שמות ה' שנכתבו שלא בדרך כתיבה, מה דינו של המוחק שמות אלו?

תמצית ונקודות מרכזיות מהמקור "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מציג ניתוח מפורט של מקור הלכתי העוסק בדין שריפה, גניזה ומחיקה של כתבי קודש ושמות השם בהקשרים שונים, תוך התמקדות במעמדם כאשר נכתבו או הודפסו על ידי גויים או יהודים עובדי עבודה זרה, ובאמצעות מכונות.

נושאים מרכזיים:

1. מעמד שמות השם וכתבי הקודש:

• שמות השם הקדושים שנכתבו בקדושה ובכוונה על ידי יהודי אסורים במחיקה מהתורה ("לוקה מן התורה"). שבעה שמות מפורשים אסורים במחיקה אפילו אות אחת מהם.
• ציטוט: "ושבעה שמות הם שאסור למחוק והם השם הנכתב יו זה שם הביאה. רסו למחוק אותו ומי שמוחק אותו אז לוקה והוא השם המפורש או הנכתב א' די זה אדנות גם כן מי שמוחק אותו לוקה אל ואלוה ואלוהים והיה ושדיאי וצבעות הנה שדי נכלל בכלל שבעה שמות השם שאסור למחוק אותם כל המוחק אפלו אות אחת לא כל ה שם אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לא כן אם אדם ימחק את הי של שדי ש של שדי של שדי הוא עובר על איסור תורה ולוקה."
• כתבי הקודש (תנ"ך, פירושים) אסורים באיבוד מדרבנן, והמאבד אותם מקבל "מכת מרדות".
• ציטוט: "רבנו בא לך חטא חידש שכל כתבי הקודש לאו דווקא שמות השם אסור מדרבנן לאבד אותם ומי שמעבד את כתבי הקודש מכין אותו מכת מרדות."

1. דין שמות השם וכתבי הקודש שנכתבו/הודפסו שלא בקדושה או על ידי גויים/עובדי עבודה זרה:

• שם השם שנכתב שלא בקדושה או שלא בדרך כתיבה (כגון בהדפסה אוטומטית) אינו מתקדש מקדושת תורה, ואיסור מחיקתו הוא מדרבנן (ועובר על איסור ומקבל מכת מרדות).
• ציטוט: "נראים הדברים שרק שם שנתקדש אז יש לו קדושה ואז המוחק אותו אשו מן מהתורה ולוקה אבל שם שלא נתקדש לא יהה אלא כשאר כתבי הקודש חודש שאיסור מחיקתו היא מדרבנן והעושה כן לא כן מכת מרדות."
• ספר תורה שכתב יהודי כופר או עובד עבודה זרה - יש לשרוף אותו עם שמות השם שבו, כיוון שאין הוא מאמין בקדושת השם וכתב מתוך כוונה שלילית (לאלילות).
• ציטוט: "ודי עובד עבודה זרה, זה נקרא מן ישראל, שכתב ספר תורה, שורפין אותו עם ההזכרות שבו, אף על פי שאסור מןתורה לכתוב שם השם, למחוק שם השם אבל אם ספר תורה כתב אותו יהודי, כופר, עובד עבודה זרה, שורפים את כל הספר תורה עם שמות השם שכתב, מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והועיל ודעתו כן לא נתקדש השם ומצווה לשרפו כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהן."
• גוי שכתב את שם השם (סתם גוי שאינו ידוע כעובד עבודה זרה) - גונזים את הכתב, ולא שורפים, כיוון שאין ידיעה ברורה על כוונתו. כך גם דין כתבי קודש שבלו ונכתבו על ידי גוי.
• ציטוט: "אבל גוי שכתב את השם גונזין אותו וכן כתבי הקודש שבלו אך שכתבם גוי יגנזו."

1. דין ספרי מיסיונרים (ברית החדשה עם תנ"ך):

• לדעת הרב משה פיינשטיין, ספרים אלו דינם בשריפה למרות שחלק התנ"ך מודפס במכונה (ולכאורה אין איסור מחיקה מהתורה), כיוון שהתוכן הכללי מסית ומדיח לעבודה זרה. דינם כספר תורה שכתב יהודי עובד עבודה זרה - שורפים הכל כדי שלא להשאיר זכר למעשיו הרעים.
• ציטוט: "מאחר ויש בו חלק של השתה וההדחה זה הברית החדשה אף שהחלק התנך שבו יש בו את שמות השם ואלה מודפסים במכונה ומצד דין זה לא היינו צריכים למחוק אותם אבל כיוון שהסבר בכללותו דינו בשרפה בגלל שהוא מסית ומדיח אז כל שמות השם שנמצאים שם אין בהם איסור שריפה כמו כמו ששורפים כל ספר תורה שכתבו יהודי עובד עבודה זרה."
• בתימן נהגו להוציא את הברית החדשה והצרפו (ספרי מיסיון אחרים) ולהשאיר את 24 ספרי התנ"ך, כיוון שהם נחשבים ליחידות נפרדות שהודפסו ללא כוונה שלילית או חיובית.
• ציטוט: "בתימן אבותינו נהגו קצת שונה. הם הוציאו את הברית החדשה ואת הצרפו. ואילו את ה-24 ספרי תנך קימו מאחר ואין זה יחידה אחת אלא דפים דפים דפים נתחברו בדבק. אין שום סיב בא לגזור שריפה על חלק שהוא מכונה הדפיסה אותו. אין שום כוונה לא חיובית ולא שלילית."
• חומר מיסיונרי אחר המכיל פסוקים ושמות השם דינו בשריפה כיוון שהתוכן שלו הוא הסתה לעבודה זרה.

1. הטבעת "שדי" על מזוזה מתוצרת יפן (בהנחה שהיפנים עובדי עבודה זרה):

• מאחר וההטבעה נעשתה על ידי מכונה ולא בדרך כתיבה, דינה כשם השם שנכתב על ידי גוי (שאינו ידוע כעובד עבודה זרה) - בגניזה ולא בשריפה.
• הגניזה במקרה זה יכולה להיות קביעת המזוזה בדלת.
• מומלץ למחוק את הכיתוב "Made in Japan" כדי למנוע שאלות מצד מי שיראה את המזוזה בעתיד ולא יבין את ההלכה.
• ציטוט: "אבל מאחר וזה הטבעה על ידי מכונה ולא בדרך כתיבה לא יהיה הזה אלא כמו כתבי הקודש שכתבם גוי שדינם בגניזה דהיינו אסור במחיקה אלא בגניזה וכאן זה הרבה יותר קל ולכן מה הגניזה של הדבר הזה קביעה לקבועת זה בדלת אין לך גניזה יותר טובה מזו."

1. דיני גניזה של כתבי קודש בלויים:

• ספר תורה בלוי יש לגנוז בכד חרס ולקבור אותו בקבר ליד צדיק.
• גניזה בניילון נחשבת ל"עיבוד בידיים" מכיוון שהניילון נרכב והספר מתבלה מעצמו.
• הצעה להניח ספר תורה ישן ופסול במוזיאון במקום מכובד נחשבת לגניזה מכובדת ומושכלת יותר מקבורה.
• ציטוט: "אבל אם מציעים לי להביא להם ספר תורה ישן שהוא בלא שכבר נפסל ואין לו שום אפשרות עוד תיקון והם שמים אותו במוזאון במקום חובד עם איך קוראים בדלפק הם זכוכית כל העובר רואה ספר תורת זה מכתב בתימן בתקופה כזו וכזו על דהי הסופר הזה וזה וזה כתב תימני מקורי וכולי וכולי וכולי עדרבה זה גניזה מכובדת מושכלת מלמדת ואין לך דבר יותר טוב מזה מאשר לקבור אותו בתוך בתוך קבר אלא זה גניזה מכובדת."

מסקנה מרכזית:

המסמך מציג הבחנה דקה בין דין שמות השם וכתבי הקודש שנכתבו/הודפסו על ידי יהודים שומרי תורה מתוך קדושה וכוונה, לבין אלו שנכתבו/הודפסו על ידי גויים או יהודים עובדי עבודה זרה, או באמצעות מכונות. הכוונה והדרך בה נכתבו/הודפסו הדברים משפיעות על דינם - האם ייאסרו במחיקה מהתורה, מדרבנן, האם יגנזו או ישרפו. במקרים של חומר מיסיונרי, התוכן המסית גובר על מעמד שמות השם המודפסים. במקרה של הטבעת "שדי" על מזוזה מתוצרת גוי, הדין הוא גניזה, ומומלץ להסיר סימנים חיצוניים העלולים לעורר שאלות.