האם יוצאים ידי חובת מצוה בכובאנה שנעשתה מקמח מצה שמורה?

1. קמח מצה שמורה מחטים שלא נאפו כלל: זהו קמח שהופק מחטים שנשמרו משעת הקצירה ועד הטחינה, וטרם נאפה למצות.
2. קמח מצה שמורה ממצות שנאפו ונכתשו: זהו הקמח הנפוץ יותר, המופק ממצות שמורות שכבר נאפו ולאחר מכן נטחנו דק.

הדיון מתמקד בשני סוגי הקמח בהקשר להכנת קובנה ולצאת ידי חובת מצה בפסח.

קובנה מקמח מצה שמורה ממצות שנאפו ונכתשו:

• היתר השימוש: הרב קובע כי מותר לאפות, לטגן ולבשל בקמח זה, ואין חשש חמץ מאחר והמצות כבר נאפו.
• ציטוט: "א' מותר לאפות מותר לתגן מותר לעשות בהם מה שרוצים ואין שום חשש של חמץ בזה כי מאחר וכבר נאפו אין עוד שום חשש חמץ בזה."
• ברכה: ברכת קובנה מקמח זה היא "בורא מיני מזונות" ולא "המוציא לחם מן הארץ", מאחר וצורת הפת המקורית השתנתה בתהליך הטחינה והבישול/אפייה. גם אם קובעים סעודה על קובנה כזו, סביר להניח שהברכה תישאר "בורא מיני מזונות" מכיוון שהמוצר הסופי התקבל באמצעות בישול (לדעת חלק מהפוסקים, גם אפייה בסיר סגור עם אדים נחשבת כבישול לעניין זה).
• ציטוט: "אם לוקחים קמח כזה ועושים ממנו כמו פיטה או כמו קבנה, ברכתו היא בורא מיני מזונות ואין ברכתו המוציא לחם מן הארץ."
• השוואה לקובנה מחמץ: הרב מזכיר מחלוקת בנוגע לברכה על קובנה רגילה (שאינה ממצה) - יש הסוברים שברכתה "בורא מיני מזונות" בגלל האדים (הזעה) בסיר הסגור ובגלל שאינה רואה פני האש, ויש הסוברים שברכתה "המוציא" כי יסודה באפייה (כמו "קובו דארעו" המוזכר בגמרא). לדעת מורו של הרב, קובנה רגילה ברכתה "בורא מיני מזונות" כיוון שצורת הפת השתנתה.

קובנה מקמח מצה שמורה מחטים שלא נאפו כלל:

• היתר השימוש: לדעת מורו של הרב, מותר להכין קובנה מקמח זה. עם זאת, יש לסייג זאת בכך שהקובנה צריכה להיות דקה, כפי שהמצה השמורה צריכה להיות דקה כדי למנוע החמצה. אין להכין פת עבה מקמח זה.
• יציאה ידי חובה בליל הסדר: מורו של הרב מציע חידוש נועז ולפיו ייתכן שאף יוצאים ידי חובת מצה שמורה באכילת קובנה דקה מקמח זה בליל הסדר. נימוקיו לכך הם:
• מאחר ואוכלים זאת בתור חובה (מצוות מצה), ייתכן שמברכים "המוציא" למרות שלא אוכלים בקביעות.
• ייתכן שאף בברכת "בורא מיני מזונות" ניתן לצאת ידי חובת מצה שמורה.
• ציטוט: "ואם כן הקובנה הזו, אומר מורי יוצאים בה ידי חובה גם בליל הסדר בטור מצת מצווה. מדוע? כי היא פת היא פת ואמנם יכול האדם לבוא לומר הרי ברכת המזונות ואנחנו בשביל מסת מצווה צריכים המוציא לחם מן הארץ. אז מורי אומר א' כיוון שאתה אוכל אותם בתור חובה אין לך קביעות יותר מזו ואם כן יכול להיות שמברכים עליה המוציא אפילו לא אכל אפילו לא אכל בקביעות אלא בגלל קבעות המצווה ושנית אומר מורי שאולי העניין של ברכת המוציא לעניין לצאת ידי חובת מצת מצווה לא מעכב אתה יכול אולי אפילו בברכת מיני מזונות לצאת לחובה בתור מצה שמורה חידוש גדול מאוד ונועז מצד מורי אבל דברי טעם."
• הוראה למעשה: למרות החידוש, הרב עצמו מסביר שלא ניתן להורות כך למעשה מכמה סיבות:
• תודעת הציבור: קובנה מזוהה עם מאפה גדול ועבה, ואם יאפשרו יציאה ידי חובה בקובנה, אנשים עלולים להכין פת עבה מקמח מצה שמורה, דבר שאסור מחשש חימוץ.
• ציטוט: "ולכן ברגע שנגיד להם אפשר לצאת דחובה בקובנה בקמח של מצה שמורה אשר עדיין לא נאפה כלל ועיקר עלולים לעשות פת עבה כזו ואסור לעשות פת עבה בשביל מצה שמורה זה דבר אחד."
• שימוש בשמן: נהוג להשתמש בשמן בהכנת קובנה כדי שלא תידבק. כמות השמן משתנה, ובכמות גדולה זה עלול להיחשב כבישול. מצה מבושלת אינה מכשירה ליציאה ידי חובה (מלבד רקיק שרוי). קשה להגדיר לנשים כמה שמן מותר להשתמש.
• ציטוט: "דבר שני, היום הנוהג הוא שבקובנה הם משתמשים בשמן... ואז אם אנחנו מדברים על כמות שמן מרובע, הרי אנחנו זולגים לבישולי... ולכן כהוראה למעשה זה דבר בלתי מעשי קשה מאוד להראות את זה למעשה ויש להימנע מלנצל את הדבר הזה."

מסקנה מעשית:

• מותר להכין קובנה מקמח מצה שמורה (משני הסוגים) לצורך אכילה בפסח, ואין בכך חשש חמץ אם הקמח הופק ממצות שנאפו.
• הברכה על קובנה מקמח מצה שמורה (משני הסוגים) היא "בורא מיני מזונות".
• לדעת הרב, אין להורות למעשה שיוצאים ידי חובת מצה שמורה באכילת קובנה מקמח מצה שלא נאפה, למרות החידוש של מורו. זאת בעיקר בגלל החשש מהכנת פת עבה והשימוש בשמן, מה שעלול לפגוע בשימור המצה ולגלוש לאיסור.
• אדם שהכין קובנה דקה מקמח מצה שמורה שלא נאפה, מותר לו לאכול זאת בפסח אם חפץ בכך, כל עוד לא עשה פת עבה מחשש חימוץ. אך אין זה תחליף למצה שמורה לצורך קיום המצווה.
• ציטוט: "אלא בהחלט יכולים לבוא ולומר שאדם אשר עשה קובנה מקמח מצה שמורה כמובן לא עווה עבוה בגלל חשש של חימוץ בהחלט זה מותר לא בשביל לצאת ידי חובת מצה שמורה אלא בשביל לאכול לאכול קובנה שכי הוא חושק בקובנה והוא רוצה בקובנה ואין שום סיבה שלא להתיר לו את הדבר הזה אם באמת הוא לא יעשה משהווא עבה אבל בשביל לצאת בחובת מצה שמורה נראה לענו דעתי שאין להורות כן."

בסיום מצוטט רבי חנינא בן עקביא, אך לא ברור הקשרו המדויק לדיו