המותר בשבת להשתמש במגבונים לחים?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות מהמקור "הטקסט שהודבק" בנושא השימוש במגבונים בשבת

מסמך זה מסכם את הדיון ההלכתי המובא במקור בנוגע לשימוש במגבונים לחים ביום שבת. הדיון מתמקד בשאלה האם שימוש זה כרוך באיסור "סחיטה" (סוחט), שהוא אחת ממלאכות שבת האסורות.

השאלה המרכזית: האם מותר להשתמש במגבונים לחים ביום שבת לקינוח תינוקות ומבוגרים?

תמצית התשובה לפי הרב המובא בטקסט:

• עבור תינוקות: מותר להשתמש במגבונים לחים לקינוח תינוקות.
• עבור מבוגרים: נראה שיש מקום להתיר שימוש במגבונים גם למבוגרים.

הנימוקים להיתר (המתבססים על הבנת איסור סחיטה):

הטקסט מנתח את איסור "סוחט" ומבחין בין שני סוגים:

1. סחיטה כתולדה של "דש" (דישה) ו"מפרק" (פירוק): איסור זה מתייחס להוצאת נוזל ממקורו הטבעי בו הוא אגור, כמו סחיטת ענבים ליין או זיתים לשמן, וחליבת חלב מהעטין. פעולות אלו נחשבות כ"פירוק" הנוזל ממאגרו הטבעי והן אסורות מהתורה. "התורה לא עשרה סחיתה. התורה עסרה דישה ופרוק. כגון, אם לוקחים ענבים וסוחטים אותם, אזי הנוזל האגור בתוכם מתפרק. מוציאים אותו מתוך הקליפה שלו כי הוא אגור שם. וזה נקרא מפרק... וכן אצל חלב. החלב אגור בעתי והחליבה ביום שבת היא תולדה של מפרק, תולדה של דש."
2. סחיטה כתולדה של "מלבן" (כיבוס): סחיטת בגד ספוג במים ביום שבת אסורה לא משום "דש" או "מפרק" אלא משום מלאכת "מלבן", כיוון שזו דרך לנקות ולכבס את הבגד. "אם יש לנו בגד שנשרה במים, עכשיו הוא ספוג במים ואנו שחטים אותו ביום שבת. אין דרך סחיתה של בגדים בשביל לפרק נוזל שעגור בתוכם, אלא בשביל ללבן, בשביל לכבש. וזהו אב מלאכה בפני עצמו, מלבן."

יישום הניתוח על מגבונים:

• מגבונים אינם קשורים להוצאת נוזל ממקורו הטבעי ("אין גידולו מגידולי קרקע ולא מעולם החי"). לכן, שימוש בהם לא נופל תחת איסור "דש" ו"מפרק".
• בנוגע לאיסור "מלבן", הטקסט מצביע על כך שבשימוש במגבון לקינוח, הנייר מתפרק מיד והנוזל אינו נסחט באופן מרוכז לשם ניקוי הבגד. "כל דבר אשר לא שייך בו גדר של כיבוס כגון נייר הספוק בנוזל אשר הוא מיד מתפרק עם קנוחו או מושלח ייתכן שבחיי גבנה לא גזרו בכלל שהרמור לא שייך גזירה שמה יחבס שמה ילבן."

דעת הרב עובדיה יוסף (כפי שמובאת בטקסט):

הרב עובדיה יוסף מצמצם את ההיתר ומעמיד אותו על איסור דרבנן בלבד. הוא טוען שהנוזל היוצא מהמגבון הוא מועט ("פחות מגרוגרת"), ולכן האיסור הוא דרבנן. בנוסף, הוא מתיר שימוש במגבונים רק לתינוקות, שצרכיהם נחשבים כצרכים בריאותיים של חולה שאין בו סכנה. "הרב הודר יוסף מצמצם את ההיתר ואומר שהמגווים האלה ה יוצא מהם מעט וזה האיסור הוא איננו כשיעור אלא פחות מגרוגרת ואז זה איסור מדרבנן כמו כן הוא אומר שבאמת אין דישה ופריקה בדבר שאין גדולו מן הארץ ולכן האיסור הוא דרבנן אבל למרות הכל הוא מעמיד את זה על איסור דרבנן ורק לתינוקות שצורכיהם השוטפים הם ברמה של ריפוי חולה רגיל לא חולה שאין בו סכנה שיש בו סכנה אלא חולה שאין בו סכנה."

דעת הרב משה פיינשטיין (כפי שמובאת בטקסט):

לפי הרב משה פיינשטיין ("אגרות משה"), נראה שאין במגבונים כלל איסור סחיטה או ליבון, כיוון שהם מתפרקים ואינם נחשבים כ"ספוג". "נראים הדברים שלפי הרב אגרות משה הרב משה פיינשטיין אור החיים חלק ב סימן ע שהוא בכלל אומר שהנרות האלה שהם ספוגים אין בהם גדר של שחיטה כלל ולא ליבון. אין בהם גדר של ספיגה. זה לא נקרא ספוג, לא כלום, כי הם מתפרקים." מכאן משתמעת אפשרות להתיר שימוש גם למבוגרים.

סיכום והמלצות (מתוך הטקסט):

• השימוש במגבונים לקינוח תינוקות מותר לכל הדעות.
• עבור מבוגרים, נראה שיש על מי לסמוך להתיר, במיוחד במקרים של צורך גדול כמו חולים או מבוגרים סיעודיים. אפילו עבור מבוגרים בריאים, יש דעה (הרב פיינשטיין) המתירה. "כך יוצא איפה שנוכל לסכם ולומר השימוש במגבונים בשביל קינוח התינוקות מותר בהדע. בשביל בוגרים נראה שמי שנזקק לזה משום שהוא מאוד זקוק לכך... בוודאי אלה כיוון שהם חולים אז מותר להם אבל אפילו לבוגר שאיננו חולה נראה שיש לו על מי לסמוך."

נקודה חשובה נוספת: הטקסט מזכיר דיון בהלכה לגבי סחיטת ספוג או בד ספוג בנוזל כדי להציל את הנוזל (יין שנשפך). במקרה זה, האיסור אינו מדין "דש ומפרק" אלא גזירה שמא יכבס ("גזרה משום מלבן"). הטקסט מצביע על כך שמכיוון שבמגבון אין כוונה לכבס, ייתכן שגם גזירה זו לא חלה.

לסיכום, הדיון ההלכתי סביב השימוש במגבונים בשבת מתמקד בהגדרת איסור "סוחט" ובשאלה האם פעולת השימוש במגבון נכנסת לגדר איסור זה או לגזרותיו. הדעות המובאות במקור נוטות להקל, במיוחד עבור תינוקות ובמצבי צורך.