פרי שביעית שנכלל בחרוסת והגיע זמן ביעורו, האם לשיטת הרמב"ם יש לבער את כל החרוסת?
מדוע פוסק הרמב"ם בתערובת פירות שביעית שהגיע זמן ביעורן מין במינו אסור אפילו במשהו בשונה מהכלל בדיני מאכלות אסורות המאפשר ביטול בשישים? מה נשתנה דין איסור הספיחים לבין איסור פירות שביעית שהגיע זמן ביעורן? היש הבדל בדין התערובת כנ"ל שנעשתה לפני זמן הביעור לבין התערובת שנעשתה לאחר הגיע זמן הביעור?