לא אמר "רצה והחליצנו" בברהמ"ז בסעודה שלישית, האם יחזור על הברכה?

מה דין מי שלא אמר רצבע חליצנו ביום שבת בברכת המזון ובמיוחד הוא שואל לגבי סעודה שלישית ובכן רבנו כתב בפרק 30 מהלכות שבת הלכה תשיע אודום לאכול של עוד בשבת אחת ערבי ואחד שחרי במحر שלא כל פילו מתפרס شهורך לגבוע כל סעוד שלون על היין ולפסוע על שת קורות וכן ביום דומים כמה הלכות חשובות למד נו בדברי רבנו בהלכה זו א' שיש חובה לאכול שלוש סעודות בשבת וכל סעודה יש לה זמן משלה סעודה ראשונה ערבית כלומר בלילה ואחת שחרית כלומר בשחר לא כאלה אשר יוצאים בשעה אחת מבית הכנסת ואז מתחילים לאכול שחרית וזה כבר מנחה זמן מנחה אלא סעודה שנייה צריכה להיות ב שחר בשחרית ואחת במנחה. כלומר הסעודה השלישית היא ממנחה ואלך. דהיינו מחצות היום ואלך. דבר שני שאנחנו לומדים מהלכה הזו שצריך שהסעודות הללו יהיו עם לחם. שהרי רבנו אמר שצריך לפצוע על שתי כקרות בכל סעודה וסעודה משלוש סעודות אלו. כלומר שהסעודה היא על פת לא דבר שהוא איננו פת וזה כולל סעודה שלישית כי רבנו לא חילק שום חילוק יתרה מזו רבנו עוד הוסיף ואמר שצריך לקבוע כל סעודה משלושתן על היין וכבר רבים תמאוו על רבנו מלסעודה ראשונה יש את הקידוש על היין מלא סעודה שנייה ביום יש קידוש על היין אבל מה עם סעודה שלישית והתשובה נכון שאין קידוש על היין אבל מצווה לפי רבנו לשתות יין לברך בורא הגפן בתוך הסעודה עצמה. כך יוצא פה שלפי רבנו ממש שלוש הסעודות האלה דינם שווה ברמת החיוב שלהם. אין הבדל בין זו לזו מבחינת דרגת החיוב שלהם. וכאמור כולן על הפת וכאמור לכולן יש זמנים מוגדרים ערבית שחרית מנחה. ובהלכות ברכות כתב רבנו בפרק ש שני מהלכות ברכות. קודם כל בהלכה ה. בהלכה ה' כתב רבנו בשבתות ובימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה. ואומר קדושת היום באמצע. כיצד מתחיל לחמנו השם אלוהינו בציון עירך או רחם השם אלוהינו על ישראל עמך. זה הנוסח שאצנו בעלושלים עירך ומסיים מנחם עמו בן ירושלים או בונה ירושלים צמוצנו והוא אומר באמצע בשבת אלוהינו לאבותינו רצה וחליצנו במצוותך ומצות יום הנוח השביעי הזה בו וננוח בו כמצד רצונך ואל תהיה צריו יגון ביוםחתנו אז זה התוספת שמוסיפים בברכה שלישית בברכת המזון שהיא מעניין היום קדושת היום ורבנו אומר באותו פרק בהלכה ט הוא אומר את הדברים בהלכה יב הוא אומר את הדברים הבאים שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך אשר נתן שבת מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קודש ברוך אתה השם מקדש השבת כלומר אם הוא נזכר כל עוד הוא לא חתם בונה ברחמהשם אמן אומר מיד את הברכה השלישית אם אם רצה שעוד לא חתם אבל אם הוא כבר חתם ועדיין לא התחיל את הברכה הרביעית אומר ברכת קדושת היום באמצע מוסיף במקום ארבע ברכות ברכת המזון באותה באותו באותו מציאות שהוא שכח את קדושת היום מרוב שיש חשיבות גדולה לומר את קדושת היום ב אודות הללו אז אומר ברכה פני עצמה ברוך אתה השם מקדש ישראל זמנים עד כדי כך וזה הוא אומר בין הברכה השלישית ובין הברכה הרביעית ואם כבר התחיל את הברכה הרביעית ועדיין לא אמר קדושת היום חוסר חזרה לתחילת ברכת המזון לתחילת ברכת המזון ורבנו לא חיל בין סעודה ראשונה לסעודה שנייה לסעודה שלישית דין אחד לכולם במור עמוד תקיא בסוף אות כו הוא מביא וכתב עוד הראשון לציון זהו רבנו חיים בן עתר וממה שלא חילק רבנו בין שתי סעודות ראשונות לסעודה שלישית משמע דאפילו אכל ארבע סעודות וטעמו נראה כיוון שנתחייב בהשכרת קדושת שבת ברכת המזון הרי הוא מטבע ברכת המזון והבלה כשאר דברים המעקבים בברכת המזון זה לא יצא אם לא אמרם ושנה ראש חודש כיוון שאין בו חיוב אכילה עוד לא כתוספות וכולי כלומר אומר הראשון לציון רבי חיים בבנטר הוא אומר מדברי רבנו משמע שהדבר פשוט שאם לא אמר רצה וחליצנו בסעודה שלישית שחוזר על הברכה מתחילתה אם הוא כבר אמר את הברכה הרביעית חוזר מתחילת ברכת המזון כמו בשתי הסעודות הראשונות אין הבדל יתרה מזח מחדש רבנו חיים עדר שאם אכל סעודה רביעית בשבת לא מחוס השבת בשבת ולא אמר צבח עליצנו חוזר עד לכך למה כי ביום שבת יש מצוות אכילה המינימום שלוש סעודות אם אדם רוצה להרבות באכילה וכל עוד זה לא אכילה גסה תבוא עליו מענק את השבת זה עונג שבת אבל חוזר אפילו בסעודה הרביעית כל כל עוד בשבת וכאן הוא אומר זה שונה מראש חודש כי בראש חודש אין בו חיוב של אכילה מה התכוון רבנו חיים בן עתר כשהוא אומר זה שונה מראש חודש כי רבנו חיים בן עתר יודע את מה שכתוב בשולחן ערוך אור החיים סימן קח סעיר ח בשם נאמר סעודה שלישית בשבת דינה ראש חודש ועל זה אומר רבן חיים בן עתר הרמבם שיטת הרמבם איננה כשיטה הזו ואומר לכאור הרמבם צודק כי יש הבדל בין ראש חודש ובין שבת כי בשבת יש מצוות אכילה ולכן קדושת היום מעכבת בברכת המזון כמו שהיא מעכבת בתפילה כך היא מעקבת בברכת המזון כי יש מצוות אח אבל בראש חודש ביום ראש חודש להבדיל מראש חודש אז יעלב ויבוא מעכב בתפילה אבל לא מעכב באכילה כיוון שאין מצוות אכילה בראש חודש והנה מרן אמר סעודה שלישית בשבת דינה ראש חודש אומר המשנה ברורה שאינו חוזר אם התחיל ברכת הטוב והמתים כלומר לפי שולחן ערוך אם כבר הגיע לטוב מתים והוא נזכר ו לא אמרתי רצבחצנו אומר המשנה ברורה בפיאור שיטת מרן ממשיך ולא חוזר לפי שיש אומרים שסעודה שלישית אין צריך פת ואף שאין דבריהם עיקר כמו שכתב המחבר בסימן רצדי א סעיף ה מכל מקום יש לחוש לדבריהם שלא לכנוס לספק ברכה לבטלה ובסעודה שלישית ביום טוב לדברי הכל אין חוז שהרי לדברי הכל אין האלו רשות או כמו שכתבנו לאל וכולי ומכל מקום אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטובה מתים אפילו בסעודה רביעית או חמישית בשבת ביום טוב אומר ברוך אתה השם מלך העולם שנתן שבתות למנוחה או שנתן ימים טובים כמו שאומר בראש חודש אף על פי שאין צריך אזפת כלל באותו יום כלומר אומר המשנה ברורה בדברים האלה אנחנו צריכים לדעת שיש מחלוקת הפוסקים אם סעודה שלישית היא חובה כמו השתי סעודות הקודמות או לא. יש אומרים שלא כהרמב"ם שאינה חובה כמו שאר הסעודות ואפשר לצאת בה ידי חובה. יש אומרים במיני מזונות יש אומרים אפילו בפירות בפיצוחים יכול לצאת חובה. עד כדי כך ולכן לאותם שיטות שהם בדעה שעודה שלישית שונה משתי הסעודות אזי אם הגיע ל אם הוא שכח ולא אמר רצב חליצנו אז איננו חוזר לאותם שיטות איפה מרן עומד בעניין הזה לפני כן נאמר שאיך קוראים טור בטור אור חיים סימן רצא א כתב וכתב הרמבם זל שגם בסעודה שלישית קובע על היין וצ על שתי כקרות ואדוני אביס הורכה לא היה מברך על היין קודם משום דתקש יום ללילה לעניין קידוש מה לילה וכולי והית בירושלמי במחילתאסעודה שלישית צריך לפחות כיכר אחד שלם משום ביום שישי ירד וכולי הרשאר לו וכולי ויש אומרים שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימה פירוש מאכל העשויים מחמשת מיני דגן כדמרין על גבי סוכה ורי היה אומר כיונתי עלפינן שלוש סעודות משלוש פעמים היום תכתיב גבי מן צריך לעשות בפת כלומר רב בעלי התוספות אומר אין להקל ראש בסעודה שלישית דינה כמו שתי הסעודות כמו שתת רבנו אבל היו כאלה שאמרו לא אפשר להקל בסעודה שלישית איפה נמצא מרן בעניין הזה בסימן רצא אור החיים אומר מרן יהה זהיר מאוד סעיף א' לקיים סעודה שלישית ואם הוא שבע יכול לקיים אותה בכבצה. זמנה משיגיע הזמן מנחה, דהיינו משעות. לא כאלה שכבר הזכיר אותם הטור ודחה אותם. התור הזכיר שיש כאלה שהם חוצים את הסעודה בשחרית וכופלים אותה. כלומר, אוכלים שחרית סעודה, חוצים אותה לשתיים, מברכים ברכת המזון ועוד פעם הם אוכלים את החצי השני ב אותו מעמד מתפתרים בשלוש סעודות אז הטור דוחה את שיטתם זו ואומר מן המנחה כלומר סעודה ראשונה ערבית סעודה שנייה שחרית סעודה שלישית מנמנחה מחצות וזוהי שיטת רבנו כפי שראינו והתור עומד מאחרי השיטה הזו אבל הייתה דעה שאכן באמת יכולים לחלוק את העודה הזו של הבוקר לשניים ואז מברכים ברכות בפני ע זמן לחצי הראשון וברכות מעצמ חצי השני ויצאו ידי חובה בשלוש סעודות יש לזכור שהשנזים אחנו השנזים בערב שבת בערב פסח שחל בשבת בגלל הבעיות של חמץ וכולי ובגלל הספק של סעודה שלישית אז הם ממליצים שאכן בסעודת שחרית יחלוק אותה לשתיים חלק ראשון יברך על זה וקיים על הפת ומיד עוד פעם חוזר ומברך באותו זמן, עדיין עוד לא הגיע הזמן ביאור חמץ בכלל, עוד פעם מברך עוד פעם מחדש וקיים שלוש סעודות על הפת אנחנו אין דעתנו כן מה פירוש סתם לחלוק בצורה מלאכותית אין שום טעם ברור שכל מה שאדם יאכל בשבת הוא יברך על זה אבל מה זה לא יהיה החובה של סעודה שלישית אלא החובה של סעודה שלישית מן המנחה אבל לפני כן זה סתם ריבועי אכילה למה לא יש בזה עונג שבת אם יש לו בית קיבול למה לא אבל זה לא הסעודה שלישית אלא מנמנחה. אומר מרן מכריע כמו רבנו זמנם שיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות במחצה ולמעלה. ואם עשה קודם לכן לא קיים מצוות סעודה שלישית. צריך לעשותה בפת ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמש עד מיני דגם. ויש אומרים שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים. אבל לא בפירות ויש אומרים ואפילו בפירות יכול לעשותה וסברה ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת אלא אם כן הוא שבע ביותר הגהה או במקום שאי אפשר לו לאכול פת כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח על כל פנים ראיתם שבאמת מרן אומר צריך לעשות אפת אבל יש אומרים יש אומרים יש אומרים יש אומרים בני מזונות יש אומרים בדברים שמלפתים את הפתק כמו דגים ובשר או בשר ויש אומרים איך קוראים פירות בקיצור אומר א המשנה ברורה דע לך א מרן פסק פת רק אם קרה רק אם קרה שאכל מהדברים האלה זה יצא ידי חובה אם אין לו בית קיבול וכולי ולכן אין צל שספק שלכתחילה יברך האם הוא אכל פת שחייב ושכח ושכח לומר את רוצה אפילו לפי א לפי מרן כל עוד לא אמר טוב המתים מברך א מברך את ברכת קדושת היום אבל אם כבר עבר היום דהיינו עבר מנחה לא בלילה משקיעה אלא אחרי חצות ואז הוא אכל סעודה שלישית אחרי חצות היום ושכח מלומר רצבע חליצה צנו אף שהמרן פסק באופן עקרוני כמו הרמבם והתור שסעודה שלישית היא מהמנחה וסעודה שלישית היא בפת בגלל הדעה שאומרת שאפשר לקיים את זה שלא בפת כבר יש לנו ספק ברכות להקל ולכן לא יחזור ויאמר רצב חליצנו כדי ספק ברכות להקל אבל הוא נתן למעמד של ראש חודש ובראש חודש לא חוזרים ועל זה צובח הראשון ציון אין להשוות לראש חודש ראש חודש אין מצוות אכילה ואילו בשבת יש מצוות אכילה אז יוצא איפה שלפי רבנו כל סעודה וסעודה חייבים לומר רצה ואם לא אמר רצה חוזר אפילו לראש הברכה כל לפי הדינים שפירטנו אותם ולפי מרן שתי הסעודות הראשונות אם לא אמר את זה חוזר אפילו ראש הברכה כפי הדנים שפרטנו בסעודה שלישית אם הוא אמר אם הוא אכל אותה אחרי חצות היום הוא בטוח שלא אמר רצבח רצנו אינו חוזר בגלל חשש שמה כבר יכנס לספק ברכות לעקל אבל יש כבר מפריזים על מידותיהם ואומרים שאם באמת אכל סעודה שלישית בין שחרית ובין מנחה, בין שחרית ובין חצות היום, אכל סעודה שלישית ולא אמר רצב חליצנו, לא יחזור על הברכה כי כיוון שסעודה שלישית דינה כמו ראש חודש, לא יחזור על הברכה ואין הדין כן. כיוון שכל עוד לא הגיע חצות היום, אין ספק שמשהו אוכל באותו יום פת חייב שה הרי אפילו ארבע סעודות וחמש סעודות כל שהוא אוכל אותם בפת חייב לומר את זה מחליטנו כפי שכבר אמר הישון הנציון עד כאן רבי חניש