מדען חבר קיבוץ שזכה בפרס נובל, האם כספים אלו שייכים רק לו או לכלל חברי הקיבוץ?

תדריך תמציתי: סוגיית פרס נובל והלכות שותפים וירושה

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מהטקסט "הטקסט שהודבק", העוסק בשאלת הבעלות על פרס נובל ובקשר שלו להלכות שותפים וירושה במשפט העברי.

נושא מרכזי: למי שייך פרס נובל שבו זכה אדם הפועל מטעם ציבור או במסגרת שותפות? האם הפרס שייך לזוכה באופן אישי, או שהוא שייך לציבור או לשותפות שבמסגרתה פעל?

רעיונות ונקודות מפתח:

1. השאלה המרכזית: הטקסט פותח בתהייה לגבי זהות הזוכה האמיתי בפרס נובל כאשר הזוכה הוא ראש ממשלה, נשיא, או מדען קיבוץ. האם הפרס שייך להם באופן אישי או לציבור אותו הם מייצגים או למוסד שממנו צמחו?
2. "ראש ממשלה שזוכה בפרסנו לשלום או נשיא של ארצות הברית שזוכה בפרס נובל וכי יוצא בזה או אם מדען איש כיבוץ זוכה בפרס נובל עבור תגלית מדעית שלו למי הפרס האם לציבור או לא לעצמו?"
3. ההשוואה להלכות שותפים: הטקסט מקשר שאלה זו להלכה המובאת במסכת בבא בתרא (קמד ע"ב) בנוגע לשותפים שאחד מהם התמנה למשרה רמה המניבה רווחים.
4. "הגמרא במסכת בבאב בטר קמד עמוד ב מביאה משנה החין והשותפים שנפל אחד מהם לאומנות. כלומר מתמנע לאיש למשרה מוחדת במינה ברמה השלטונית משרה שיש עמה כבוד וכסף ואז השאלה היא למי הרווחים מאחר ומדובר בשותפים נאמר במשנה נפל לאמצע הרווחים הם לקופה המשותפת ולא לו באופן אישי"
5. התנאים לחלוקת הרווחים בשותפות: הגמרא מבארת כי אם האב המנוח או האחים השותפים דאגו למינוי, הרווחים שייכים לקופה המשותפת. רק אם השותף עצמו דאג למינוי ולא הוציא הוצאות על חשבון הקופה המשותפת, הרווחים יהיו שלו.
6. "אם האבא המנוח הוא זה שדאג שבנו יקבל את התפקיד רמה מעלה הזה אז איזהון משפחתי או כמו שכולם ירשו בשווה את הכספים הם ירשו גם את ההון הזה ולכן מה שהוא ירוויח הוא ירוויח לאמצע לקופה המשותפת או אם ה אחים שהם שותפים שעדיין נהנים מן העיזרון ביחד מקופה משותפת או שותפים שאינם אחים דאגו בלובי שלהם שהוא יקבל את המינוי שאחד האחים או אחד השותפים יקבל את המינוי וקיבל את המינוי הרי הרווחים הם לקופה המשותפת לאמצע לאזבון כולם נהנים מאותם רווחים ורק אם הוא עצמו דאג למינוי אזי הוא יקבל את הרווחים לעצמו בתנאי שאיננו מוציא את ההוצאות על חשבון הקופה משותפת כגון הוצאות לצורך ה המשרה הזו ביגוד נסיעות מזונות וכל כה יוצא בזה אם הוא דאג למשרה שלו והוא ממ את המשרה שלו אז הרווחים הם לעצמו"
7. החריפות כשיקול: הגמרא דנה באפשרות שהרווחים יהיו שייכים לשותף בזכות חריפותו וכישוריו האישיים, אך המשנה קובעת שהיות והמינוי הושג בסיוע אחרים או במימון משותף, הרווחים הם משותפים.
8. "מהו דתמה חורפ גרמלה היה עולה בדעתנו שבזכות חריפותו בזכות הידע שלו אז קיבל מה שקיבל ולכן הרווחים לא לעצמו. באה המשנה וקבעה הלכה שמאחר ולמרות חריפותו המסרה ניתנה לו בזכות השתדלות אביו, השתדלות האחים או השותפים או אפילו השתדלותו שלו. אבל במימון מהקופה המשותפת, הרווחים הם לאמצע לקופה המשותפת."
9. נטל ההוכחה במקרה של טענה לזכות אישית: כאשר שותף טוען שרכוש מסוים (כגון ירושה או מתנה) שייך לו באופן אישי ולא לשותפות, עליו להביא ראיה לכך.
10. "אומרת הגמרא, עליו להביא ראיה ובאמת תוצאה מכך רבנו פסק בפרק טלכות נחלות שדרך אגב שם בפרק הזה מתבערות ההלכות האלה שאמרתי לכם בשם הגמרא אז הלכה זן כותב רבנו אחד נחים שהיה נוסא ונותן בתוך הבית וכאן העבדים בשמו לבדו לווה לאחרים ויש רחוב בשמו לבדו זאת לא ראיה שזה בשמו לבדו שזה שלו כי הרבה פעמים לצורך קידום משחק הוא כותב על שמו עצמו אבל שייך לכולם ואמר מאות אלו שלבותיי אושקניתי בהן עבדים אלו שלי שלי לבדיהן שנפלו לי מבית אבי אמי או מציאה מצאתי או מתנה נתנו לי חלב להביא ראיה שנפלה לו ירושה אחרת או מצא מציאה וזכה במתנה מכאן משמע לכאורה שמציאה שמצא השותף אם הוא יוכיח שהוא מצא אותה היא שלו ולא של הקופה המשותפת כי זה בא לו מן השמיים או מתנה שהוא קיבל זה לא כתוצאה מההון של השותפות מההשקעה של השותפות אלא נתנו לו בנשמיים אם יוכיח שבאמת הוא קיבל זה שלא בלא של כולם"
11. הבחנה בין מציאה/מתנה לפרס נובל: הטקסט מבחין בין מציאה או מתנה (שעשויות להיות שייכות לזוכה באופן אישי אם יוכיח זאת) לבין פרס נובל. פרס נובל אינו בגדר מציאה או מתנה אלא תוצאה של מאמץ וחדשנות.
12. "מה עם פרס נובל לשלום או למדע זה מציאה זה מתנה או זהו פרס שנתן פה על יוצא כתמורה או עדוד לשם המאמץ שעשה אותו אדם או התגלית החשובה שבה יש תרומה גדולה לאנושות. ברור שזה לא גדר של מציאה וזה לא גדר של מתנה כי יש פ כאן פועל יוצא של מאמץ של חדשנות."
13. הבעלות על פרס נובל לראש ממשלה או מדען קיבוץ: במקרה של ראש ממשלה שפועל בשם הציבור ובמימונו, או מדען קיבוץ שלימודיו ומחקריו ממומנים על ידי הקיבוץ, פרס נובל שייך לציבור או לקיבוץ, אלא אם כן הם מוותרים על כך באופן מפורש.
14. "בטח ובודאי שפרס נובל לשלום ראש הממשלה פועל בשם כלל כל הציבור ובמימון כלל כל הציבור הנסיעות שהוא טס לצורך הפגישות מימון ממון העשל הטלפונים כל אלו נכון שיש את המימד האישי אבל יש את המימד של כלל הציבור ולכן בפרס נובל הדבר פשוט שזה של כלל הציבור אלא אם כן הציבור מוכן לתת לו אבל אם לא זה של כלל הציבור. וכן ביחס למדען שבא מן הקיבוץ הועיל והקיבוץ מממן את לימודיו, את מחקריו, את האשלו, את הכל. הרי הם כל הכבוד שיש את הממד האישי. זה לא מתנה, זה לא משהו מן השמיים, זה דבר שקיים."
15. השקעה מתוך תקווה לזכייה בפרס: הטקסט מציין כי לעיתים משקיעים משאבים מתוך הנחה שאולי יזכו בפרס נובל, דבר המחזק את הטענה שהפרס שייך לגוף המממן.
16. "והרבה פעמים משקיעים מתוך ההנחה שאולי באמת יזכו בפרס נובל. ולכן אין ספק שפרס כזה הוא שייך לקיבוץ, לקבוצה, אלא אם כן הם מוותרים לו"
17. סיכום ההלכות: ההלכות הנדונות מופיעות ברמב"ם (הלכות נחלות פרק ט'), בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קעז וסימן סב).
18. דין רווח והפסד בעבירה של שותף: הטקסט מביא קוריוז הלכתי משולחן ערוך (סימן א קעז) לפיו רווח מגניבה של שותף שייך לשותפות, אך ההפסד והקנס חלים על השותף הגנב עצמו. זאת כהמחשה לדקדוק ההלכה בענייני שותפות.
19. "נאמר בשולחן ערוך הרווח שייך לכולם להון אבל אם הוא יתפס ויה הפסד ויצטרכו לשלם יצטריך לשלם קנס ההפסד עליו כי זה בעבירה אבל ביחס ל לשאר הדברים דהיינו א כל האחון ה שדיברתי עליו שהוא זוכה הרווחים הוא זוכה לאמצע אם היו הפסדים אם היו הפסדים ההפסדים זה על חשבון הקופה משותפת למשל בשביל להתחרות עם פרס על פרס נובל הוא שקעה שקעה יחצנים וממליצים וכל הדברים האלה בסוף לא לא הרוויח ההפסד לכולם זה חשבונינו כי זה אפיק שהולכים על סיכוי וסיכון מה שאין כן דבר שהוא פועל יוצא של עבירה שותף שעבר עבירה בשולחן ערוך נאמר שהרב ח לקופה משותפת אבל ההפסד עליו זה קוריוז הלכתי אבל רק שנדע עד כמה מדקדקים בהלכה בדברים האלה"

מסקנה מרכזית: על פי ההלכה המובאת בטקסט, כאשר אדם זוכה בפרס נובל כתוצאה מפעילות שנעשתה במסגרת ציבורית או שותפות ובמימונם, הפרס שייך לציבור או לשותפות ולא לזוכה באופן אישי, אלא אם כן יש ויתור מפורש מצד הגוף המממן. זאת בהשאלה מהלכות שותפים ומההבחנה בין רווחים הנובעים מפעילות משותפת לבין זכייה אישית במתנה או מציאה.