כלים החייבים הכשר ע"י ליבון, האם ניתן באמצעים ביתיים להגיע לעוצמת אש מתאימה לדרישות ההלכה?

ושאים מרכזיים:

• מהות הליבון והגדרתו: הדובר פותח בשאלה על מהות הליבון, כלומר, אילו כלים טעונים ליבון ומהי דרגת החום הנדרשת להכשרתם. הוא מצטט את דברי רבנו במאכלות אסורות (פרק י"ז הלכה ד') לגבי שיפודים ועסקלאות ששימשו לצלי נבלות וטרפות, שטעונים ליבון "עד שתנשר כליפתן". הוא גם מצטט את דברי מרן בהלכות פסח (סימן תנ"א סעיף ה') לגבי כלים שמשתמשים בהם על ידי האור, כגון שיפודים והסכלאות, שצריכים ליבון "עד שיהיו ניצוצות נתזין מהם".
• הפער בין הגדרות הבבלי והירושלמי: הדובר מציין כי בתלמוד הבבלי נאמר "עד שתנשר כליפתן" ובתלמוד הירושלמי נאמר "עד שיהיו ניצוצות ניתזים". הוא מסביר כי חכמי ההלכה דנו בשאלה האם מדובר בשתי הגדרות שונות או בשתי דרכים לתאר את אותו מעשה של חימום בעוצמה רבה.
• ההבדל בין ליבון להגעלה: הדובר מדגיש כי ליבון שונה מהגעלה. לפני הגעלה יש צורך לנקות את הכלי היטב, וההגעלה נועדה לפלוט את מה שבלוע בדפנות הכלי. לעומת זאת, ליבון פועל בשיטת השריפה של החמץ או האיסור שנמצא על פני הכלי ובשכבה העליונה של דופן הכלי, ולכן אין צורך בניקוי יסודי לפניו.
• פרשנות המושגים "עד שתנשר כליפתן" ו"עד שיהיו ניצוצות נתזין": הדובר מסביר כי "עד שתנשר כליפתן" לא מתייחס לקילוף של המתכת עצמה, אלא לשריפה בעוצמה כזו שה"קליפה" הדבוקה (שיירי מאכל אסור) תרד מאליה או בקלות בעת גירוד. באשר ל"עד שיהיו ניצוצות נתזים", הוא טוען כי הניצוצות נובעים מהתלקחות השומנים והלכלוך שעל הכלי המתונף, ולא מהמתכת עצמה. כאשר מפסיקים להופיע ניצוצות, זה סימן שהשכבה השומנית נשרפה כליל והפכה לעפר ואפר, וזהו הליבון הנדרש.
• שיטת רבנו (הרמב"ם) בנוגע לליבון בפסח: הדובר מציין שרבנו במאכלות אסורות דורש ליבון לכלים ששימשו לנבלות וטרפות, אך בהלכות חמץ ומצה הוא לא מזכיר כלל דיני ליבון לגבי שיפודים וסכלאות, אלא רק דיני הגעלה. דבר זה גרם למפרשים לתהות על עמדתו.
• הסבר אפשרי להשמטת הליבון בדיני פסח על ידי הרמב"ם: הדובר מציע שני הסברים אפשריים לשתיקת הרמב"ם בנושא הליבון בפסח:
• ייתכן שהרמב"ם סבר שבחמץ, שהיה מותר במשך רוב השנה ובולע היתר, אין צורך בליבון בדרגה גבוהה כמו במאכלות אסורות שהאיסור בהן תמידי.
• ייתכן שהדבר נובע ממציאות חייו של הרמב"ם, שבה כלי האפייה הנפוצים היו כלי חרס (תנורים ניידים או קבועים), שעליהם אמר הרמב"ם שיש לשים בהם גחלים עד שיהיה להם "הט" (חום חזק), ולא היו נפוצות תבניות אפייה ממתכת כפי שנהוג היום.
• מנהג אבותיו של המורה בתימן: הדובר מציין שמורו סיפר שאבותיהם בתימן הסתפקו בשיטת רבנו ובחרו להחמיר בליבון כלים מסוימים, כמו מחתש, למרות שלפי הדין אולי היה די בהדחה בלבד מכיוון שהשתמשו בו בעיקר לדברים קרים.
• מסקנה לגבי יישום שיטת הרמב"ם בזמננו: הדובר מסיק שלא ניתן להקל כיום ולומר שתבניות ברזל שאפו בהן חמץ ניתן להכשיר בהגעלה בלבד לפי שיטת הרמב"ם, מכיוון שייתכן שהרמב"ם התייחס למציאות שונה של כלי אפייה. לכן, במקרה של חשש, יש לבצע ליבון כפי שהוסבר (עד שתישרף השכבה הדבוקה), ואם חוששים שהכלי יתקלקל, יש לנקותו ולגנוז אותו.
• שיטת מרן (השו"ע) ודעת הרמ"א: הדובר מזכיר שמרן הביא דין ליבון, ושהליבון הנדרש הוא עד שניצוצות ינצו. הרמ"א מביא דעה מקילה שאם מלבנים כלי עד שקש שנשים עליו מבחוץ נשרף, זה נחשב לליבון. אולם, הדובר מציין שדעתם היא שהליבון הוא עד שניצוצות ינצו מהדברים הדבוקים בכלי.
• ליבון קל וליבון קשה: הדובר מזכיר שיש מושגים של ליבון קל וליבון קשה (עד שקש נשרף), אך לדעתו, הליבון הנדרש הוא אחד – עד שתנשר הקליפה הדבוקה, בין אם מדובר בכלי ששימש למאכלות אסורות ובין אם מדובר בתבניות מתכת ששימשו לאפיית חמץ. במקרה של פחד מפגיעה בכלי, יש לנהוג כפי שהוסבר (ניקוי וגניזה).

ציטוטים מרכזיים:

• רבנו (מאכלות אסורות): "שהם טעונים ליבון עד שתנשר כליפתן".
• מרן (הלכות פסח): "צריכים ליבון והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות נתזין מהם".
• הדובר על הגדרת הבבלי: "עד שתנשר כליפתן כלומר אתה מפעיל את האש בכלי המתונף שלא ניקית אותו לפני כן. אש בעוצמה כל כך מרובה עד כדי כך שה אחר כך או שהקליפה יורדת מאליה, לא קליפת המתכת, אלא הכוונה הקליפה הדבוקה בה. או אם אתה מגרד, זה יורד בקלות. אש בעוצמה כזו היא הליבון."
• הדובר על הגדרת הירושלמי: "יראה שהרבה פעמים ניצוצות נת בגלל התינופת אשר נבערת השומנים אלה הניצוצות הנתזים רק מה כלומר כל השכבה השומנית שאתה רואה עוד ניצוץ ועוד ניצוץ ועוד ניצוץ עד כדי כך שאם אתה מעביר את האש על פני הדפנות כבר אין ניצוצות ניתזים פירושו של דבר קלו היסודות החיוניים שבתוך השכבה השומנית הזו והם הפכו להיות עפר ואפר במקרה כזה זהו הליבון הנדרש".
• הדובר על שיטת הרמב"ם בפסח: "אלא רבנו הביא שם דיני הגעלה, אבל לא דיני ליבון." וכן: "יכול להיות שהרמב"ם היה מסכים שאכן בשביל להכשיר אותה יש צורך עד שתנשר הקליפה. רק זה לא תנשר קליפת המתכת כמו שאמרנו אלא כמו שהסברנו שישרף כל מה כל השכבה תשרף השכבה הדבוקה בה כל אותם דברים שהם דבוקים בהם".
• הרמ"א: "ויש מקילים אם נתלבן כל כך עד שקש נשרף עליו מבחוץ".

בסך הכל, קטע השמע מציג דיון מעמיק בסוגיית הליבון, תוך ניסיון ליישב בין מקורות שונים וליישם את ההלכות למציאות ימינו. הדובר מציע פרשנות מפורטת למושגי הליבון ומדגיש את הזהירות הנדרשת בהכשרת כלים לפסח, במיוחד כלים ממתכת ששימשו לאפיית חמץ