לוה שסיכם עם המלוה שיזרוק לו מעטפת כסף מרכבת נוסעת והמעטפה נדרסה, האם בנסיבות אלו נחשב לפרעון חוב?

 
כיצד יסביר רבנו הרמב"ם הגזירה בדווקא על הסיכה אף שנועדה להעביר את הזוהמה?
מדוע לא ראו חכמים לגזור בט' באב או לאבלים איסור על השימוש בסיכה המיועדת להעביר את הזוהמה ?

האם די בענישת החשוד בפשע הרציחה על מעשהו החמור ולכן יהיה פטור מנשיאה בהוצאות הנ"ל?

האם נחשב כגרמא בנזיקין ויהיה פטור מהוצאות וח"ו יהיה בבחינת "חוטא יוצא נשכר"?

מהם הפתרונות שמציעה ההלכה כדי להתגונן מפני גנבים או פושעים הגורמים נזקים כספיים לזולתם?

האם טוענים לזכות למחבל שדרס ופגע בכוונה תחילה בחפים מפשע?
האם מותר לעשות שפטים ברוצח שנתפס ואינו מסוגל עוד לבצע זממו?
כיצד יש לפעול למען הצלת נרדף, האם יש לחוס על נפש הרודף אם הוא קטין או שאינו בר דעת?
האם גם מי שמסכן הנרדף שלא בכוונה יחשב רודף, כמו מכונית המתדרדרת לכיוון קבוצת אנשים?

מה גובר על מה, חובת העדות למי שיש בידו עדות או האיסור להעיד בערכאות שדנים שלא עפ"י דין תורה?

כיצד יש לפעול, אם כן, מבחינת ההלכה בנסיבות כאלו ע"מ "שלא יצא חוטא נשכר"?