מחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי לכל דבר, האם גם במציאות חיינו?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות מהמקור "הטקסט שהודבק"

הטקסט עוסק בהגדרת "מחלל שבת בפרהסיה" בימינו ובהשלכות הנובעות מכך, במיוחד בנוגע ליחס אליו בענייני קדושה כגון צירוף למניין, בישול, יין נסך ועוד. הדובר מציג את חומרת העניין על פי ההלכה הקלאסית, אך מדגיש את הצורך בשיקול דעת ובהתאמה למציאות המורכבת בת זמננו.

נקודות מרכזיות:

• חומרת חילול שבת בפרהסיה על פי ההלכה: הדובר פותח בדברי רבנו (הרמב"ם) בסוף הלכות שבת ובפסיקת מרן (השו"ע) הקובעים כי מחלל שבת בפרהסיה כמוהו כעובד עבודה זרה והריהו כגוי לכל דבר ועניין.
• ציטוט: "השבת ועבודה זרה. כל אחת מהן שכולה כנגד שאר כל מצוות התורה. והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם. לפי כך, כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל רשעי ישראל. אבל המחלל שבת בפרסיה, אבל המחלל שבת בפרסיה הרי הוא עובד עבודה זרה ושניהם כגויים לכל דבריהם..."
• השלכות הלכתיות: משמעות הדבר היא שאין לצרפו למניין, בישולו נחשב בישול גויים, יינו יין נסך וכדומה. "משמע לכאורה אין מצרפין אותו למניין. משמע לכאורה שבישולו בישול גויים אפייתו פת של גויים לכל דבר ועיקר. לא מצטרף לדבר בקדושה והוא כגוי לכל דבר ועיקר."
• הגדרת "פרהסיה" בזמננו: הדובר דן בשאלה מה נחשב חילול שבת בפרהסיה היום. האם דווקא בפני עשרה מישראל? האם בפעם אחת או בכמה פעמים?
• לאו דווקא בפני עשרה: נראה שהעיקר הוא שהדבר ידוע ומפורסם, גם אם לא נעשה בפני עשרה. "נראים הדברים לו דווקא עשרה מישראל ולאו דווקא לעיני עשרה מישראל. כל שידוע הדבר הומפורסם שהוא מחלל שבת והוא יודע שיודעים הרי זה פרסיה."
• היקש מאסתר המלכה: מובאת דוגמת אסתר המלכה שהייתה עם אחשוורוש כפרהסיה, כי הדבר היה ידוע ומפורסם, גם אם לא נעשה בפומבי.
• דוגמאות מעשיות: פתיחת טלוויזיה בשבת בבית עם חלונות פתוחים, התעלמות מהערות בית הכנסת נחשבות לפרהסיה אם הדבר ידוע.
• התמדה בחילול: חילול שבת חד פעמי אינו מהווה ראיה, אך חזרה ושִׁנּוּי מעידים על דרכו והופכים אותו לגוי לכל דבר.
• האם גם איסורי דרבנן בכלל?: יש פוסקים הסוברים שרק חילול איסורי דאורייתא בפרהסיה דינו כגוי, אך מדברי רבנו בפירוש המשנה בחולין משמע שאפילו איסורי דרבנן בפרהסיה הופכים אותו לגוי לכל דבר.
• חילול שבת מחוסר הבנה: הדובר מתייחס למציאות בה אנשים מחללים שבת מתוך טעות וחוסר הבנה, לאחר ש"שיתפו להם את המוח" ושינו את תפיסתם לגבי חומרת העבירה.
• דוגמאות: אדם נוסע בשבת ועוצר לשאול לשלומו של רב בחיבה, אדם שמדליק אחרי רב על קטנוע רועש ומברך אותו "שבת שלום". במקרים כאלה, ברור שמדובר באנשים טועים שאינם מבינים את מהות השבת.
• תפיסה מוטעית: הם רואים בשמירת השבת עניין של בחירה ולא עבירה חמורה.
• הסיבה להחמרת הדין של מחלל שבת בפרהסיה: הדבר נתפס ככפירה בעיקרון האמונה שהשבת היא הביטוי לחידוש העולם על ידי הקב"ה וליסודות האמונה הנובעים מכך (דין, שכר ועונש, חיי העולם הזה וחיי העולם הבא).
• שיקול הדעת במציאות משתנה: למרות חומרת הדין העקרוני, קשה להתייחס לאנשים טועים כ"גוי לכל דבר". הדובר מצטט את הרב אתלינגר שאמר שאם רואים אדם מקדש, מדליק נרות ומתפלל, אך גם נוסע בשבת, אי אפשר להתייחס אליו כגוי.
• צורך בתובנות חדשות: יש צורך לפתח תובנות לגבי מה כן ומה לא מותר או אסור ביחס לאנשים כאלה.
• יישומים מעשיים עם שיקול דעת:
• יין נסך: לכתחילה, אין להשתמש ביין שלהם, אך בדיעבד, אם יש הפסד מרובה ומדובר באדם שאינו כופר בעיקרון, ניתן להקל.
• בישול ואפייה: לכתחילה, אין לתת להם לבשל או לאפות, אך בדיעבד, אם ידוע שהביאו מוצרים כשרים מהדרין, אין לפסול את האוכל.
• עליה לתורה וחזנות: בוודאי שלא יעלו מחלל שבת בפרהסיה להיות חזן, ואף לא מי שמגלח בטער. לגבי עליה לתורה, אם יש דרכי שלום ובאים לבית הכנסת, ניתן לעלותם, אך יש להשתדל להוסיף עוד עולה.
• הגעה לבית הכנסת בשבת עם רכב: במקרים של בר מצווה או חתונה, יש להקפיד יותר ולא לתת להם עליה לתורה כדי לא לתת לגיטימציה לחילול שבת בפרהסיה. יש להודיע מראש שאסור להגיע עם רכב ובמקרה של הפרה, לא לאפשר לאותה משפחה לעשות אירועים ולא לעלות אותם לתורה.
• סיכום: הדובר מסכם כי קשה לקבוע דברים ברורים ומוחלטים בנושא זה ונדרש שיקול דעת רב של מורה הוראה בכל מקרה לגופו. הסיבה לכך היא המורכבות של המציאות והצורך להבחין בין מי שמחלל שבת מתוך כפירה לבין מי שעושה זאת מחוסר הבנה.

הטקסט משקף את המתח בין ההלכה הקלאסית הנוקשה כלפי מחללי שבת בפרהסיה לבין הצורך להתמודד עם מציאות חברתית ודתית מורכבת, הדורשת גמישות ושיקול דעת בהתאם לנסיבות ולמצבם הרוחני של האנשים