הישנה חובה להפריש תרומות ומעשרות מתמד שהופק משמרי יין?

Q: מדוע אין צורך להפריש תרומה על התמד שנוצר מהשמרים?

כאשר מפרישים תרומה על היין αρχικός, הכוונה היא על כל מהותו, כולל מה שעתיד להתפתח ממנו, כמו התמצית היינית החבויה בשמרים. לכן, אין צורך להפריש תרומה נוספת על התמד. לעומת זאת, מעשר צריך להיות במידה מדויקת, ולכן על התוספת היינית בתמד יש להפריש מעשר ממקור אחר.

הרה"ג רצון ערוסי

באילו נסיבות תשתנה ברכת התמד מ"בורא פרי הגפן" ל"שהכל"?

איזהו תמד הנחשב כטבל ומה הסיבה להבדל בדין הפרשת תרומה להפרשת מעשרות מהתמד?

האם ניתן להפריש מעשר מן שמרי היין על התמד או על השיכר (עראק) שהופק מהן?

תגיות

הלכות ברכות

תרומות ומעשרות

04/10/10 כ"ו תשרי התשע"א

המקור עוסק בשאלה הלכתית בנוגע לשאריות תהליך ייצור היין, השמרים והקליפות, ובפרט האם ניתן להפריש מהם תרומות ומעשרות על היין הנוצר. הטקסט מבהיר כי השמרים עצמם נחשבים פסולת ואינם חייבים במעשר, אולם אם לאחר השרייתם במים נוצר נוזל בעל טעם וצבע של יין ביחס של לפחות שליש, התוספת החדשה הזו של היין חייבת במעשר ממקור אחר, אך לא בתרומה. הדיון מתייחס גם לדיני ברכות הנוגעים לנוזל זה ולמעמדם של השמרים בהקשר של טומאת אוכלין, מתוך מסקנה שהשמרים עצמם אינם מוגדרים כאוכל

קובץ שמע - מלא

מסמך תדרוך: סוגיית תרומות ומעשרות בשמרים לאחר הפקת יין

מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (דיון הלכתי בנושא שמרים לאחר הפקת יין)

תאריך: 25 במאי 2024

נושא מרכזי: האם מותר להפריש תרומות ומעשרות משמרים שנותרו לאחר הפקת יין, או מהיין הנוסף המופק מהשריית שמרים במים? מה דין הברכה על הנוזל המופק משמרים?

עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:

השאלה המרכזית: האם אדם רשאי להפריש תרומות ומעשרות מהשמרים (ה"כסלה" התמנית, "שערית הענבים הנדרכות והקליפות") בזמן שתהליך תסיסת היין בעיצומו, או מהיין הנוסף שנוצר מהשריית השמרים במים ("תמד")?
התשובה הראשונית: לא, אין רשות להפריש תרומות ומעשרות מהשמרים על היין.
הסבר ורקע הלכתי:
לאחר הפקת היין, נהגו לקחת את השמרים, להוסיף להם מים, ולנסות להפיק מהם תמצית יינית נוספת, שהייתה נקראת "תמד".
במשנה במסכת מעשרות (פרק ה', הלכה ז') ובמסכת חולין (פרק א', הלכה ו') דנים בדינו של התמד.
במסכת מעשרות מובא: "המתמד ונתן מים ומד ומצא כדי מידתו פטור. רבי יהודה מחייב, מצא יותר על מידתו, מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון." כלומר, אם כמות הנוזל שהתקבלה לאחר השריית השמרים במים לא עלתה על כמות המים שהוספה, אין חובת מעשר. אם עלתה, יש חובה להפריש מעשר מנכס אחר לפי היחס.
בנוגע לברכה על הנוזל המופק מהשמרים, נפסק בשם רבנו (כנראה הרמב"ם) בהלכות ברכות (פרק ח', הלכה ח'-ט'): אם הוסיף שלושה חלקים מים לשמרים ויצאו ארבעה חלקים נוזל, מברך "בורא פרי הגפן" כי זה נחשב "יין מזוג". אם יצא פחות מארבעה חלקים (למשל שלושה וחצי), מברך "שהכל נהיה בדברו" אף על פי שיש טעם יין, כי זה נחשב "מים בטעם של יין".
דין תרומות ומעשרות על התמד:
הרמב"ם בהלכות מעשרות (פרק ב', הלכה ז') קובע שאם אדם השרה שמרים במים (שלושה חלקים) ויצאו ארבעה חלקים נוזל, הוא מוציא מעשר על התוספת הזו ממקום אחר, אך אינו מפריש תרומה. הטעם לכך הוא שכאשר הפריש תרומה על היין המקורי, דעתו הייתה על הכל, כולל הפוטנציאל הקיים בשמרים.
אם יצא פחות מארבעה חלקים נוזל, אף על פי שיש טעם יין, פטור מתרומות ומעשרות.
הסוגיה בתלמוד ופרשנות הרמב"ן ורבי עקיבא איגר:
הסוגיה הדנה בדיני מעשרות, ברכות וטומאת אוכלים בהקשר זה נמצאת בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא (דף צו עמוד ב' ודף צז עמוד א').
הרמב"ן ורבי עקיבא איגר (בפירושו על משניות מעשרות) מסבירים שמדובר ביין שכבר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, ולכן היין כשר. הבעיה מתעוררת לגבי היין הנוסף המופק מהשמרים.
לדעתם, השמרים עצמם אינם נחשבים "טבל" (מאכל שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות), כיוון שהם בגדר פסולת. אך היין החדש שיוצא מהם טעון מעשרות (אך לא תרומה, כאמור לעיל).
ההבדל בין תרומה למעשר: תרומה ניתנת אפילו על דבר מועט ("אפילו חיטה אחת פותרת את הכרי") וכוללת את הכל "במשהו", בעוד שמעשר ראשון חייב להיות בשיעור מסוים ("במידה"). לכן, כאשר מפרישים תרומה על היין המקורי, הדעת כוללת גם את הפוטנציאל הקיים בשמרים.
דין שמרים עצמם:
השמרים כשלעצמם, לפני שהופקה מהם תמצית יינית נוספת, נחשבים לפסולת ואינם טבל.
הרמב"ן ורבי עקיבא איגר מסתמכים על משנה במסכת תרומות שקובעת שדברים כאלה נחשבים פסולת ואינם מאכל שאסור לזרים בתרומה.
גם בדיני ברכות וטומאת אוכלים, הדיון אינו על אכילת השמרים עצמם אלא על היין או הנוזל שיוצא מהם. טומאת אוכלין חלה על הנוזל אם הוא בשיעור של אחד לשלושה (יין), אך לא אם הוא בשיעור מועט יותר (מים בטעם יין).
מסקנה מרכזית: אי אפשר להפריש תרומות ומעשרות מהשמרים על היין המקורי. החובה להפריש מעשרות מתעוררת רק אם הופקה מהשמרים תמצית יינית נוספת בשיעור משמעותי (יחס של 1:3 מים ליין), ובמקרה זה המעשר מופרש ממקום אחר ולא מהשמרים עצמם. אין צורך להפריש תרומה על יין זה, כיוון שהתרומה על היין המקורי פוטרת גם את הפוטנציאל הגלום בשמרים.
דין אכילת השמרים: לאחר שהופרשו תרומות ומעשרות מהיין המקורי, אין איסור לאכול את השמרים, מכיוון שהם נפטרים בהפרשת התרומות והמעשרות של היין, או שהם בגדר פסולת ואינם טבל.
הכנת ערק מהשמרים: אם מייצרים ערק מהשמרים, אין צורך בהפרשת תרומות ומעשרות על הערק (ציטוט לא ברור: "ואם יעשו מהם ערק אין צורך בהפרשת אומות מעשרות במקרה כזה על ערק רבי חנוב בנגש שמר עשה").

ציטוטים רלוונטיים:

"שאל השואל ואמר האם רשאי הוא בזמן שהוא מייצר את היין שלו והיין בתהליך של טיסה לקחת את השמרים זה הכסלה בתימנית הפסולה זה ה שערית הענבים הנדרכות הקליפות אשר בדרך כלל הוא נוהג לעשות מזה ערק. האם הוא רשאי להפריש מהן תרומות מעשרות על היין ועליהן עצמן? התשובה לא הוא איננו רשאי להפריש מהם תרומות ומעשרות על היין."
"אם שמנו נניח שלוש שלושה כוסות מים ושרינו את השמרים בתוכם לאחר מספר ימים באנו וראינו מים בצבע אדום, בצבע יני עם טעם קצת יני. אנו מודדים. אם יש לנו מעל לשלושה כוסות, דהיינו ארבעה כוסות, סימן שאכן באמת נפלטת מן השמרים הללו כמות ינית א שהיא מספקת כדי לגרום שכל התערובת הזו תקרא יין כי יש שלוש יחידות מים ויחידה אחת יין תקרא יין ואז בהלכות ברכות בפרק שמיני מהלכות ברכות אומר רבנו אומר רבנו בפרק שמיני מהלכות ברכות הלכה שמינית הוא אומר שמ הלכה תשיע שמרים שנתן עליהם שלושה מים והוציא ארבעה מברך עליהם בורא פרי הגפן שזה יין מזוקו הוציא פחות מארבעה נניח 3לושה וחצי אף על פי שיש בהן טעם יין מברך עליהם תחילה שקור כי זה מים בטעם של יין קצת טעם חלש של יין אבל ברכתו שהכל נהיה בדברו."
"שמרי יין שנתן עליהם מים וסננן אם נתן שלושה ומצא ארבעה מוציא מעשר על זה היתר ממקום אחר ואינו מפריש עליו תרומה שהתורם בתחילה בליבו על הכל כמו שבארנו ב בתרומה מצא פחות מארבעה, אף על פי שמצא יתר על מידתו ואף על פי שיש בהם טעם יין פטור."
"השמרים הללו כבר אינם טבל... הם אינם תבל אלא מה ש בגלל שעכשיו יוצא יין שעוד לא יצא, משהו היה כאילו גלום בפנים והוא לא יצא, צריך להפריש מעשרות על היין החדש הזה שבא לעולם, ה*** הנוסף הזה שבא לעולם. וכיוון שהוא מעורב כעת עם מים, יפריש למקום אחר עליו. ואין צורך להפריש תרומה הואיל ובזמן שהפריש תרומה אזי דהיינו כיוון שכבר אמרנו שהיין הזה כבר תוקן כבר הפרישו עליו תרומות מעשרות כשהפריש עליו תרומה ההבדל בין תרומה ובין א מעשר הוא הבדל מהותי התרומה ניתנת אפילו בעומד ואפילו חיטה אחת פותרת הקר ואילו מעשה ראשון חייב להיות במידה ולכן כשאדם מפריש תרומה דעתו גם על היין החוושהו מקום בשמרים כי זה במשהו התרומה היא במשהו ורק בעומדן אפילו אבל במעשר כיוון שהכל במידה איך הוא יכול להתכוון גם על היין החבוי אם נשאר חבוי ואם נשאר עדיין מתמצית ינית בשמרים לכן על השמרים האלה שהפליטו או תמצית יית בכמות של אחד לשלוש מפריש מעשר מקום אחר ותרומה איננו בכלל צריך להפריש אבל אנחנו אם אם יש לנו פחות מ1 חלקי 3 כגון 3וש וחצי כוסות נתן שלושה כוסות מים וקיבל 3וש וחצי כוסות גם החצי הזה א' לא מפרישים עליו תרומות מעשרות ב' גם הוא מוצר ושתייה נשאל את השאלה אם הוא טבל למעשרות לא יהיה אלא כמו טבל שיתערב בהיתר."
"השמרים האלה רבותיי כשהם לעצמם לא בתמצית היינית הנפלטת מהם אם היא נפלטת מהם ותלוי באיזה מידה היא נפלטת הם נחשבים לפסולת והעיל והם נחשבים לפסולת הם אינם תבל כ כך אומרים אומר הרמבן וכך אומר רבי עקיבא איגר הן בגלל שתוקנו ונפלו שלא תוקנו הם נחשבים פסולת כי מסכת תרומות אנו מבינים שאכן באמת ישנם משנה מפורשת שכל אלו נחשבים לפסולת ואינם מאכל ואינה בבחינת תרומה שאסורה לזרים אז אינה מאכל ואינה תרומה וגם כשדיבר רבנו על דיני ברכות בשמרים הוא לא דיבר על אכילת השמרים עצמם אלא על היין שנוצר מהם או על הנוזל שיצא מהם שהכל או בורא פרי הגפן אבל לא עליהם עצמם כי הם אינם בגדר מאכל וגם טומאת אוכלין בפרק 13 מלכות טומאת אוכלין הלכה היא אז דן רבנו לא על השמרים עצמם כבעלי טומאת אוכלים אלא כעל היין היוצא מהם אם יצא יין של אחד לשלוש שם אוכלין עליו ומקבל טומאה לא יצא אחת חלקי שלוש שם מים עליו ואין מקבל טומאה כי אין עליו שם של אוכלין יוצא איפה שבעצם השמרים האלה הם בהגדרה של פסולת אז ואין אפשרות להפריש תרומות מעשרות מהם על ה על היין אלא מהין על היין ולא מהשמרים על היין וכאמור, כשאדם מפריש יין, א תרומות מעשרות יין, אזי, אין שום איסור לאכול את השמרים הללו."
"כי מה נפשך? או שהם נפטרים בהפרשת תרומות מעשרות של היין, או שהם בגדר פסולת ואז אין עליהם שום שם של טבל ואינם אסורים הועיל וכן כל הבעיה כפי שאמרנו מתעוררת רק אם יפריש מהם תמצית ינית בנגלה לשנייה אם אפשר לבוא לומר בצורה כזו אז מתעוררת השאלה אם יש עוד טבל גם זה רק למעשר ולא לתרומה אבל הם כשעצמם כאמור אין שם אוכל עליהם אם תקנו בתרומות מעשרות אז או שהם תקנו על הפרשת תרומות מעשרות שלהם או שהם שן שם של אוכל עליהם והם עדיין לא תקנו עד רשת תומות מעשות מן היין אין שם של טבל עלן כי הם שם עליהם שם של מאכל כי הם בגדר של פסולת ולכן אי אפשר מהם להפרישמות מעשרות על היין ואם יעשו מהם ערק אין צורך בהפרשת אומות מעשרות במקרה כזה על ערק רבי חנוב בנגש שמר עשה"

השלכות אפשריות: הבנת ההלכות הנוגעות לשמרים לאחר הפקת יין חשובה לכל מי שעוסק בייצור יין ביתי או מסחרי, במיוחד בנוגע לחובות תרומות ומעשרות ולברכות. הדיון מדגיש את ההבחנה בין היין המקורי, השמרים כפסולת, והנוזל הנוסף המופק מהם ("תמד"), שלכל אחד דינים שונים.

Question1

בזמן שהיין עדיין בתהליך תסיסה?

Answer1

לא, אין רשות להפריש תרומות ומעשרות מהשמרים על היין. השמרים עצמם נחשבים כפסולת ואינם בגדר מאכל, ולכן לא ניתן להפריש מהם תרומות ומעשרות על היין שעדיין בתהליך הכנה.

Question2

מה הדין של שמרים של יין שהושרו במים ויצרו נוזל דליל בעל טעם יין (תמד) מבחינת ברכה?

Answer2

אם לאחר השריית השמרים בשלוש יחידות מים נוצרו ארבע יחידות של נוזל בעל טעם יין, מברכים על הנוזל "בורא פרי הגפן", שכן הוא נחשב ליין מזוג. אם נוצרו פחות מארבע יחידות, למרות שיש טעם יין, הברכה היא "שהכל נהיה בדברו", כיוון שזהו מים בטעם יין חלש.

Question3

מה הדין של תמד מבחינת הפרשת תרומות ומעשרות?

Answer3

אם לאחר השריית השמרים בשלוש יחידות מים נמצאו ארבע יחידות של נוזל (תמד), יש להפריש מעשר על התוספת הזו ממקום אחר, ולא צריך להפריש תרומה, מכיוון שהתרומה הראשונית על היין חלה על הכל. אם נמצא פחות מארבע יחידות, למרות שיש טעם יין, אין חובת הפרשת תרומות ומעשרות.

Question4

מדוע אין צורך להפריש תרומה על התמד שנוצר מהשמרים?

Answer4

כאשר מפרישים תרומה על היין αρχικό&sigmaf;, הכוונה היא על כל מהותו, כולל מה שעתיד להתפתח ממנו, כמו התמצית היינית החבויה בשמרים. לכן, אין צורך להפריש תרומה נוספת על התמד. לעומת זאת, מעשר צריך להיות במידה מדויקת, ולכן על התוספת היינית בתמד יש להפריש מעשר ממקור אחר.

Question5

האם השמרים עצמם נחשבים לטבל (פטורים מהפרשת מעשרות)?

Answer5

כן, השמרים עצמם אינם נחשבים לטבל לאחר שהופרשו תרומות ומעשרות מהיין הראשוני. הם נחשבים כפסולת ואינם בגדר מאכל המחייב הפרשת מעשרות. החיוב במעשרות מתעורר רק כאשר מופרשת מהם תמצית יינית חדשה בכמות משמעותית.

Question 6

אם אדם מייצר ערק מהשמרים, האם יש חובה להפריש תרומות ומעשרות על הערק?

Answer6

על פי המקור, אין צורך להפריש תרומות ומעשרות על הערק המיוצר מהשמרים. זאת משום שהשמרים עצמם אינם נחשבים למאכל המחייב הפרשה, ובנוסף, כבר נעשתה הפרשה מהיין הראשוני.

Question 7

מה קורה אם התמד שנוצר מהשמרים הוא בכמות קטנה ויש לו טעם פגום?

Answer7

אם התמד שנוצר הוא בכמות פחותה מיחס של אחד יין לשלוש מים (לדוגמה, שלוש וחצי כוסות נוזל משלוש כוסות מים), ולא רק שאין חובה להפריש ממנו תרומות ומעשרות, הוא גם מותר בשתייה למרות שהוא טבל (חייב במעשרות), מכיוון שהוא מועט וטעמו פגום, וטבל שהתערב בהיתר אינו אוסר אותו במקרה כזה.

Question 8

מה ניתן ללמוד מהדיון על שמרים מבחינת מעמדם בהלכה?

Answer 8

ניתן ללמוד שהשמרים לאחר הפקת היין נחשבים בעיקרון לפסולת ואינם בעלי מעמד של מאכל עצמאי לעניין תרומות ומעשרות או טומאת אוכלין. החיובים ההלכתיים מתייחסים בעיקר לנוזל הייני המופק מהם. אם מופקת מהם תמצית יינית חדשה בכמות משמעותית, רק אז מתעורר חיוב מעשרות על התוספת הזו, אך לא על השמרים עצמם

Full text

שאל השואל ואמר האם רשאי הוא בזמן שהוא מייצר את היין שלו והיין בתהליך של טיסה לקחת את השמרים זה הכסלה בתימנית הפסולה זה ה שערית הענבים הנדרכות הקליפות אשר בדרך כלל הוא נוהג לעשות מזה ערק. האם הוא רשאי להפריש מהן תרומות מעשרות על היין ועליהן עצמן? התשובה לא הוא איננו רשאי להפריש מהם תרומות ומעשרות על היין. אבל הדבר הזה טעון הסבר כי יש לו השלכות הלכתיות לדברים שונים. כדי להבין את הדין של השמרים הללו, אנחנו צריכים לדעת שהיו נוהגים אחרי שהיו דורכים את הענבים ומייצרים את היין, לקחת את השמרים. הללו הפסולת הזו לשים עליה עליהם מים ושוב לגרום לכך שאולי אותם שמרים בגלל ששורים אותם במים יפלטו עוד תמצית ינית ממה שנותר בהם ואז יתקבל איזשהוא יין דליל וזה נקרא תמד ובמשנה דנו בדינו של התמד גם במסכת מעשרות פרק חמישי הלכה זן וגם במסכת חולין פרק ראשון הלכה ו' בפרק חמישי ממעשרות הלכה ו' נאמר המתמד ונתן מים ומד ומצא כדי מידתו פטור. רבי יהודה מחייב, מצא יותר על מידתו, מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון. כלומר, אם שמנו נניח שלוש שלושה כוסות מים ושרינו את השמרים בתוכם לאחר מספר ימים באנו וראינו מים בצבע אדום, בצבע יני עם טעם קצת יני. אנו מודדים. אם יש לנו מעל לשלושה כוסות, דהיינו ארבעה כוסות, סימן שאכן באמת נפלאת מן השמרים הללו כמות ינית א שהיא מספקת כדי לגרום שכל התערובת הזו תקרא יין כי יש שלוש יחידות מים ויחידה אחת יין תקרא יין ואז בהלכות ברכות בפרק שמיני מהלכות ברכות אומר רבנו אומר רבנו בפרק שמיני מהלכות ברכות הלכה שמינית הוא אומר שמ הלכה תשיע שמרים שנתן עליהם שלושה מים והוציא ארבעה מברך עליהם בורא פרי הגפן שזה יין מזוקו הוציא פחות מארבעה נניח 3לושה וחצי אף על פי שיש בהן טעם יין מברך עליהם תחילה שקור כי זה מים בטעם של יין קצת טעם חלש של יין אבל ברכתו שהכל נהיה בדברו ואשר לתרומות ומעשרות אומר רבנו בעניין תרומות ומעשרות שאם האדם הזה כך אומר רבנו בפרק שני מהלכות מעשרות הלכה זן שמרי יין שנתן עליהם מים וסננן אם נתן שלושה ומצא ארבעה מוציא מעשר על זה היתר ממקום אחר ואינו מפריש עליו תרומה שהתורם בתחילה בליבו על הכל כמו שבארנו ב בתרומה מצא פחות מארבעה, אף על פי שמצא יתר על מידתו ואף על פי שיש בהם טעם יין פטור. נפצח את ההלכה החשובה הזו. אדם עשה יין, לקח את השמרים ואותם שמרים שרע אותם במים, בשלושה כוסות מים וכ ל ארבעה כוסות הרי זה ברור שהמים האלה הצליחו להוציא מן השמרים או תמצית ינית ברמה כזו שנקרא יין מזוג אזי על התוספת הזו ה*** יין הזה שנוסף בתערובת הזו מפריש מעשר ממקום אחר ולא צריך תרומה כי כשהפריש תרומה הפריש תרומה על הכל ונסביר את הדברים הסוגיה שדנה גם ברמת דיני מעשרות וגם ברמת דיני ברכות וגם ברמת דיני טומאת אוכלים היא נמצאת בוטרא דף צו עמוד ב ודף צז עמוד ראשון וה רמבן וחידושו וחידושיו על בבא ותראה אומר שמדובר ביין שכבר הפרישו ממנו תרומות מעשרות כלומר יצרו יין והפרישו ממנו תרומות מעשרות בזה כבר היין כשר אין שום בעיה אלא שהוא לקח את השמרים הללו ועשה מהם עוד פעם שריה כדי להוציא מהם עוד תמצית יינית השמרים כשהם לעצמם אומר הרמבן ובעקבותיו רבי עקיבא איגב בפירושו על מס על משניות מעשרות פרק חמישי הלכה ו' השמרים הללו כבר אינם טבל ותכף ניגע בגופם של השמרים הללו כי הם לב השאלה הם אינם תבל אלא מה ש בגלל שעכשיו יוצא יין שעוד לא יצא, משהו היה כאילו גלום בפנים והוא לא יצא, צריך להפריש מעשרות על היין החדש הזה שבא לעולם, ה*** הנוסף הזה שבא לעולם. וכיוון שהוא מעורב כעת עם מים, יפריש למקום אחר עליו. ואין צורך להפריש תרומה הואיל ובזמן שהפריש תרומה אזי דהיינו כיוון שכבר אמרנו שהיין הזה כבר תוקן כבר הפרישו עליו תרומות מעשרות כשהפריש עליו תרומה ההבדל בין תרומה ובין א מעשר הוא הבדל מהותי התרומה ניתנת אפילו בעומד ואפילו חיטה אחת פותרת הקר ואילו מעשה ראשון חייב להיות במידה ולכן כשאדם מפריש תרומה דעתו גם על היין החוושהו מקום בשמרים כי זה במשהו התרומה היא במשהו ורק בעומדן אפילו אבל במעשר כיוון שהכל במידה איך הוא יכול להתכוון גם על היין החבוי אם נשאר חבוי ואם נשאר עדיין מתמצית ינית בשמרים לכן על השמרים האלה שהפליטו או תמצית יית בכמות של אחד לשלוש מפריש מעשר מקום אחר ותרומה איננו בכלל צריך להפריש אבל אנחנו אם אם יש לנו פחות מ1 חלקי 3 כגון 3וש וחצי כוסות נתן שלושה כוסות מים וקיבל 3וש וחצי כוסות גם החצי הזה א' לא מפרישים עליו תרומות מעשרות ב' גם הוא מוצר ושתייה נשאל את השאלה אם הוא טבל למעשרות לא יהיה אלא כמו טבל שיתערב בהיתר. ולמה אנחנו לא אוסרים את שטייתו? אלא כיוון שהוא מועט וטעמו פגום אז הוא מועט וגם טעמו פגום והוא רק טבל מעשרות אז הוא איננו עוסר. אז יוצא איפה? חידוש גדול אנחנו לימדים מכל העניין שבעצם אם יש לנו יין שעדיין לא הפריש ממנו תרומות מעשרות ויש לי את השמרים הכה הזאת השמרים האלה רבותיי כשהם לעצמם לא בתמצית היינית הנפלטת מהם אם היא נפלטת מהם ותלוי באיזה מידה היא נפלטת הם נחשבים לפסולת והעיל והם נחשבים לפסולת הם אינם תבל כ כך אומרים אומר הרמבן וכך אומר רבי עקיבא איגר הן בגלל שתוקנו ונפלו שלא תוקנו הם נחשבים פסולת כי מסכת תרומות אנו מבינים שאכן באמת ישנם משנה מפורשת שכל אלו נחשבים לפסולת ואינם מאכל ואינה בבחינת תרומה שאסורה לזרים אז אינה מאכל ואינה תרומה וגם כשדיבר רבנו על דיני ברכות בשמרים הוא לא דיבר על אכילת השמרים עצמם אלא על היין שנוצר מהם או על הנוזל שיצא מהם שהכל או בורא פרי הגפן אבל לא עליהם עצמם כי הם אינם בגדר מאכל וגם טומאת אוכלין בפרק 13 מלכות טומאת אוכלין הלכה היא אז דן רבנו לא על השמרים עצמם כבעלי טומאת אוכלים אלא כעל היין היוצא מהם אם יצא יין של אחד לשלוש שם אוכלין עליו ומקבל טומאה לא יצא אחת חלקי שלוש שם מים עליו ואין מקבל טומאה כי אין עליו שם של אוכלין יוצא איפה שבעצם השמרים האלה הם בהגדרה של פסולת אז ואין אפשרות להפריש תרומות מעשרות מהם על ה על היין אלא מהין על היין ולא מהשמרים על היין וכאמור, כשאדם מפריש יין, א תרומות מעשרות יין, אזי, אין שום איסור לאכול את השמרים הללו. ואין לומר שהם היין הוא תרומות מעשרות על היין ולא על השמרים שלך אורהם אכילה. כי מה נפשך? או שהם נפטרים בהפרשת תרומות מעשרות של היין, או שהם בגדר פסולת ואז אין עליהם שום שם של טבל ואינם אסורים הועיל וכן כל הבעיה כפי שאמרנו מתעוררת רק אם יפריש מהם תמצית ינית בנגלה לשנייה אם אפשר לבוא לומר בצורה כזו אז מתעוררת השאלה אם יש עוד טבל גם זה רק למעשר ולא לתרומה אבל הם כשעצמם כאמור אין שם אוכל עליהם אם תקנו בתרומות מעשרות אז או שהם תקנו על הפרשת תרומות מעשרות שלהם או שהם שן שם של אוכל עליהם והם עדיין לא תקנו עד רשת תומות מעשות מן היין אין שם של טבל עלן כי הם שם עליהם שם של מאכל כי הם בגדר של פסולת ולכן אי אפשר מהם להפרישמות מעשרות על היין ואם יעשו מהם ערק אין צורך בהפרשת אומות מעשרות במקרה כזה על ערק רבי חנוב בנגש שמר עשה