שמות ה' שנכתבו שלא בדרך כתיבה, מה דינו של המוחק שמות אלו?

רגע רגע זה תוספת יוקר שנמשפחת מגורי לא ניכנס לעניינים ורכן רבותיי אה בפרק שיש מהלכות יסודי התורה הלכה ח אה נאמר כתבי הקודש כולם ופרירושיהן ובאוריהן אסור לשרוף אותן או לעבדן ביד והמעבד ביד מכין אותו מכת מרדות במים אמורים בכתבי הקודש שכתבו אותן ישראל בקדושה רבנו כתב בהלכה ח שכתבי הקודש כולנו פירושנו ואוהנו נסו לשרוף אותן עבדן ביעד כי לא תעשון כן לשם אלוהיכם אבל זה מדרבנן כי רבנו פתח את פרק שישי בהלכה הראשונה כל המעבד שמ השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקדוש ברוך הוא לוקם מן התורה שנאמר שהרי הוא אומר בעבודה זרה ויבטם את שמקום ההוא לא תעשון כנס השם אלוהיכם. כלומר את העבודה זרה יש למחות. אבל כל מה שקדוש שמות השם יתברך אסור למחוק. ואם הוא מוחק הוא עובר עליו ולוקהם מן התורה. ושבעה שמות הם שאסור למחוק והם השם הנכתב יו זה שם הביאה. רסו למחוק אותו ומי שמוחק אותו אז לוקה והוא השם המפורש או הנכתב א' די זה אדנות גם כן מי שמוחק אותו לוקה אל ואלוה ואלוהים והיה ושדיאי וצבעות הנה שדי נכלל בכלל שבעה שמות השם שאסור למחוק אותם כל המוחק אפלו אות אחת לא כל ה שם אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לא כן אם אדם ימחק את הי של שדי ש של שדי של שדי הוא עובר על איסור תורה ולוקה עכשיו אנחנו אמרנו שרבנו בא לך חטא חידש שכל כתבי הקודש לאו דווקא שמות השם אסור מדרבנן לאבד אותם ומי שמעבד את כתבי הקודש מכין אותו מכת מרדות ואז מה יוצא? עלינו לשאול את עצמנו מה דין שם השם שנכתב שלא בקדושה או נכתב שלא בדרך של כתיבה האם הוא מתקדש וכל המוחק אותו עובר עליו ולוקה או האם הוא בכלל כתבה הקודש שאיסור מחיקתו היא מדרבנן ואז מי שמוחק אותו עובר על איסור א מקבל מכת מרדות נראים הדברים שרק שם שנתקדש אז יש לו קדושה ואז המוחק אותו אשו מן מהתורה ולוקה אבל שם שלא נתקדש לא יהה אלא כשאר כתבי הקודש חודש שאיסור מחיקתו היא מדרבנן והעושה כן לא כן מכת מרדות אלא שעדיין אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה דין שם השם שנכתב על ידי גוי לפני שנקראת ההלכה המתייחסת לזה רק נבהיר ונאמר יוצא ל לפי זה אם יש לנו עליינים עם שם השם זה לא דרך כתיבת שם השם וגם לא התכוונו כשכתבו את זה לא התכוונו זה נעשה באמצעות אה מכונות אוטומטיות שיש בהם את הדפוס של שם השם והם מטביעות את אותם שמות השם בתליינים האלה ולכן שמות השם אלו שמיוצרים במפעלים של יהודים לא נכתבו בשם השם בקדושה בכוונה ולא בדרך של כתיבה אבל אסור להיכנס עם שם השם כזה לשירותים אסור למחוק את שם השם הזה אבל לא מדין תורה אלא מדרבנן וכל העוסק כן, מכין אותו מכת מרדות. לכן, לאחר שהבהרנו את שני ההגדרים החשובים האלה בכתיבה יהודית או בדפוס יהודי או בתעשייה יהודית, עכשיו אנחנו רוצים לראות מהוא הדין ונוגע לשם השם שנכתב על דגוי. אומר רבנו בפרק שישי, הלכות סודי התורה, הלכה ח אבל מן ישראל כלומר ודי עובד עבודה זרה, זה נקרא מן ישראל, שכתב ספר תורה, שורפין אותו עם ההזכרות שבו, אף על פי שאסור מןתורה לכתוב שם השם, למחוק שם השם אבל אם ספר תורה כתב אותו יהודי, כופר, עובד עבודה זרה, שורפים את כל הספר תורה עם שמות השם שכתב, מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והועיל ודעתו כן לא נתקדש השם ומצווה לשרפו כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהן אבל גוי שכתב את השם גונזין אותו וכן כתבי הקודש שבלו אך שכתבם גוי יגנזו. ובכן הנה אנו רואים משהו מעניין. ודי עובד עבודה זרה שכתב ספר תורה אדיין מצווה לשרוף את ספר תורה עם שמות השם הואיל ולא רק שהוא לא כתב את שם השם בקדושה אלא כשהוא כתב את שם השם הוא התכוון לאלילות ואסור להנציח או להשאיר שריד ופלית שם לאותו סופר וצריך לשרוף את הכל. מספרים על אחאב שכל מקום שהיה מוצא בספר תורה שם השם היה מוחק את שם השם וכותב שם בעל שם אליל. עד כדי כך הגיע ברשעותו. אז יהודי כופר שכותב את שם השם הוא מתכוון לאלילות מכו בנת ולכן אומר רבנו אסור להשאיר לו שרית צריך לשרוף את הכל לו כן גוי סתם גוי שלא עובד עבודה זרה שכתב את שם השם אני לא יודע אם מה הוא התכוון או לא התכוון והועיל ואין לי ידיעה שהוא התכוון למשהו שלילי אני יודע שהוא לא אני יודע שהוא לא התכוון לשם חיובי הוא לא התכוון לשם השם אבל לא אני לא יודע אם אותו גוי התכוון למשהו שלילי, למשהו אלילי. אומר רבנו, יגנז, לא מחכים אלא גונזים. ספר תורה שכתבו גוי יגנז. כמובן גוי שאין אנו יודעים שהוא עובד עבודה זרה. אבל אם הוא עובד עבודה זרה ודאי שאסור. כמו יהודי שעובד עבודה זרה. אם כן, עכשיו אנחנו חוזרים חזרה, יוצא שבאמת יהודי אשר מדפיס תנך ונניח שהיהודי הזה עובד עבודה זרה, הוא מדפיס תנך, כלום הוא עומד ליד ההזכרות ומתכוון לאלילות. וגם אם ה איך קוראים אם הוא שם את האותיות היום זה כבר מחשב, שם את האותיות בטפס. בטפס הרי זה אותיות עופרת והם מופחות והם או פחות זה לא דרך כתיבה וכך ואחר כך המכונה היא אשר מדפיסה באופן אוטומטי לכן ספר תנך שודי עובד עבודה זרה הדפיס אין לשרפו אין לשרפו אלא בכל או יותר אולי אולי צריך לגונזו שלא יהיה לו שם לאותו אדם אם כתוב הוצאת פלוני אלמו והוא מפורסם באלילותו אבל אסור לשרוף אותו. מה הדין רבותיי בנוגע לספרי המיסיונרים? זה תנך מושלם עם תוספת ברית החדשה. אומר הרב משה פיינשטיין בשאלות ותשובות אגרות משה יורד דעה חלק א' סימן קע. אז הוא אומר את הדברים הבאים מאחר ויש בו חלק של השתה וההדחה זה הברית החדשה אף שהחלק התנך שבו יש בו את שמות השם ואלה מודפסים במכונה ומצד דין זה לא היינו צריכים למחוק אותם אבל כיוון שהסבר בכללותו דינו בשרפה בגלל שהוא מסית ומדיח אז כל שמות השם שנמצאים שם אין בהם איסור שריפה כמו כמו ששורפים כל ספר תורה שכתבו יהודי עובד עבודה זרה אף על פי שהעיקר הוא שכתב את שמות השם עם כוונה שלילית אבל שאר הדברים לא נכתבו בשום כוונה ולמרות הכל אנחנו שורפים את הכל שלא יהיה לו יד ושם לא אותו יהודי עובד עבודה זרה אף אננו אומרים כן כל ספר שיש בו הסתה והדחה למסיונרות לעבודה זרה לאלילות שורפים את הכל אף על פי שזה דפוס אף על פי שזה לא נתקדש אף על פי שזה לא בדיוק כמו כתיבת שם השם הם כוונות שליליות. יש לציין שבתימן אבותינו נהגו קצת שונה. הם הוציאו את הברית החדשה ואת הצרפו. ואילו את ה-24 ספרי תנך קימו מאחר ואין זה יחידה אחת אלא דפים דפים דפים נתחברו בדבק. אין שום סיב בא לגזור שריפה על חלק שהוא מכונה הדפיסה אותו. אין שום כוונה לא חיובית ולא שלילית. ורק על ידי הדבקה דביקו בין הדפים. תפריט בין החלק הטהור לבין החלק הטמא או בין החלק הטמא לבין החלק שהוא לא טהור ולא טמא. ומה פתאום שאתה צרוף? כך בתימן נהגו עם ה עם התנך שהגיע מאירופה בתוספת ברית החדשה. אבל מסכימים אבותינו שכל חומר מסיונרי שמגיע אלינו לביתנו או נמצאים בדוכנים ושם נמצאים פסוקים הם שמות השם משעיהו מדניאל מכל מיני מקומות דין חומר כזה לשרפה כיוון שהתוכן של אותם של אותם ספרים הוא השתה והדחה לעבודה זרה ואם כן אף שיש שמות השם שורפים את הכל מה שאין כן התנך הזה שעליו דיברנו אם כן לאור הדברים האלה נוכל להשיג מסקנה ביחס לשאלה שנשאלנו הרי יש כאן מה שנקרא הטבעת שדי ומדן ג'פן בה הנחה שהיפנים הם עובדי עבודה זרה צריך בדיקה אבל בהנחה שהם עובדי עבודה זרה אז אם הם היו כותבים בכתיבה רגילה את ספר תורה או שמות השם נניח שהם מתכוונים כוונה של ואת זה צריך לשרוף אבל מאחר וזה הטבעה על ידי מכונה ולא בדרך כתיבה לא יהיה הזה אלא כמו כתבי הקודש שכתבם גוי שדינם בגניזה דהיינו אסור במחיקה אלא בגניזה וכאן זה הרבה יותר קל ולכן מה הגניזה של הדבר הזה קביעה לקבועת זה בדלת אין לך גניזה יותר טובה מזו כמו שאנחנו אומרים שספר תורה שבל מה דינו בגניזה. איך גונזים אותו? שמים אותו בקד חרס וקוברים אותו בקבר ליד צדיק את הספר תורה. אבל אם שמים אותו בתוך שקית ניילון וגונזים זה עיבוד בידיים. כי הניילון נרכב והספר תורה מתאבד במו ידינו על דש שמנו אותו בבוץ בקרקע. הנה עכשיו ר גשמים כן רבו הגשמים והקברות מתרטבים ואם אנחנו גונזים עם עם נייר עם ניילון וזה נקרא אזי הספר תורה מתאבד כאילו בידיים מורי אומר זה דבר אסור אבל כשאנחנו שמים אותו בקד הוא נשמר אבל אם מציעים לי להביא להם ספר תורה ישן שהוא בלא שכבר נפסל ואין לו שום אפשרות עוד תיקון והם שמים אותו במוזאון במקום חובד עם איך קוראים בדלפק הם זכוכית כל העובר רואה ספר תורת זה מכתב בתימן בתקופה כזו וכזו על דהי הסופר הזה וזה וזה כתב תימני מקורי וכולי וכולי וכולי עדרבה זה גניזה מכובדת מושכלת מלמדת ואין לך דבר יותר טוב מזה מאשר לקבור אותו בתוך בתוך קבר אלא זה גניזה מכובדת ומשום כך הללו אשר הם מד in ג'פן אפשר לקבוע תי ממליצרק פשוט למחוק את מד in ג'פן עלמנת שהללו שפעם יבואו ויעקרו את המזוזה הזו יעבירו אותה ממקום למקום לא יתחילו לעורר את השאלות וואי איך היהודים הדתיים האלה השתמשו בדבר כזה והרי כתוב מדן ג'פן ויש כאן שם שם השם ולא ידעו את כל ההלכה היומית הזו שפיתחנו אותה בהרחבה אז לכן הדבר הכי טוב הוא למחוק את מדיין ג'פן ולהשתמש בזה בדרך של קביעת מזוזה אין לך גניזה יותר טובה מזו. רבי חני בן גשמ