה: מותר לדלל חילבה ותחינה במים ביום שבת כדי שיהיו נוחים לטיבול, אך אסור להקציף אותם משום "עובדים דחול". גם כאן הודגש שהלישה או הטחינה נעשו מערב שבת.
- חרוסת: בהקשר של יום טוב שחל בשבת, מכינים חרוסת מערב שבת. מותר לדלל אותה ביום טוב/שבת בערבוב קל, אך אסור להקציף.
מסקנות עיקריות בנוגע להכנת חינה (בהנחה שהיא מצריכה לישה):
בהתבסס על העקרונות שהוצגו, ניתן להסיק את הדברים הבאים בנוגע להכנת חינה בשבת:
- אם הכנת החינה מצריכה "לישה" במובן ההלכתי המובהק של חיבור חלקיקים קטנים באמצעות מים ליצירת עיסה מגובשת, היא אסורה מהתורה בשבת.
- אם החינה כבר הוכנה מערב שבת, ורק יש צורך לערבב אותה קלות כדי שהנוזלים יתפזרו באופן אחיד, ייתכן שזה יהיה מותר בדומה למקרה של חרדל, שחלים ותחינה, בגדר "עירוב".
- אם פעולת הכנת החינה כוללת "טריפה" (ערבוב חזק עד הקצפה), היא תהיה אסורה משום "עובדים דחול", גם אם חומרי הגלם עורבבו באופן ראשוני מערב שבת.
- ייתכן שיהיה היתר לדלל את החינה המוכנה במים בערבוב קל כדי להגיע למרקם הרצוי לשימוש, בדומה להיתר דילול תחינה וחילבה. יש לשים לב לבצע את הפעולה באופן שאינו נראה כלישה, לדוגמה על ידי שינוי בסדר הוספת הנוזלים.
ציטוטים רלוונטיים:
- "והלישה כידוע זה חיבור חלקיקים קטנים באמצעות מים לחידה אחת מגובלת עיסה וזה אסור מן התורה"
- "אבל עכשיו רבנו עובר מהדאורייתא לדרבנן גזירה שגזרו גזירה שאין מקבלים מג'בלנח גאולי הרבה למה גזרה שמה יבוא ללוש כמ שאינו הכלי הוא מותר לגבל את הכלי מעט מעט"
- "אינו ממרס בידו שלא יראה קלש."
- "ולא יטרוף אלא מערב."
- "אין סברה לאיסור לערב שני מיני מאכלומר הרי ביום שבת אם אדם מערבב אוכל באוכל יש בזה איסור לא נוזל באוכל יש בזה איסור לא"
- "ואיסור הטריפה הוא כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול זה זה עיקר האיסור"
- "מותר לדללה במים כדי שתההן נוחה לטיבול אך אסור לה כציפה משום עובדים דחול"
- "אבל לדלל מותר דהיינו ברמה של ערבוב להקצ אסור"
סיכום:
הכנת חינה בשבת מעוררת שאלות הלכתיות הקשורות לאיסור לישה ופעולות הדומות לה. אם הכנת החינה כרוכה ביצירת עיסה חדשה מערבוב חומרים יבשים עם נוזלים באופן המוגדר כלישה, היא אסורה מהתורה. אם החינה הוכנה מערב שבת, ייתכן שיהיה מותר לערבב אותה קלות או לדלל אותה, אך אסור לבצע פעולות של "טריפה" (ערבוב חזק עד הקצפה) הדומות לפעולות חולין. יש להתייעץ עם רב מוסמך לקבלת הנחיות ספציפיות לגבי אופן הכנת ושימוש בחינה בשבת, בהתאם למרכיבים ולשיטת ההכנה הנהוגה