נער שהגיע לגיל המצוות, האם מוציא את הבוגרים ידי חובת קידוש בליל שבת?

נושא מרכזי: מעמדו ההלכתי של בר מצווה שהגיע לגיל 13 ויום אחד אך טרם נבדק אם הביא שתי שערות.

השאלה המרכזית העולה היא האם ניתן לסמוך על חזקה דרבא כדי להתיר לנער בר מצווה להוציא אחרים ידי חובה בקידוש ליל שבת וברכת המזון, או לצרפו למניין, זאת בטרם נבדק באופן ודאי שהביא שתי שערות.

חזקה דרבא והמחלוקת סביבה:

• עיקרון חזקה דרבא: רבא אמר שכל שהגיע לשנותיו (בן 13 שנה ביום אחד), אנו מניחים שהביא שתי שערות כמו כל העולם. על בסיס חזקה זו, לכאורה, ניתן להחשיבו כגדול לכל דבר.
• "שכל שהגיע לשנותיו, דהיינו בן 13 שנה ביום אחד, אנו מניחים שהביא שתי שערות כמו כל העולם ואז יוצאים מדי חובה גם בלי לבדוק."
• מחלוקת הפוסקים: הפוסקים נחלקו האם ניתן לסמוך על חזקה זו בכל מקרה.
• יש שאמרו שבענייני תורה לא ניתן לסמוך על חזקה, אך בענייני דרבנן ניתן לסמוך. כדוגמה, מובא עניין חליצה (דין תורה) בו יש לבדוק את האישה והגבר ולא לסמוך על החזקה. לעומת זאת, לצירוף למניין (דרבנן), הרמ"א באור החיים (סימן נה סעיף ה) מתיר לסמוך על החזקה ולא צריך לבדוק.
• "אז היו שאמרו שבעניינים של תורה לא ניתן לסמוך. בעניינים של דרבנן ניתן לסמוך. ולכן לכדי לפתור מחליצה צריך לבדוק את האישה אם מביאה שתי שערות או לאחר 12. אבל לא לסמוך על החזקה כי החליצה היא דין תורה וכן של הגבר מ-13 שנה ביום אחד לאחר שהביא שתי שערות אבל למה דרבנן למשל אם מצטרף למניין הרי הרמה אמר באור החיים שולחן ערוך אור החיים סימן סעיף ה שכיוון שזה דרבנן מצטרף ולא צריכים לבדוק אם הביא שתי שערות"
• פרשנות "מורי" לדעת "רבנו" (הרמב"ם): "מורי" מפרש את שיטת "רבנו" בצורה מחמירה, וטוען שגם לענייני דרבנן (כגון השלמה למניין לתפילה ולפרוס על שמע) אין לסמוך על חזקה דרבא, אלא יש צורך בבדיקה וודאית שהנער הביא שתי שערות לאחר גיל 13.
• "יוצא שמורי פירש את שיטת רבנו שאין סומכין על חזקה דרבא גם לא למילי דרבנן ואם רוצים שבר מצווה ישליח ציבור או יצטרף למניין. כל אלה אפילו שהם מדרבנן צריכים להיות בטוחים שכבר הביא שתי שערות ורק לאחר מכן מצרפים אותו למניין או מזמינים אותו להשלח ציבור."

הוצאת אחרים ידי חובה בקידוש וברכת המזון על ידי בר מצווה שטרם נבדק:

• קידוש ליל שבת: "מורי" מצטט את "רבנו" (הלכות שבת פרק כט הלכה א) שמצוות קידוש השבת היא מדאורייתא, וכן חובת הנשים בקידוש היום היא כחובת האנשים. לכן, לפי שיטת "רבנו" כפי שמפרש "מורי", בר מצווה בן 13 ויום אחד שטרם נבדק לא יכול להוציא גדולים (אנשים ונשים) ידי חובת קידוש, מכיוון שאין סומכים על חזקה דרבא בענייני דאורייתא. רק אם נבדק ויודעים שהביא שתי שערות, יוכל להוציא.
• "אומר מורי בדברי רבנו בפרק 29 מלכות שבת הלכה ראשונה מצוות עשה מן התורה לקדש יום שבת בדברים אומר מורי בערה א' נראה ברור לדעת רבנו שחובת הקידוש בין בשבת בין יום טוב מדאורייתא בהבדלה מדרבנן לא ניגע כעת ברגע זה בעניין של ההבדלה אז אם כן איפה החובה היא מדאורייתא ומורי אומר שגם אנשים חובתן היא מן התורה בעמוד תרב בעמודה הימנית וחובת הנשים בקידוש היום כחובת האנשים ולכן כלומר ויכולה להוציא את האיש לחובתו אם כן איפה ברור שא כן הקטן מוציא בקידוש את הגדולים אלא אם כן הגדולים עונין אמן אחריו והוא הדין לבר מצווה בן 13 ויום אחד שטרם נבדק אם הביא שתי שערות שלפי רבנו אין סומכים על חזקה דרבה אין הגדולים יוצאים לא נשים ולא אנשים לידי חובה אלא הם כן נבדק ויודעים שהביא שתי שערות."
• ברכת המזון: "מורי" מביא את דברי "רבנו" (הלכות ברכות פרק א הלכה יא) שכל השומע ברכה ומתכוון לצאת ידי חובה - יצא, וכל העונה אמן הרי זה כמברך, בתנאי שהמברך חייב באותה ברכה. גדול החייב בברכת המזון מדאורייתא לא יכול לצאת ידי חובה משמיעה ממברך שחייב מדרבנן (קטן). אולם, אם הגדול עונה אמן אחר הקטן, יוצא ידי חובה.
• "כל השומע ברכה מן הברכות מתחילתיו עד סופה ונתכוון לצאת בידי חובתו יצא אף על פי שלא ענה עמן וכל העונה עמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייו באותה ברכה היה מברך חייו מדברי סופרים ועונה חייו מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה אמן."
• לגבי בר מצווה שטרם נבדק, ברכת המזון היא מדאורייתא עבור גדולים. לכן, לכתחילה, גדול לא יכול לצאת ידי חובה מברכת המזון של בר מצווה שטרם נבדק, משום שלא ברור אם הוא חייב מדאורייתא או מדרבנן.
• אולם, "מורי" מציין שאם הגדול עונה אמן אחר ברכת המזון של הנער, לא יהיה גרוע מקטן המוציא גדול ידי חובה על ידי עניית אמן.
• "מורי" מביא עוד מדברי "רבנו" (הלכות ברכות פרק ה הלכה טז) שבמצב שאכלו ולא שבעו (חיוב דרבנן), קטן יכול להוציא גדול ידי חובה. אך אם אכל ושבע (חיוב דאורייתא), קטן לא יכול להוציא גדול. עם זאת, "מורי" מדגיש שאם האב עונה אמן אחר בנו הקטן המברך, האב יוצא ידי חובה.
• מכאן מסיק "מורי" שלגבי ברכת המזון, למרות שהיא דאורייתא ואין לסמוך על חזקה דרבא לפי שיטת "רבנו", אם הגדולים עונים אמן אחרי בר מצווה שטרם נבדק, הם יוצאים ידי חובה, בדומה ליציאה ידי חובה מקטן על ידי עניית אמן.

צירוף למניין:

• כפי שצוין לעיל, לדעת רוב הפוסקים, לצורך צירוף למניין (שהוא דרבנן), ניתן לסמוך על חזקה דרבא ואין צורך לבדוק אם הנער הביא שתי שערות.
• אולם, לפי פרשנותו המחמירה של "מורי" לדעת "רבנו", גם לעניין צירוף למניין יש צורך בבדיקה וודאית שהנער הביא שתי שערות.
• "משמע דאף למלבנן כגון להשלים למניין לתפילה ולפרוס על שמע לא סג הגיע לשנים לחוד אלא דווקא בהביא שתי שערות ודאי"

לסיכום:

הקלטת מציגה מחלוקת הלכתית בנוגע למעמדו של נער בר מצווה שהגיע לגיל 13 ויום אחד אך טרם נבדק סימן בגרותו (הבאת שתי שערות). רוב הפוסקים מקלים וסומכים על "חזקה דרבא" לענייני דרבנן כגון צירוף למניין. אולם, לגבי ענייני דאורייתא כגון קידוש וברכת המזון, הדעות חלוקות יותר, ובפרט "מורי" מציג פרשנות מחמירה לדעת "רבנו", לפיה אין לסמוך על החזקה גם בענייני דרבנן. עם זאת, לגבי ברכת המזון, גם לשיטה המחמירה, עניית אמן על ידי הגדולים עשויה להתיר להם לצאת ידי חובה מברכת הנער. בנוגע לקידוש, נראה שהשיטה המחמירה דורשת בדיקה וודאית כדי שהנער יוכל להוציא אחרים ידי חובה