היש לברך על מצוות עשיית מעקה?

תדריך בנושא יין של גויים על פי מקורות הלכתיים

תאריך: 16 במאי 2024

מאת: מודל שפה של גוגל

נושא: דיון הלכתי בשאלת יין שנוצר או ניתן על ידי גוי, בדגש על הבחנה בין מוסלמים לנוצרים.

מקור: קטעים מתוך טקסט בעברית ("הטקסט שהודבק").

מבוא:

המסמך הנוכחי מסכם את הדיון ההלכתי העולה מתוך הקטעים המצורפים בנוגע לשימוש ביין שנוצר או ניתן כמתנה על ידי גוי. הדיון מתמקד בשאלה האם מותר ליהודי לשתות יין זה או ליהנות ממנו בדרך אחרת, תוך הבחנה חשובה בין גוי שאינו עובד עבודה זרה (כגון מוסלמי) לבין גוי עובד עבודה זרה (כגון נוצרי).

נקודות עיקריות וציטוטים:

1. השאלה המקורית: הדיון נפתח בשאלה מעשית של יהודי שקיבל מחבית יין במתנה מעובדו המוסלמי ושואל מה עליו לעשות עם היין. השואל מניח שהסיפור אמיתי והיין לא נגנב.
2. איסור שתייה והיתר הנאה: על פי ההלכה, יהודי אסור בשתיית יין שנוצר על ידי גוי, גם אם הגוי אינו עובד עבודה זרה (כמו מוסלמי). עם זאת, מותר ליהודי ליהנות מיין זה בדרך אחרת, כגון מכירתו לגוי שאינו יהודי (לא מוסלמי ולא נוצרי כמתנה).

• "הרי שהיהודי אסור לו לשתות מהיין הזה והוא רשאי להנות ממנו ומה זה להנות ממנו? למכור אותו למכור אותו ליהודי בוודאי שלא. למכור אותו למוסלמי זה לא מעשי למכור אותו לגוי עובד עבודה זרה אפשרי אבל רק למכור ולא לתת מתנה כי לגוי שעובד עבודה זרה כמו נוצרי אסור לתת מתנה בבחינת לא תחונם לא תתן להם חן לא תיתן להם בחינם זה זוהי הכראה."

1. הבחנה בין מוסלמים לנוצרים: הרמב"ם (רבי משה בן מימון) קובע הבחנה משמעותית בין מוסלמים לנוצרים בנוגע לדין עובד עבודה זרה.

• "אומר רבנו בהלכה בפרק 11 מהלכות מאכלות אסורות פרק הלחזן גר תושב והוא שקיבל עליו שבע מצוות בני נוח שבע מצוות כמו שבארנו יינם אסור בשתייה ומותר בהניה ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין וכן כל גוי שאינו עובד עבודה זרה כגון אלו הישמעאלים יינם אסור בשתייה ומותר בהניה וכן הורו כל הגאונים וכן הרו כל הגאונים אבל הנוצרים עובדי עבודה זרה הן וסתם יינם אסור בהניה ובכן הרמבם קבע בצורה מאוד מאוד מעניינת ונועזת לנוצרים יש דין עובדי עבודה זרה בגלל השילוש אמונת השילוש שלהם ואילו למוסלמים אין דין של עובדי עבודה זרה בגלל אמונת היחוד והשם."
• לפי הרמב"ם, יין של מוסלמי אסור בשתייה אך מותר בהנאה, בעוד שיין של נוצרי אסור גם בהנאה.

1. דעות נוספות בשולחן ערוך: השולחן ערוך (רבי יוסף קארו) מביא דעות שונות בנוגע ליין של גוי שאינו עובד אלילים. יש הסוברים שאם האיסור על יין יהודי הוא רק בגלל נגיעת גוי עובד אלילים, הרי שאם גוי שאינו עובד עבודה זרה נגע ביין שלא בכוונה, היין מותר גם בשתייה. עם זאת, מוסכם שאם הגוי המוסלמי הוא שעשה את היין, הוא אסור בשתייה ומותר בהנאה.

• "ובסעיף ז'ן אומר מרן יש מי שאומר שכל מקום שאמרו ביין שלנו שהוא מותר בהנאה ואסור בשתייה מפני צד נגיעה שנגע בו הגוי כשהיה הגוי עובד אלילים אבל אם היה איסורו בגלל גוי שאינו עובד עבודה זרה שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שתיפח על פי החבית הרי זה מותר בשתייה וכן כל כצא בזה מרן אומר דעתי יש אומרים שאם עובד מוסלמי עובד ביתו של היהודי ונגע בלי כוונה ביין שהיהודי עושה שאותו יין לא נאסר גם לא בשתייה ודאי לא בהנאה אלא גם לא בשתייה זו ידע שאומרים אבל על כל פנים מוסכם שאם הגוי הוא שעשה את היין, הגוי המוסלמי, הרי לפי הכראת הגאונים והכראת רבנו והכראת מרן, היין הזה אסור בשתייה ומותר בהנאה."

1. הבדלים בין יהדות המזרח לאשכנז: הטקסט מצביע על הבדלים בהשקפה ההלכתית בין יהדות המזרח (שקיבלה את פסיקת הרמב"ם) לבין יהדות אשכנז. יהודי אשכנז, שחיו בקרב נוצרים וניהלו איתם מסחר ביינות, נטו להקל יותר בדין הנוצרים ולראותם כ"תינוקות שנשבו" שאינם מבינים בעבודה זרה, ולכן התירו לפחות הנאה מיין שלהם (אם לא שתייה).
2. הסבר הרמב"ם להיתר הנאה מיין מוסלמי: הרמב"ם מסביר את ההיתר ליהנות מיין של מוסלמי למרות שהוא אסור בשתייה בכך שהמוסלמים אינם עובדי עבודה זרה כלל ומייחדים את שם השם ייחוד אמיתי. זאת למרות שהיו בעבר עובדי עבודה זרה ובקרבם ישנם "הבלים" אחרים. הרמב"ם אף מתייחס לטענות השקר של המוסלמים כלפי היהודים (כאילו הם משלשים), אך מדגיש שאסור ליהודים להשיב להם בטענות שקר דומות ולהגדירם כעובדי עבודה זרה בשל כך.

• "אומר רבנו בתשובה סימן תמח מהדורת בלאו אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה על כלל. אוכבר נחרטה מפיהם ומליבם והם מי יחדים לאל תעלי ייחוד כראוי ייחוד שאין בו דופי... כלומר, הרמב"ם עמד בפני עמדה של חכמי ישראל אשר קבעה. הרי המוסלמים שהיו פעם מעובדי עבודה זרה ועכשיו הם יחדי השם פתאום קמה גולם על יוצרו והם אומרים עלינו, מעלילים עלינו אנחנו היהודים שאנחנו משלשים כמו הנוצרים... המוסלמים אשר הם עוינים אותנו, אמרו הנה אתם משלשים. אתם משלשים אומר הרמב"ם המוסלמים שקרנים לא אני קבעתי. דוד המלך כבר אמר אשר לשונם דיבר שקר. זה חלק מהתרבות שלהם."
• "וכך אלו המשתחווים כנגדו היום אין לבם אלא לשמיים וכבר פירשו רבותינו זכרון ברכה שאם השתחווה אדם לבית עבודה זרה וסבור שהוא בית הכנסת הרי ליבו מסו לשמיים כלומר נטאל לעצמנו שאדם עבר יד כנסייה ודי ונכנס ואומר ואני ברור חסדך אבוא ביתך וכתקידה האם ואחר כך אומרים מה אתה עושה זה כנסייה זה בית עבודה זרה אומר חשבתי זה בית כנסת לא ידעתי אז אומר הרמבם שאם השתחווה האדם לבית עבודה זרה וסבור שהוא בית הכנסת הרי לבוא מסול השמיים וכן אלו ישמעאלים היום כולם תנשים נחרטה עבודה זרה מפיהם ותעותם ופשוטם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושע רשעי ישראל."
• הרמב"ם מציין שהמוסלמים אומנם מקיימים מנהגים שבעבר היו קשורים לעבודה זרה (כגון השלכת אבנים במכה), אך כיום הם עושים זאת לשם שמיים או כזכר למנהגים קדומים, ולא מתוך אמונה בעבודה זרה.

מסקנות:

הטקסט מציג דיון הלכתי מפורט בשאלת השימוש ביין של גויים. עולה ממנו הבחנה ברורה בין יין של מוסלמי, שאסור בשתייה אך מותר בהנאה (כגון מכירה), לבין יין של נוצרי, שאסור על פי הרמב"ם גם בהנאה בשל מעמדם כעובדי עבודה זרה. הרמב"ם מסביר את ההיתר ליהנות מיין מוסלמי בכך שהם מייחדים את שם השם ואינם עובדי עבודה זרה כיום, למרות טענות השקר שלהם כלפי היהודים. השולחן ערוך מביא דעות נוספות, אך העיקרון שאסור לשתות יין שנעשה על ידי גוי (גם מוסלמי) נותר בעינו.

השלכות מעשיות (על בסיס הטקסט):

• ליהודי אסור לשתות את היין שקיבל במתנה מעובדו המוסלמי.
• מותר ליהודי למכור את היין לגוי שאינו יהודי (עדיף נוצרי מאשר מוסלמי, אם כי מכירה למוסלמי אינה מעשית על פי הטקסט).
• אסור לתת את היין במתנה לנוצרי.

הערות:

• מסמך זה מבוסס אך ורק על הקטעים המצורפים ואינו מהווה פסיקה הלכתית מוסמכת.
• ייתכנו דעות הלכתיות נוספות בנושא שלא הוזכרו בטקסט.
• יש להתייעץ עם רב מוסמך לצורך קבלת הנחיות הלכתיות מעשיות.