האם מותר בפורים להתחזות לעני ע"מ לזכות במתנות לאביונים?

פורים ועסקנו ואנחנו עוסקים בהלכות הפורים דומה שעניין של מתנות לאביונים לא מספיק נידון בהלכה ובאמת המעיין בטור אור החיים סימן תרצה התפלל לראות שאין זכר למתנות עניים אלא למשלוח מנות למרות שזה ברור מעל לכל ספק זה קצוות היום ואנחנו מוצאים בדברי רבנו א התייחסות מדוקדקת מאוד לעניין של מתנות עניים ועוד שבשולחן ערוך בגלל שהתיק חלק מדברי רבנו אז באמת נגע בכמה הדינים ולא בכל הדינים כך יוצא איפה שבעצם המקור הכי מושלם יחסית שהתייחס למתנות לאביונים הוא רבנו. ואנחנו מוצאים בדברי רבנו בפרק שני מהלכות מגילה. הלכה טזן. חייב לחלק לעניים בימי הפורים אין פוחטים משני עניים. נותן לכל אחד מתנה. אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלים שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים ואין מדקדקין במאות פורים אלא כל הפושט ידו לטול נותנים לו ואין משנים מעות פורים לצדקה אחרת אנחנו גם מוצאים באותו פרק הלכה יד כתב רבנו מצוות יום 14 לבני כפרים ועיירות ויום 15 לבני כרחים להיותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות לרעים ומתנות לאביונים ומכר בעשיית מלאכה ואף על פי כן אין ראוי לעשות בו מלאכה אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי אם חילקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו אבל המשתה והשמחה אין עוסין אותה אלא ביום 14 ואם הקדימו לא יצאו וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא יד חובתו העובדה שרבנו כותב כאן על בני כפרים שקדמו וקראו את המגילה בשני ובחמישי כפי שחז"ל תיקנו להם להקדים אם חילקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו לכתחילה צריך לתת מתנות עניים ביום 14 אפילו לבני כברים כיוון שמתנות עניים ביום 14 הוא פועל יוצא של משתה פורים של שמחת פורים לא של צורך העניים בחסרים שחסר להם ברור שחסר להם לזה יש מצוות צדקה של כל השנה אבל המתנות עניים בא לתת להם חסר חשוב מאוד והוא שמחת פורים אלא מה מאחר ועני הורגלו שביום שקוראים מגילה אז הם אמורים לקבל מעות פורים. לכן אם נתן להם ביום שקראו את המגילה בשני או בחמישי לבני כפרים שהקדימו על פי תקנת חז"ל יצאו בדיעבד יצאו אבל לכתחילה צריך לעשות זאת ביום 14 ביום שתי פורים. מכאן נחזור חזרה להלכה שרבנו א קבע. חייב לחלק לעניים ביום פורים. אין פה חט משני ענים נותן לכל אחד מתנה אחת אז בעצם רוב הפוסקים באמת גם שולחן ערוך בסימן תצה ה מביא את ההלכה הזו להבדיל משלוח מנות מנות זה שני מיני מאכל לשיטתנו לרע ובזה יצא ידי חובה אלא שכל המרבה הרי זה מרבה בשמחה אבל לעניים צריך שתי מתנות מתנה לעני אחד ומתנה לעני שני. אבל מה היא ההגדרה של מתנה? אז רבנו מגדיר להבדיל מהשולחן ערוך שלא הגדיר והטור בכלל תעלם מכך. ואומר רבנו או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלים. כלומר יכול לתת לו מעות לעני או מיני תבשיל או מיני אוכלים. אומר מורי ובית צדק בערה לא הוא כותב ודווקא מדי דמכל כתניה לוקחים עגלים ומעות פורים חזו למקנה באו כל מלא ומטעם זה כתבו בפרק הזהב חולה בכל אשר תעוה נפשך ועל כל פנים אומר מורי וחתב האור שמח אבל בגדים וחיוצא בזה אינו יוצא כלומר אם אדם בא ביום פורים ושולח מתנות לאביונים, בגדים, כלים, שאותו עני חזר אותם. הוא לא קיים מתנות לאביונים של פורים. הוא קיים מצוות צדקה רגילה, אבל לא מתנות לאביונים. אבל אם הוא שולח לו אוכל או מיני תבשיל כדי להרבות במשתי פורים, קיים מצונות לאביונים, אפשרו לתת לעני מעות, כי במעות יקנה העני מה שחסר לו, מה שחסר לו. ולכן מצד הנותן, הנותן צריך לתת בשביל צורקי פורים. מצד הנותן מצד המקבל אנו מניחים שיקח את הכסף וישתמש בו בשביל בשביל צורכי פורים. מה יהיה אם הוא לא משתמש בו לצורכי פורים? מה יהיה אם הוא לוקח את הכסף וקונה בגדים, קונה דברים שחסר חסר לו ולבניו? מדברי רבנו משמע שאין איסור בכך וכך פוסק הרב עוד יוסף כי רבנו המשיך וכתב אלא ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו לטול נותנים לו ואין משנים מעות פורים לצדקה אחרת כלומר גבאי הגבאים ביום פורים שקיבלו כסף מתנות לעניים אם עכשיו באים ואומרים להם שמעו יש אדם מסכן צריך עכשיו לחתן אותו תנו לו את הכסף הזה חלק מהכסף הזה אסור זה מיועד לצורקי מעל לצורקי פורים אומרים יש פדיון שבועים אסור תגבו בשביל פדיון שבועים זה מיועד בשביל שמחת פורים לעניים כלומר מצד הנותנים מצד הגבאים אסור להם לשנות את היעוד של מעות פורים לצדקה אחרת גם אם היא חשובה מצד המקבל העני דומה שמאחר ורבנו אמר ואין משנים מאות פורים לצדקה אחרת הוא ראה בזה הוראה לגבאים הוראה לנותנים ולא הוראה למקבלים מאחר ומצאנו בגמרא ב המציאה קו עמוד ב מגב פורים לפורים ואין מדקדקים בדבר מאוד נשוב לעניין שאין מדקדיקים בדבר ואין העני ר ש ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן תנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שנאמר משום שאמר משום רבי מאיר רבן שמעון בן גמליאל מקל באנו למחלוקת בין התנאים אם העני שקיבל מאות פורים רשאי לשנות את היעוד במקום שמחת פורים לצרכיו שרבי יעקב אמר משום רבי מאיר שאסור לא לשנות אלא יוציאהם רק לשמחת פורים בעוד של רבן שחון בגמליאל מקל והעובדה שרבנו כתב שההוראה היא לגבאים שלו משנים אותם לי צדקה אחרת משמע שהוא פסק כמו רבן שמעון בן גמליאל שההוראה היא רק על הנותנים על הגבאים ועל הנותנים שהם עשו להם לשנות מאות פורים לצדקה אחרת ה המקבל יכול לשנות את זה לצרכיו וכך פסקור רוד יוסף בבית צדק כיוצא בדבר מצאנו בירושלמי מגביד פורים לפורים אמר רבי אלעזר ובלבד שלא ישנה ממנה העני רצועה למנעלו אבל כאמור אין אנו פוסקים כדעה זו אלא כדעת רבן שמעון בן גמליאל שההוראה היא רק לגבי הנותנים והגבאים ולא לגבי המקבלים ומכאן לעוד הוראה בעניין הזה נאמר שאין מדקדקים במאות פורים אלא כל הפושט יד נותנים לו וכוונה הלכה זו היא כדלקמן בדיני צדקה אם אדם פושט יד אני לא יודע או עני כמו שהוא פושט יד או רק מתחזה לעני איננו יודעים אומרת ההלכה תן לו פרוטה מאחר והוא פשט יד והתבזה תן לו פרוטה אבל אתה לא חייב לתת לו דמה חסרו שחסר לו עד שתחקור ותדרוש אותו אם באמת הוא חסר את הדברים האלה ואז אם באמת הוא חסר אז אסור לך לתת לו פרוטה אבל אתה חייב לתת לו זה מחסורו אשר החסר לו. היה עולה בדעתנו שבאמת אדם אשר פושט ידו בפורים ניתן לו רק פרוטה. ולמי ניתן את מעות פורים או את המתנות לעליונים? רק לאחר שנחקור ונדרוש אם באמת הוא עני, אם הוא באמת הוא אדם שלא יכול לקיים את עצמו ואת בני ביתו. בעל אמר לנו לא. בפורים אין מדקדקין לבוא לחקור ולדרוש. הוא פשט יד. אתה רשאי לתת לו את את המתנה לאביון ותצא ידי חובה. כמה הוא המינימום במתנה לאביון? גם כאן לא נאמר בדברי רבנו שום שיעור כפי שגם במקורות לא נאמר שיעור. היו כאלה שאמרו פרוטה, היו כאלה שאמרו מנה שראויה לאכל. למשל אומרים א היום אם אדם יקנה מנה פלאפל שלמה או פיצה שלמה אז זה ראוי באמת לסעודה אחת לעני. אז גם זה בזה יש בזה הגיון אז לא ניתן בזה שיעורים אבל הולכים זיל בטרמה אם ראינו שזה קשור בשמחת פורים אם תיתן לו פרוטה מה הועיל לו חכם מתקנתם מה יעשה בפרוטה אבל אם תיתן לו משהו שראוי לפחות לפחות לאכילת נפש אחת אז אתה תורם לו באמת לשמחת הפורים לכן נראים הדברים שכל שבאמת במתנה יש בה מן ה מן התרומה מן הסיוע למשתה פורים לאכילת פורים אז יוצאים בזה ידי חובה כמובן שם הוא נתן פרוטה כגון החובה לשלוח מתנות לאביונים היא גם לגבי עניים עצמם אז נכון שגבי משלוח מנות איש ראהו נאמר מחלפי סעודתו כאן הרי אין לו לעצמו אבל אם רצה לקיים אומרים הפוסקים האחרונים יתן פרוטה העני עצמו יתן פרוטה אז לגביו הועיל תאמץ לפום צער האגרה, אבל אנחנו דידנו צריכים להתחשב יותר בצרכים ולסיכום בעניין זה, לסיכום בעניין זה אנחנו צריכים לדעת שאם אנחנו יודעים שיש משפחות באמת פשות יום, אז אנחנו נותנים מעות בשביל לעזור להם בשמחת פורים. עד כדי שנעזור להם בשמחת פורים יוכלו לשחרר כספים בכלל לצרכים החסרים להם. אבל גם אם עני ואומר מה אני כעת קיבלתי מאות פורים אין לי לשוטף אין לי לקיום של היום יום ואני כעת אשב אשמח וולה אני אוכל מה שאני אוכל אבל אני אדאג לקיום השוטב כני במצוקה זה עניינו זה וזה מותר לו כפי שראינו רבנו פסק כמו דעת המקל אבל אנחנו מצד עצמנו יכולים בדרך זו להכניס צפים בכמות בשביל העניים כדי שנוכל להטיב איתם ולסייע להם עד כאן בעניין מתנות לעניים עכשיו ללא כל קשר הם מתנות עניים אלא הערה הערה שקשורה אלינו רבותיי בית מקדש מעבית הכנסת