חתיכות בשר גדולות שנמלחו ונתבלו בתבלינין, האם נאסרו למקפידים על הכשרת בשר בחליטה ?

שאל חברנו רבי הדר צברי את השאלה הבאה. הוא אומר שנמכר בשוק בשר מוכשר לפי שיטתם ומטובלן. דהיינו חתיכות גדולות של בשר שלפי שיטתם כבר מלחו אותם כדי להוציא דמם לפי שיטתם ולאחר מכן מתבלנים אותם. והלקוחות קונים את הבשרים האלה כשהם כבר מתובלנים ומטבע הדברים יש בבשרים המטובלנים האלה נשארים הרבה זמן כשהם מטובלנים עד שהלקוח עושה בהם מה שהוא עושה בהם בשימוש שהוא חפץ בהם ואז הוא שואל מאחר ואנחנו מקפידים על חליטה ומאחר או לפי שיטתנו הכשרת חתיכה גדולה איננה אפקטיבית. כלומר מליחת חתיכת בשר גדולה איננה אפקטיבית כדי להוציא את הדם. ואנחנו מורים ובאים לקחת בשרים כאלה שכבר נמלכו כחתיכות גדולות. שאם אדם משלנו רוצה להשתמש בהם לבישול, אם יחתוך אותם חתיכות קטנות וימלח אותם אותם אמרנו שהמליחה הזו כבר לא תהיה טובה כי אמנם היא מוציאה דם מהצד החתוך אבל היא מבליאה דם מהצד הבלתי חתוך שכבר שם פלט את דמו ואז הבשר הזה בולע דמו מהכיוון מהכיוון שכבר פסק מלהפליט ואנחנו מקבלים בשר שהוא בלוע דמים לא תקין לא כשר ולכן אנחנו מורים ובאים שחתיכות בשר גדולות כאלה אחד מהשתיים או שאנחנו מסוגלים לחלוט חתיכות גדולות בדבדים גדולים אבל חליטה אפקטיבית או שאנחנו נחתוך את הבשר הזה חתיכות קטנות נעבבו באור אם אנחנו מעוניינים באותם חתיכות לבישול נעבבו באור ואחר כך נבשל או שאנחנו נשתמש בו בתור צרייה כך אנחנו מורים מובאים ואז הוא שואל מאחר אותו בשר שהוכשר כחתיכות גדולות שלא לפי שיטתנו אלא לפי שיטתם הוא מתובלן אחרי הכשרה והתבלינים נשארים בו הרבה זמן עד שהלקוח עושה בו מה שהוא עושה בו תשמו שהוא עושה בו השאלה היא האם צלייה או חליטה עוד אפקטיבים בבשר כזה או לא כי אולי מחמת החריפות של התבלינים הבשר הזה נתבשל בדמו כי הרי לשיטת רבנו המלח לא מוציא את כל הדם ואז אולי הוא כבר מתבשל בדמו וכבר אין אין הבשר הזה כשר בשבילנו גם לא על ידי צליעה וגם לא על ידי חליטה מה הדין במקרה כזה תשובתנו מותר לחתוך את הבשר הזה לחתיכות ולהבבו באור או לצלוותו כפי שאמרנו למרות שהוא מטובלם כיוצא בדבר יכול הוא לחלוט אותו חתיכה אם בקי איך לחלוט חתיכה גדולה חליטה של ממש והעובדה שהבשר הזה מטובלן איננה גורעת מן הבשר הזה ממצבו כאילו לא היה מטובלן אין לומר שהתבלין הזה יצר מצב שהבשר נתבשל בדמו או נכבש בדמו בגלל הטעמים הבאים. אם אדם לא יצא ותוענים שנכבש בדמו, נתבשל בדמו, הרי יש לנו כלל גדול, מוסכם, דם האיברים שלו פרש, הרי הוא מותר. אז מה אכפת לי שהוא התבשל בדמו? אלא מה? אתה יראה שמה, זו דם במהלך הזמן. ומאחר ויש תבלין על הבשר חזר ובלע מדם שכבר פירש ונתבשל בדם הזה מה שעוסר את את הבשר הזה על כך אנו אומרים אכן כן מחלוקת היא בין שמואל ובין רבי יוחנן אם כבוש כמבושל או לא ששמואל בדעה שכבוש כמבושל ואילו רבי יוחנן אומר כבוש אינו כמבושל שהרבה פוסקים פסקו כשמואל שכבוש כמבושל אבל מורי בדעה שרבנו פסק כמו רבי יוחנן שאין כבוש כמבושל שהרי רבנו בפרק טו מהלכות מאכלות אסורות הלכה לד כתב בשר נבלה מליח שנבלה שנבלה לאמו בשר שחוטה הרי זה נאסר מפני שתמצית הנבלה נבלעת בגוף בשר השחוטה ואי אפשר לעמוד כאן לא על הטעם ולא על השיעור וכן בשר דג טמא מליח שנבלל אמו דג תפל טהור מפני צירו. אבל אם היה המליח טהור והתפל דג טמא, לא נאסר המליח. כי יש לנו עיקרון שהתפל בולע מן המליח, לא הפוך. והועיל והמליח הוא הטהור והתפל הוא הדג הטמא. אז התפל פולע מהמליח הצהור שיבלה. אבל הדג המליח הצהור טהור לא בולע מן התפל ולכן הדג הטמא הטהור המליח היה ונשאר טהור דג טמא שכבשו עם דג טהור וכבישה זה לא סתם במים אלא במים הם תבלינים דג טמא שכבר שואם דג טהור נשים לב מה היה צריך רבנו לומר שעד הגטהור נאסר כי אם הוא פוסק שכבוש כמבושל הרי הוא שם את הדג הטמא והדג הטהור במ כבשים מים עם תבלינים ואלה חריפים אז ואם כבוש כבוש על הדג הטהור בולמה דג הטמא ואסור מה רבנו אומר ציר הכל אסור רק הציר אלא אם כן היה טמא 1 200 לטהור הציר אסור מה מה עם גופו של דג הטהור מותר הציר שיוצא מזה ומזה מתערבב והוא נאסר זה ברור זה ציר תמ זהיר טהור והם מתערבבים כי זה משהו נוזלי אבל הדג עצמו הטהור היה ונשאר טהור ומותר כי קבו שאינו כמבושל כפי שמורי אומר שם בערה לט ובצדק הנה אנו מוצאים גם כן בהלכות תרומות פרק טו הלכה ט נאמר כך לפני כן הלכה ח ומפני מה או א סליחה עדשים שנתבשלו ואחר כך השליך לתוכן בצל יבש. אם היה שלם הרי זה מותר ואם היה מחותך ונותן טעם ואם בשל הבטל עם העדשים בין שלם בין מחותך בנותן טעם הוא שאר כל התבשיל בין שהשליך הבצל אחר שנתבשל בין שבשלו עם התבשיל בין שלם בן מחותך משערין אותו בנותן טעם ומפני מה בצל שלם לתוך עדשים שנתבשלו אין משערין אותו מפני שאינו שואב מהן שהרי הוא שלם ולא פולט לתוכן שכבר נתבשלו ואם היו בצלים רבים הרי אין כמחותך וכן אם נטלה פתמתו או קליפתו החיצונה או שהיה לך הרי הוא כמחותך והכפלות בין לך בין יבש בין שלם בין מחותך ונותן טעם. כלומר, מדובר כאן במקרה שלקח תרומה ושם אותה עם חולין, עדשים ובצל. אז אם העדשים כבר נתבשלו ואחר כך הוא שם בצל, אבל הוא שלם, אין בו בבצל התרומה כשהוא שלם כדי לפלוט או להבליע בעדשים שכבר נתבשלו. ולכן הוא לא עוסר אותם. אבל אם היה חתוך אז הוא פולט טעם של תרומה הוא מבליע בעדשים. אבל הכובש ירך של חולין עם ירך של תרומה. הרי זה מותר לזרים. כלומר לקחנו ירקות חולין ולקחנו ירקות של תרומה וכבשנו אותם עם מים מטובלנים שאז זה נקרא כבישה. כי מים לבד אומר מורי זה לא כבישה אלא מים מטובלנים. זה נקרא כבישה. הרי זה מותר לזרים. למה? כי כבוש אינו כמבואל. מה אומר דרך אמונה? דרך אמונה כיוון שהוא אמון על שיטת הפוסקים שכבוש כמובשל אז הוא אומר בהערה עין אז הוא אומר את הדברים האלה שבתרומה אף על גב דקימלן כבוש כבוש צריך לומר זה בתרומה הקלו אבל אינו נכון מדוע? כי רבנו סובר שכבוש אינו כמבושל לא שבתרומה היא כלו גם בתרומה וגם במאכלות אסורות. רבנו פסק כמו רבי חנן שאין כבוש כמבושל. ולכן כאמור אם ניקח את הבשר שלדידנו עדיין לא מוכשר כי רק מלחו אותו ועדיין לא חלטו אותו או לא צלו אותו ויש בו עדיין דם. ואם כן אם הוא ימשיך לפלוט דם הרי אם אנחנו מבשלים אותו עם דמו הוא יעשר. אם אנו כובשים אותו עם דמו לפי רבנו כבושנו מבושל והבשר יהיה מותר ולכן העובדה שהוא מטובלן והוא עם הדמים לא עסרת אותו שוטף אותו מן הדמים שעליו חולתו אם יודע לחלוות אותו או חותכו ומהבבו או צולהו הכל לפי רצונו נכון מצאנו בהלכות תרומות באותו פרק טו מצאנו בהלכה ה ביצה שנתבלה בטבלין של תרומה אפילו חלמון שלה אסור מפני שהוא בולע אומר מורי לא מדובר כפי שהרשבא אומר בבצה עם קליפתה ותבל אותה בטבלים של תרומה ואז הטבלין של תרומה חודר דרך הקליפה וחודר אל הבצע עוסר את הבצה ועושה אותה לתרומה לא עם קליפה מושלמת אין דבר כזה אלא ב צה שהיא כבר נתבשלה פצ קשה בלי קליפתה והיא עכשיו צוננת אבל היא בלי קליפתה ותיבל אותה עם תבליני תרומה עכשיו בא לו אורח ישראל או לוי והוא רוצה לכבד אותו בביצה הזו אומרים לו סטופ אף על פי שהוצאת ושתפת את התבלינים כבר התבליני תרומה בגלל חריפותם נבלעו בביצה לא רק בחלב אלא אפילו בחלמון שהוא פנימי. כי בגלל חריפותו הוא חודר. לא בגלל כבישותו אלא בגלל חריפותו הוא חודר. ומדובר שהמרכיב הייסורי בשביל הלוי וישראל זה התרומה. הוא המרכיבורי. כי לוי וישראל אסור לאכול תרומה. אז אם אתה לוקח ביצה ומטבלן אותה בתרומה היא נאסרת. אבל אם אתה לוקח שתי ביצים איך קוראים? אם אתה לוקח שני שני סוגי ירקות, ירק תרומה וירק חולין ולקחת תבלינים עם מים וכבשת את שני הירקות האלה אתה לא עוסר את הירק שאין לנו תרומה בגלל הכבישה עם התבלינים כי כבוש אינו מבושל אם ה איך קוראים אם התבלין חודר לתוך ירק שאין לו תרומה זה כבר שאלה אחרת כי יכול להיות שהמתה את התבליין חודר רק שהוא עדיין ברוב עוצמתו ולא במים מטובלנים שאז רק מים ואז הם פועלים רק מכוח כבישה מכוח הזמן והחריפות המצטברים אבל אם אתה רק תתבלן קצת עדיין לא יחדור כי אצל ביצה מתבלן קצת הוא יחדור אבל אצל כבישה צריך להיות כדין הנכבשים מעת לעת ואז יהיה לזה דין של כבישה לסיכום אין ללמוד מההלכה זו שבצה שנתבלה שכאילו יש בזה דין של כבוש כבושל, לא כי מדובר שהתבלין הוא אסור והוא חודר חדירה לתוך הביצה ולכן הביצה נאסרה ללוי ולישראל אבל י תרומה וירק חולין שנכבשו במים טובלנים הירק החולין היה ונשאר כשר ולכן אם אנו חוזרים חזרה אל הבשר שהוא הוכשר לפי שיטתם ותובלן בעל הכוח הרמבמי והוא בדילמה הוא רואה שזו דם לפי דבר לפי רבנו זה דם זה לא כמו הראש שזה מוהל זה דם ועכשיו יוצא שהבשר הזה כאילו נכבש בדמו כי הדם הזה יחד עם עם תבלינים כבוש אינוק מבושל ויכול לשטוף את אותו בשר לחלוט אותו מ יודע לחלוט חתיכה כזו או לחתוך אותו להבבו באור או לסותו הכל לפי בקשתו רבי חניה בגש