מהו מעמדו של יום שהוכרז כתענית ע"י הרבנות הראשית עקב עצירת הגשמים?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

המסמך עוסק בדיני תעניות ציבור ויחיד בהלכה היהודית, תוך התמקדות בשאלת הצורך בקבלת התענית מראש, במיוחד בהקשר של תענית ציבור על עצירת גשמים שאותה הכריזה הרבנות הראשית לישראל. הדובר מציג הבחנה בין שלושה סוגי תעניות ומנתח את ההשלכות ההלכתיות הנובעות מסיווג זה.

שלושת סוגי התעניות המרכזיים:

1. תענית מן התורה (תענית יום הכיפורים):

• נקבעה על ידי התורה ביום קבוע.
• מחייבת את כולם (מלבד חולים מסוכנים).
• אין צורך לקבלה מראש ("כי הוא קבוע ועומד על ידי הקדוש ברוך הוא").
• אף חולים הפטורים מצום מתפללים את תפילות יום הכיפורים כרגיל ("כי עצמו של היום הוא יום צום ותענית שהקדוש ברוך הוא קבע אותו").

1. תעניות ציבור שקבעה הסנהדרין (תעניות החורבן: תשעה באב, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה):

• נקבעו על ידי חכמים לרגל החורבן ("הם מדרבנן ברגע זה אינני נכנס לגבי הגלגולים שלהם בבית שני ובימינו לא כאן המקום אבל מעיקר יסודם הוא מתקנת חכמים").
• חכמים, בכוחם שקיבלו מהתורה, קבעו את ימים אלה כימי צום ותענית ("וחכמים כמו בתורה קבעו את עצמם של הימים האלה כימי צום ותענית").
• אין צורך לקבלן מראש ("ואין צורך לקבל אותם יום לפני כן כי הם קבועים ועומדים על ידי חכמים שהסמכו על ידי התורה לקבוע תעניות").
• בניגוד למשתמע מהשולחן ערוך, הדובר, בהסתמך על רבו ועל פשוטו של התלמוד, טוען שאף אם יש מי שאינו צם מסיבה הלכתית, התפילות נאמרות כרגיל ביום תענית ציבור ("לכן ללא הבדל התפללו את התפילות רגיל כמו ימי תענית כי היום הוא הפך להיות יום תענית").

1. תעניות שיחיד או ציבור מקבלים על עצמם בגלל צרות (אישיות או כלליות):

• במקרה של צרות כלליות, יש מצווה מהתורה לקרוא ליום צום ותענית ("כשיש צרות כלליות אזי מצווים עמך בית ישראל לקרוא ליום צום ותענית כדי שנחסה דרכנו ונחקורה ונשובה אל האלוהים. זוהי מצוות עשה מן התורה להריע כשיש צרות").
• יחיד המקבל על עצמו תענית צריך לעשות זאת יום לפני כן במנחה ("היחיד אם הוא רוצה לקבל עליו תענית אין הדבר נעשה בשליפה אלא יום לפני כן במנחה מקבל עליו לצום יום למחרת ואך קבלתו על ידי שהוא אומר בתפילת מנחה ענינו").
• רק לאחר קבלה מראש במנחה, רשאי היחיד לומר "עננו ביום צום התענית הזה" בתפילה למחרת ("ולמחורת יוכל לומר ענינו ביום צום התענית הזה, לא בעינוי הזה אלא מותר לו להגדיר את היום כיום צום ויום צום התענית הזה וזה בגלל שהוא קיבל אותו מבעוד יום אזיי למחרת רשאי הוא לומר עננו בתפילה ביום צום התענית הזה").

השלכות לגבי תענית הציבור על עצירת גשמים:

• דעת הרב (מורי) היא שגם ציבור המקבל על עצמו תענית בגלל עצירת גשמים דינו כיחיד הטעון קבלה מראש ("וגם כן ציבור אשר הם מקבלים על עצמם לטענות בגלל עצירת גשמים בגלל צרות שמתרחשות הם כמו יחידים שמקבלים על עצמם וצריכים לדעת מורי לקבל על עצמם מבעוד יום דהיינו במנחה שלפני כן").
• לכן, לקראת יום חמישי (יום התענית שהוכרז על ידי הרבנות הראשית), מי שרוצה לצום צריך לקבל על עצמו את התענית ביום רביעי במנחה ולומר "עננו".
• אם לפחות עשרה אנשים קיבלו על עצמם את התענית מראש, אזי ביום חמישי, השליח ציבור יכול לומר "עננו" בין "גואל" ל"רופא", וכן ניתן להוציא ספר תורה ולקרוא "ויחל" בשחרית ובמנחה ("אז זאת אומרת לא רק היחיד אלא היחידים כמו ביום חישי זה לדעת מורי ביום רביעי במנחה יצטרכו לקבל על עצמם מי שרוצה לצום אז כפי שקבעו מי שיכול אז ה יקבל במנחה ויאמר ענינו ולמחורת ביום חמישי אומר מורי בזכות זה שאכן קיבלו את צום מבעוד יום אז רשעים הם לומר ענינו ביום צום התענית הזה ולעוד אלא כיוון שיש 10עשרה מישראל שצמו יכולים הם א' לומר ענינו בין גואל לרופא ב' לקרוא בתורה ויחל").
• אם לא קיבלו את התענית מראש, אף אם צמו בפועל, היום לא ייחשב ליום תענית, ולא יוציאו ספר תורה לקריאה ("אך אם לא קיבלו מבעוד יום הם לא קיבלו מבעוד יום אף אם צמו מתחילת הלילה עד סוף היום 24 שעות אינו נקרא יום תענית כלל לא הוציא ספר תורה ולקרות בו").

התייחסות לשולחן ערוך ולדעת מרן:

• הדובר מצטט את השולחן ערוך (סימן תקעה, סעיף א') בנוגע לסדר התעניות על הגשמים בארץ ישראל, שם מצוין שתלמידי חכמים מתחילים להתענות בימים שני וחמישי ושני, ודין תעניות אלו כדין תענית יחיד.
• הוא מציין את דברי המשנה ברורה בנוגע להפסקה בתעניות אלו בראש חודש, חנוכה ופורים, וכן את דעתו שיש צורך לקבלן מראש כתענית יחיד.
• הדובר מסביר שתענית ציבור קבועה (כמו תעניות החורבן) אינה טעונה קבלה מראש (סימן תקסב, סעיף יב).
• לעומת זאת, תענית ציבור שנגזרה בגלל גשמים או צרות, לדעת רבים, טעונה קבלה מראש (סימן תקסו, סעיף ב').
• השולחן ערוך (סימן תקסב, סעיף יב) מבחין בין ארץ ישראל, בה מספיקה הכרזת הנשיא, לבין חוץ לארץ, בה כל הציבור צריך לקבל על עצמו כיחידים.
• הדובר מציין שבעוונותינו הרבים, אף שאנו בארץ ישראל, אין לנו מוסד שדבריו מחייבים את כולם, ולכן אין ספק שדעת רבו (שאין בה את החילוק של מרן) היא הנכונה, ועל מנת שיהיה מותר להוציא ספר תורה ולקרוא "ויחל" ולומר "עננו" בתענית הציבור על הגשמים, יש צורך בקבלת התענית מראש במנחה של יום רביעי על ידי לפחות עשרה אנשים.

לסיכום:

המסמך מדגיש את החשיבות של קבלת תענית ציבור על עצירת גשמים מראש (ביום רביעי במנחה) על ידי לפחות עשרה אנשים, על מנת שיוכלו להתפלל "עננו" בין "גואל" ל"רופא" ולהוציא ספר תורה לקריאת "ויחל" ביום התענית (יום חמישי). הדובר מבסס את דעתו על רבו ועל פשוטו של התלמוד, תוך התייחסות לדברי השולחן ערוך והמשנה ברורה, ומצביע על ההבדלים בין סוגי התעניות השונים ועל ההשלכות ההלכתיות הנובעות מהם.